יוחנן פאולוס השני

האפיפיור ה-264

יוחנן פאולוס השנילטינית: Ioannes Paulus II;‏ 18 במאי 19202 באפריל 2005), נולד בשם קרול יוּזף ווֹיטילהפולנית: Karol Józef Wojtyłaהאזנה‏) בוודוביצה שבפולין. כיהן בתפקיד האפיפיור, ראש הכנסייה הקתולית, בישוף העיר רומא וראש הכנסייה הקתולית, מה-16 באוקטובר 1978 ועד מותו ב-2005. היה האפיפיור הראשון זה כ-400 שנה שאינו ממוצא איטלקי, והאפיפיור הראשון ממוצא סלאבי.

יוחנן פאולוס השני
Ioannes Paulus II
יוחנן פאולוס השני בקרקוב, 1983
יוחנן פאולוס השני בקרקוב, 1983
לידה 18 במאי 1920
הרפובליקה הפולנית השנייההרפובליקה הפולנית השנייה ודוביצה, הרפובליקה הפולנית השנייה
פטירה 2 באפריל 2005 (בגיל 84)
קריית הוותיקןקריית הוותיקן ארמון האפיפיור, קריית הוותיקן
שם מלא שמו בלידה - Karol Józef Wojtyła
שם לידה Karol Józef Wojtyła עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קריית הוותיקןקריית הוותיקן בזיליקת פטרוס הקדוש
השכלה
  • האוניברסיטה האפיפיורית של סנט תומאס אקווינס (יולי 1947)
  • Theology faculty of the Jagiellonian University (1954)
  • האוניברסיטה הקתולית של לובלין ע"ש יוחנן פאולוס השני עריכת הנתון בוויקינתונים
דת הכנסייה הקתולית, נצרות קתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
האפיפיור ה־264
16 באוקטובר 19782 באפריל 2005
(26 שנים)
פרסים והוקרה
  • פרס קרל הגדול (24 במרץ 2004)
  • honorary citizen of Nieszawa (2014)
  • מדליית הזהב הבין-דתית של סטרנברג (2005)
  • מסדר הזהב האולימפי (1981)
  • Śląski Wawrzyn Literacki (2005)
  • קולר בית לחם 2000 (22 במרץ 2000)
  • מדליית אקווינס (1979)
  • מדליית רובר שומאן (2004)
  • איש השנה של המגזין "טיים" (1994)
  • מדליית הזהב של גליסיה (1992)
  • מדליית הזהב של הקונגרס (27 ביולי 2000)
  • עיטור מסדר העיט הלבן של פולין (3 במאי 1993)
  • מדליית החירות הנשיאותית (4 ביוני 2004)
  • אזרח כבוד של לודז'
  • מסדר הדרבן המוזהב
  • מסדר החיוך
  • אביר במסדר הקדוש סילבסטר
  • Order Ecce Homo
  • מסדר הקדוש גרגוריוס
  • צלב ארמייה קריובה
  • מסדר פיוס התשיעי עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תקופת כהונתו - יותר מ-26 שנים - הייתה השנייה באורכה (אחרי פיוס התשיעי), והיוותה ניגוד לכהונתו של קודמו, יוחנן פאולוס הראשון, אשר כיהן רק 33 ימים (ולזכרו בחר יוחנן פאולוס השני את שמו הרשמי). שניהם נקראים על שם שני קודמיהם, יוחנן העשרים ושלושה ופאולוס השישי.

ביוגרפיה

עריכה

קרול יוזף ווֹיטילה (Karol Józef Wojtyła) נולד ב-18 במאי 1920 בעיר ודוביצה שבדרום פולין, השוכנת כ-30 ק"מ ממחנה ההשמדה אושוויץ. אמו נפטרה עליו בעודו ילד ועול גידולו נפל על אביו, אשר היה קצין בצבא הפולני. בצעירותו רכש חברים רבים מבין יהודי קרקוב. תחביביו העיקריים היו ספורט, משחק וכתיבת שירים ומחזות.

קריירה

עריכה

בזמן הכיבוש הנאצי של פולין עבד במחצבה ובמפעל כימיקלים. ב-1942, בעקבות תאונה ולאחר מות אביו החל ללמוד לימודי כמורה וב-11 בנובמבר 1946 הוסמך ככומר. לימד אתיקה באוניברסיטה היגלונית של קרקוב ובאוניברסיטה הקתולית של לובלין.

ב-1958 מונה לבישוף משנה של קרקוב וב-30 בדצמבר 1963 מונה על ידי האפיפיור פאולוס השישי להיות הארכיבישוף של קרקוב, וכן השתתף בוועידת הוותיקן השנייה והיה מבין מחברי "ההכרזה על חופש הדת" (Dignitatis Humanae).

ב-1967 מונה לחשמן (קרדינל), ובאוגוסט 1978 היה בין חברי מועצת החשמנים (מועצת הקרדינלים - הקונקלווה) שבחרה את אלבינו לוצ'יאני, קרדינל ונציה, להיות האפיפיור יוחנן פאולוס הראשון. לאחר מותו של יוחנן פאולוס הראשון השתתף במועצת החשמנים השנייה של 1978, שבה בחרו אותו עצמו לתפקיד האפיפיור.

כהונתו בתפקיד האפיפיור

עריכה
 
סמלו של יוחנן פאולוס השני. האות M מייצגת את מריה הקדושה

בגיל 58 מונה קרול יוזף וויטילה לאפיפיור, על אף גילו הצעיר ומוצאו הפולני. זמן קצר לאחר מינויו חזר לבקר במולדתו פולין כאפיפיור והתקבל בה בהתרגשות עצומה. יש המייחסים את נפילת הגוש המזרחי גם לעמידתו הנחושה מול האתאיזם הקומוניסטי ורדיפתו את הפולחן הדתי.

ב-13 במאי 1981 ניסה אזרח טורקי בשם מהמט אלי אג'ה להתנקש בחייו של האפיפיור, בכניסה לכיכר פטרוס הקדוש. האפיפיור נפצע קשה מכדורי המתנקש. לאחר ההתנקשות היו חוקרים, ובהם אדוארד ס' הרמן ונועם חומסקי, שסברו שהתנקשות זו הוזמנה על ידי הקג"ב של ברית המועצות באמצעות השירות החשאי הבולגרי. ועדה פרלמנטרית איטלקית הגיעה למסקנה זהה בשנת 2006, אלא שהיא נקבה בגר"ו, המודיעין הצבאי הסובייטי, כמזמין עיקרי לפעולה - טענות שנדחו מכל וכל בידי דובר הארגון. על כל פנים, אג'ה ריצה תקופת מאסר בכלא באיטליה מאז ההתנקשות, עד שזכה לחנינה והוסגר לטורקיה בשנת 2000. בטורקיה נכלא לעשר שנים נוספות בשל רצח עיתונאי טורקי ב-1979.

בשנת 1982 נעשה ניסיון התנקשות נוסף באפיפיור, ושוב יצא ממנו בשלום, הפעם בידי כומר מעורער בנפשו בשם חואן פרננדס קרוהן. המתנקש נעצר, אך לא לפני שדקר את האפיפיור.[1][2] בשנת 1983 אישרו הרשויות בפולין ליוחנן פאולוס השני לבקר בה בפעם השנייה. בביקורו נשא נאום במנזר יסנה גורה שנחשב כמכריע בקיום תנועת ההתנגדות למשטר הקומוניסטי במזרח אירופה.[3]

בשנת 1984 חידשו הנשיא רונלד רייגן ויוחנן פאולוס השני את יחסי ארצות הברית–הוותיקן, לארצות הברית לא היו יחסים דיפלומטיים עם הוותיקן מאז 1867.[4] שגרירות ארצות הברית לכס הקדוש פועלת בשיתוף עם הכס הקדוש בנושאים גלובליים הכוללים: דמוקרטיה, שלום וביטחון, סחר בבני אדם, דיאלוג בין דתי, פיתוח וסיוע חוץ, וזכויות אדם.[5][6]

בשנת 1994 נבחר יוחנן פאולוס השני לאיש השנה של השבועון טיים.

נסיעות בעולם

עריכה
 
מפת מסעותיו של יוחנן פאולוס השני
 
נשיא ארצות הברית ביל קלינטון והאפיפיור יוחנן פאולוס השני, בעת ביקורו של האפיפיור בדנוור, קולורדו בשנת 1993. יחסי ארצות הברית–הוותיקן ידעו עליות ומורדות ובמשך 116 שנים, מ-1867 ועד 1984, לא היו בין הדמוקרטיה הגדולה בעולם ובין נציגות הדת הקתולית יחסים דיפלומטיים. מאז מייצג את ארצות הברית שגריר בוותיקן ואת הכס הקדוש מייצג נונציו (שליח אפיפיורי) בוושינגטון די. סי.

בתקופת כהונתו ביקר יוחנן פאולוס השני ביותר ארצות מכל האפיפיורים שקדמו לו גם יחד. בסך הכול ערך 104 מסעות מחוץ לותיקן.

יוחנן פאולוס השני ביקר בארצות שביקר בהם האפיפיור פאולוס השישי (שכונה "האפיפיור העולה לרגל"), כגון ישראל וארצות הברית, אך גם במדינות שבהן לא ביקר אף אפיפיור מעולם. היה האפיפיור הראשון שביקר באנגליה, שם נפגש עם המלכה אליזבת השנייה, שהייתה ראש הכנסייה האנגליקנית, והתפלל יחד עם הארכיבישוף מקנטרברי בקתדרלת קנטרברי. ביקר בין היתר בפורטוגל, אירלנד, מקסיקו, קובה וצרפת.

ניסיון נוסף להתנקש בחייו היה בעת ביקורו במנילה שבפיליפינים, בינואר 1995. במהלך הביקור ניסה מחבל מתאבד מארגון אל-קאעידה להתקרב אליו באמצעות אופנוע תופת ולהתפוצץ לידו. במקרה פרצה שרפה בדירת אחד ממתכנני הפיגוע, רמזי יוסף, ובמקום נמצאו תוכניות הפעולה של המחבלים. ב-1999 ביקר יוחנן פאולוס השני ברומניה, והיה האפיפיור הראשון שביקר במדינה שבה רוב האוכלוסייה נוצרית אורתודוקסית.

בשנת 2001 ביקר בסוריה והיה האפיפיור הראשון שביקר והתפלל במסגד. הוא ביקר במסגד האומיי בדמשק, שעל פי המסורת הנוצרית היה בעבר כנסייה שנקבר בה יוחנן המטביל. הוא נשא במסגד נאום הקורא למוסלמים, נוצרים ויהודים לחיות יחד. כמו כן ביקר בהריסות מבנה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית האנטיוכית בקוניטרה.[7]

בעיות רפואיות

עריכה

יוחנן פאולוס השני נבחר לאפיפיור בגיל צעיר יחסית ובבריאות טובה. קודם לבחירתו היה ספורטאי שנהג לשחות ולעשות סקי. לאחר ניסיון ההתנקשות שפגע קשות בבריאותו, חלה יוחנן פאולוס השני בסרטן מספר פעמים. בשנת 2003 אושר רשמית כי הוא חולה במחלת פרקינסון. בפברואר 2005 אושפז פעמיים בבית חולים ברומא בשל שפעת אשר חששו כי תתפתח לדלקת ריאות, ואף עבר ניתוח טרכאוסטומיה לפתיחת קנה הנשימה. במהלך מרץ הידרדר מצבו הבריאותי, וב-31 במרץ נערך לו סקרמנט המשיחה האחרונה. פיתח דלקת בדרכי השתן. ב-1 באפריל עבר התקף לב, ונפטר למחרת היום, ב-2 באפריל.

הלווייתו

עריכה
 
הלווית יוחנן פאולוס השני

לאחר מותו הוצבה גופתו בכנסיית פטרוס הקדוש ומאות אלפי בני אדם עברו על פניה.

הלווייתו התקיימה ב-8 באפריל והשתתפו בה כ-4 מיליון בני אדם. מאות אלפים הגיעו מפולין, ארץ הולדתו. בהלוויה השתתפו גם כ-200 ראשי מדינות והיא תוארה כהלוויה הגדולה ביותר שנערכה אי פעם.

החלק הציבורי של ההלוויה נערך בכיכר פטרוס הקדוש, ולווה במחיאות כפיים בלתי פוסקות של הקהל. לאחר מכן הוכנס הארון אל המערה שמתחת כנסיית פטרוס הקדוש (שם קבורים האפיפיורים הקודמים), ושם נערך טקס פרטי בהשתתפות הקרדינלים.

ביום ראשון באחד במאי 2011 הוצא ארונו של יוחנן פאולוס מקברו והועמד במרכז כיכר פטרוס הקדוש. בתום מיסה חגיגית במהלכה בירכו האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ויתר חשמני ובישופי הכנסייה הקתולית את האפיפיור המנוח. אירוע זה הוא העלאתו של יוחנן פאולוס למעמד של מבורך, השלב לפני הדרגה העליונה, מעמד של קדוש.

נמל התעופה הבינלאומי בקרקוב אשר בפולין נקרא על שמו.

אמונותיו

עריכה

יוחנן פאולוס השני היה בעל גישה שמרנית מאוד בנוגע לאמונה, שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בהתנגדות נחרצת להפלות, לתכנון המשפחה, למתן לגיטימציה להומוסקסואליות ולנישואי כמרים. על אף שמרנותו בנושאי אמונה הכניס רוח מודרנית במוסדות הכנסייה כשהוא מקים שני מרכזי טלוויזיה ורדיו. בשנת 2001 עשה צעד היסטורי כשפנה אל ציבור מאמיניו דרך אתר אינטרנט שהקים גם כן.

