ג'ואל אולדריץ' מטסון

פוליטיקאי אמריקאי

ג'ואל אולדריץ' מטסוןאנגלית: Joel Aldrich Matteson;‏ 8 באוגוסט 180831 בינואר 1873) היה פוליטיקאי אמריקאי מאילינוי, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אילינוי העשירי בשנים 18531857. ב-1855 הוא היה המושל הראשון שנכנס להתגורר במעון מושל אילינוי.

ג'ואל אולדריץ' מטסון
Joel Aldrich Matteson
ג'ואל אולדריץ' מטסון
ג'ואל אולדריץ' מטסון
לידה 8 באוגוסט 1808
ווטרטאון, מדינת ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 בינואר 1873 (בגיל 64)
שיקגו, אילינוי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות אוקווד ג'ולייט, אילינוי, ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Mary Fish עריכת הנתון בוויקינתונים
מושל אילינוי ה־10
10 בינואר 185312 בינואר 1857
(4 שנים)
סגן מושל אילינוי גוסטב קורנר
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לאחר תום כהונתו הוא היה במשך שנים נשיא חברת הרכבת שיקגו ואלטון. שנות חייו האחרונות עמדו בצל האשמות על שחיתות בפרשת הונאה על איגרות חוב.

ראשית חייו עריכה

ג'ואל אולדריץ' מסטון נולד בווטרטאון שבמחוז ג'פרסון שבמדינת ניו יורק, לשם עבר אביו מוורמונט שלוש שנים קודם לכן. אביו היה חוואי והעניק לבנו חינוך אנגלי טיפוסי. מסטון הצעיר צבר את הונו הראשון כסוחר זוטר בפרסקוט, קנדה, עוד לפני שהגיע לבגרות. הוא שב לביתו, החל בלימודים, לימד בבית ספר, ביקר בערים המרכזיות של החוף המזרחי, ביצע שיפורים בחווה שהוענקה לו על ידי אביו, ערך ארבעה מסעות לדרום ארצות הברית, עבד שם בסלילת מסילות ברזל, חווה סערה במפרץ מקסיקו, ביקר באזור כריית הזהב בצפון ג'ורג'יה, ושב דרך נאשוויל, סנט לואיס ואילינוי לבית אביו, ואז נשא לאישה את מרי פיש. ב-1833 לאחר שמכר את חוותו, הוא עבר, יחד עם אשתו וילדו, לאילינוי וקיבל חלקת אדמה ממשלתית במחוז קנדל שבאילינוי. באותה עת לא היו לו יותר משני שכנים בטווח של 16 ק"מ מחוותו, ורק שלושה או ארבעה בתים בינה לבין שיקגו. מטסון החזיק חווה גדולה. בזמן בו הוא הוא בנה את ביתו התגוררה משפחתו הרחק משם. באותו זמן הוא התגורר בסככה וחייו היו בסכנה עקב נחשים שפלשו למקום מגוריו.

ב-1835 רכש מטסון שטחי אדמה ממשלתית רחבים. במהלך הבהלה לקרקעות שהתחוללה בשיקגו ב-1836 והתפשטה לכל רחבי המדינה, הוא מכר את קרקעותיו ועבר לעיר ג'ולייט. ב-1838 הוא היה לקבלן במסגרת מלאכת הכרייה של תעלת אילינוי ומישיגן. עם השלמת עבודתו ב-1841, כאשר הזמנים היו קשים, הוא קיבל את שכרו באיגרות חוב מדינתיות. כאשר כל העבודות הציבוריות למעט התעלה הופסקו, הציעה המדינה למכירה 700 טון של ברזל למסילות רכבת, שאותם הוא רכש במחיר מציאה. את הברזל הוא שלח למכירה בדטרויט, ובכך זכה לרווח נכבד, שהספיק לו כדי לשלם את כל החובות שהוא צבר בעקבות מיזם התעלה, ואף נותר לו רווח של כמה אלפי דולרים. המיזם הבא בו הוא שלח את ידו היה מנפטת צמר בג'ולייט, שנחלה הצלחה, ולאחר שהרחיב אותה היא הייתה למפעל גדול.

ראשית הקריירה הפוליטית עריכה

ב-1842 נבחר מטסון לראשונה לסנאט של אילינוי, אך בשל אי-סדרים בבחירות, נמצא שהסנאטור המכהן מטעם המחוז ג'ון פירסון, נבחר לייצג את המחוז. בחירתו של מטסון בוטלה, אך פירסון, בצעד אבירי החליט שלאור הנסיבות הוא לא ראוי לייצג את המחוז בסנאט והתפטר. באותו יום הועבר חוק לעריכת בחירות חדשות ועשרה ימים לאחר מכן נבחר מסטון מחדש ושב לאייש את מושבו בסנאט המדינתי. מתוקף המוניטין שלו כאיש עסקים ידוע, הוא נבחר כיושב ראש וועדת הכספים של הסנאט, תפקיד בו הוא שימש במשך שתי תקופות כהונה ומחצה של הסנאט. בנוסף לעסקי הצמר שלו, כאשר חודשה עבודת כריית התעלה לאחר שלצורך כך התקבלה הלוואה חדשה של 1.6 מיליון דולר, הוא שב לעבודת הקבלנות שלו במיזם, ושב לעסוק בסלילת מסילות הרכבת.