האפיפיור הכריז על מספר גדול של קדושים, צעד שמטרתו לחזק את האמונה ברחבי העולם. הוא ביטל את מוסד פרקליט השטן, שמטרתו לימוד קטגוריה על מועמדים לקדושים.

יחסיו עם העם היהודי

עריכה
 
פסל של יוחנן פאולוס השני בטורון

יוחנן פאולוס השני נחשב לידיד העם היהודי, הוא הביע פעמים רבות צער על העוולות שגרמו נוצרים ליהודים בהיסטוריה, וקבע כי הנצרות אינה מאשימה את היהודים בדבר. כאשר שימש בתפקיד כמורה אחרי השואה סירב להטביל ילדים יהודים שהוסתרו במנזרים ופעל להשיבם אל היהדות. כשמונה חודשים בלבד לאחר בחירתו כאפיפיור בעת ביקורו באושוויץ כרע ברך בפני המצבה הראשית במקום, ביקש מחילה מהעם היהודי והתנצל על סבלם של קורבנות השואה. יוחנן פאולוס השני היה האפיפיור הראשון שביקר בבית כנסת - הוא ביקר בבית הכנסת הגדול של רומא בשנת 1986. את היהודים כינה בהזדמנות זו "אחינו הבכורים והאהובים". ב-1993, לאחר מאמצים דיפלומטים של שגריר ישראל באיטליה אבי פזנר, כונן הוותיקן לראשונה יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

ב-21-26 במרץ 2000 ביקר בישראל כחלק מאירועי שנת 2000, והיה האפיפיור השני שביקר בישראל (לפניו ביקר בשנת 1964 פאולוס השישי ואחריו בנדיקטוס השישה עשר בשנת 2009 ופרנציסקוס הראשון בשנת 2014). בישראל ביקר בין היתר ביד ושם, ובכותל המערבי, שם הטמין פתק.

נשיא איחוד הקהילות היהודיות של איטליה, עמוס לוצאטו, אמר כי "יוחנן פאולוס השני היה האפיפיור שעשה הכי הרבה, באופן מעשי וחומרי, לטובת העם היהודי, עם ביקורו ההיסטורי בבית הכנסת ברומא, חילופי המשלחות הדיפלומטיות עם מדינת ישראל וביקורו בכותל המערבי".

לאחר מות האפיפיור פרסם משרד החוץ בישראל הודעה, ובה נאמר כי מותו הוא "אבדה גדולה בראש ובראשונה לכנסייה הקתולית על מאות מיליוני מאמיניה, אך גם לאנושות כולה. יוחנן פאולוס השני הצעיד את הכנסייה הקתולית ליחסים טובים יותר עם ישראל והעם היהודי. בפעילותו הציבורית והדתית, פעל לקדם את ההבנה והדיאלוג בין הדתות, תוך התמודדות עם העבר ומחויבות עמוקה ליצירת עתיד של אחווה ושלום בין העמים. העם היהודי, מדינת ישראל והעולם כולו איבדו היום לוחם גדול למען הפיוס והקרבה הבין דתית".

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא יוחנן פאולוס השני בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הוותיקאן הסתיר ניסיון התנקשות ביוחנן פאולוס השני, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2008
  2. ^ Pope John Paul "wounded" in 1982, BBC News
  3. ^ ניתן לקרוא את הנאום בספר של רוזלינד הורטון וסלי סימונס, (עורך המהדורה העברית: אורן נהרי), נאומים ששינו את העולם: הנאומים, הסיפורים והאנשים מאחורי הרגעים שעשו היסטוריה, האפיפיור יוחנן פאולוס השני: "חירותנו אנו, הפולנים, מחירה כבד כל כך", נאום במנזר יסנה גורה, פולין, 18 ביוני 1983, הוצאת מטר, 2008, עמ' 206 - 209
  4. ^ היסטוריית יחסי ארצות הברית–הוותיקן
  5. ^ היסטוריה של הכס הקדוש וארצות הברית Current Issues". United States Embassy to the Holy See. Retrieved 2017-12-01.
  6. ^ שגרירים קודמים וראשי משימה לכס הקדוש va.usembassy.gov/our-relationship/policy-history/chiefs-of-mission
  7. ^ הארץ, האפיפיור ביקר לראשונה במסגד; מחר צפוי לסייר בקוניטרה, באתר הארץ, 4 במאי 2001.


הקודם:
יוחנן פאולוס הראשון
אפיפיור
(רשימת האפיפיורים)
הבא:
בנדיקטוס השישה עשר