מושל אילינוי עריכה

ב-20 באפריל 1852 נערכה בספרינגפילד הוועידה המדינתית של המפלגה הדמוקרטית, ומטסון נבחר כמועמד המפלגה למשרת מושל אילינוי מבין שבעה מועמדים. כמועמד לסגן המושל נבחר גוסטב קורנר. מנגד העמידו הוויגים את אדווין ב. וב ואת דקסטר א. נווולטון. בבחירות הכלליות זכה מטסון ב-80,645 קולות מול 64,408 הקולות של וב. מטסון לא היה מצוי בהלכי הפוליטיקה. כישוריו התרכזו יותר בכיוון של יכולות ניהול. תקופת כהונתו כמושל לא עמדה לרוב בסימן של ניהול נבון של המפלגה, או של קידום של עקרונות ממשל משמעותיים, כאלו בתחום הסחר והניהול העסקי, שאליהם הוא נכנס בעובי הקורה כמי שהנהיג את תושבי אילינוי. כפוליטיקאי הוא פעל לאור עקרונות הצדק והליברליזם, ובחייו הפרטיים ובפעילותו הציבורית שמו לא הוכתם אז בשל פגם כלשהו.

האירוע המשמעותי ביותר במהלך תקופת כהונתו של מטסון כמושל היה ביטולה ב-1854 של פשרת מיזורי על ידי הקונגרס של ארצות הברית בהנהגתו של סטיבן דאגלס, כאשר הועבר חוק לארגונן של טריטוריית קנזס וטריטוריית נברסקה. מספר רב של חברי המפלגה הוויגית בצפון, עקב תחושות המרירות כלפי המפלגה הדמוקרטית, נסחפו באופן טבעי לגישה שהתנגדה לעבדות, ועל רקע זה התגבש הגוף שנקרא באופן זמני "מפלגת אנטי-נברסקה", בעוד שחסידיו של דאגלס נודעו בשם "הדמוקרטים של נברסקה" או "הדמוקרטים של דאגלס". היה זה במהלך השלב המקדים ליצירתה של המפלגה הרפובליקנית בו דרך כוכבו של אברהם לינקולן כמועמד סיעת "אנטי-נברסקה" כחבר הסנאט של ארצות הברית, בעוד שג'יימס שילדס, הסנאטור המכהן, נבחר כמועמד הדמוקרטים. בכל אופן, לאחר כמה סבבי הצבעה שנערכו ב-1855 בבית המחוקקים המדינתי, פרשו השניים מן המרוץ, ובמקומם נבחרו ליימן טרמבול מטעם סיעת "אנטי-נברסקה", ומטסון נבחר כמועמד הדמוקרטים. בסבב ההצבעה ה-11 זכה טרמבול ברוב ולפיכך הוכרז כמנצח. עוד לפני תום כהונתו של מטסון כמושל, התארגנו הרפובליקנים באופן מלא כמפלגה ארצית, וב-1856 הם הציגו את מועמדותם של מועמדים רבים בבחירות המדינתיות והארציות, בהם הם נחלו הצלחה באילינוי, אך לא ברמה הארצית.

ב-1855 העביר בית המחוקקים של אילינוי שני צעדי חקיקה חשובים. הראשון היה יצירתה של מערכת חינוך חינם במדינה, והשני היה העברתו של חוק על משקאות חריפים למשאל עם, שבסופו של דבר לא אישר אותו.

במהלך ארבע שנות כהונתו של מטסון כמושל עלתה הכנסת אילינוי ממיסים פי שלושה מכמעט 138 מיליון דולר לכמעט 350 מיליון דולר. החוב הציבורי ירד מיותר מ-17 מיליון דולר לקצת פחות מ-13 מיליון דולר. באותה עת הופחת שיעור המיסים והמדינה שבה לשלם את הריבית על חובותיה. פריסת רשת הרכבות התרחבה מאורך כולל של פחות מ-400 מילים לכ-3,000 מילים. אוכלוסיית שיקגו כמעט והוכפלה והיקף הסחר בה גדל פי יותר מארבעה.

שנותיו האחרונות עריכה

לאחר תוקם כהונתו כמושל שימש מטסון במשך שנים כנשיא חברת הרכבות שיקגו ואלטון.[1] בשנים 18561859 הוא היה מעורב במסגרת זו בפרשת הונאה באיגרות חוב, ובעקבות חקירה של בית המחוקקים של אילינוי הוא נאלץ להשיב לקופת המדינה סכום של 224,000 דולר, סכום שאותו הוא מימן ממכירת בתיו בספרינגפילד ובקווינסי.[2]

ג'ואל אולדריץ' מטסון נפטר בשיקגו ב-31 בינואר 1873. הוא נטמן בבית הקברות אוקווד שבג'ולייט.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה