ויליאם הנרי ביסל

ויליאם הנרי ביסל (באנגלית: William Henry Bissell;‏ 25 באפריל 1811 – 18 במרץ 1860) היה פוליטיקאי אמריקאי מאילינוי, איש המפלגה הדמוקרטית ולאחר מכן המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אילינוי ה-11 משנת 1857 ועד למותו. הוא היה אחד המועמדים הרפובליקנים הראשונים שנבחרו בארצות הברית, לאחר שניצח בבחירות ב-1856, שנתיים בלבד לאחר הקמת המפלגה. בנוסף להיותו המושל הרפובליקני הראשון של אילינוי, הוא גם היה מושל המדינה הקתולי הראשון והראשון שנפטר בעת כהונתו.

ויליאם הנרי ביסל
William Henry Bissell

ויליאם הנרי ביסל
לידה	25 באפריל 1811 הארטוויק, מדינת ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	18 במרץ 1860 (בגיל 48) ספרינגפילד, אילינוי, ארצות הברית
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות אוק רידג', ספרינגפילד, אילינוי, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית המפלגה הדמוקרטית
מושל אילינוי ה־11 12 בינואר 1857 – 18 במרץ 1860 (3 שנים ו־9 שבועות) סגן מושל אילינוי ג'ון ווד → ג'ואל אולדריץ' מטסון ג'ון ווד ←
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם אילינוי 4 במרץ 1849 – 3 במרץ 1855 (6 שנים)
חבר בית הנבחרים של אילינוי 1840–1842 (כשנתיים)
חתימה

ביוגרפיה

ויליאם הנרי ביסל נולד בעיירה הארטוויק שבמדינת ניו יורק, כבנם של לותר והאנה (לבית שפרד) ביסל. הוא התחנך בבתי ספר ציבוריים, וב-1835 סיים את לימודיו בקולג' לרפואה של פילדלפיה. ב-1837 הוא עבר למחוז מונרו שבאילינוי, שם הוא לימד בבית ספר ועסק ברפואה עד 1840.

קריירה פוליטית

בשנים 1840–1842 היה ביסל חבר בבית הנבחרים של אילינוי. הוא למד משפטים, התקבל ללשכת עורכי הדין, ופתח משרד עורכי דין בעיר בלוויל שבמחוז סנט קלייר, אילינוי. ב-1844 הוא היה לפרקליט התובע של המחוז.

ביסל שירת כקצין בדרגת קולונל במלחמת ארצות הברית-מקסיקו ברגימנט הרגלים המתנדבים השני של אילינוי, שם הוא לקה ככל הנראה במחלת העגבת שפגעה במצב בריאותו והובילה למותו בגיל 48.

ביסל נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית לקונגרסים ה-31 וה-32, וכדמוקרט עצמאי לקונגרס ה-33, ובסך הכול כיהן בבית הנבחרים בשנים 1849–1855. בשתי כהונות הקונגרס הראשונות הוא כיהן כיושב ראש הוועדה לעניינים צבאיים של הבית . ב-1854 הוא לא היה מועמד לבחירה לתקופת כהונה נוספת.

ביסל, כמי שהיא נאמן לעקרונותיו כמתנגד העבדות, פיתח סלידה מוחלטת לעמיתיו ממדינות הדרום, שאותם הוא תיאר באופן קולקטיבי "חצופים, שתלטנים ובריונים מעבר לכל השקפת עולם". נאום שלו שנמשך כמעט שעה במליאת הבית, כנקמה על תגובות מעוותות לשיטתו של חבר בית הנבחרים הדמוקרטי מווירג'יניה ג'יימס סדון, בהתייחס לקרב בואנה ויסטה בו השתתף ביסל, זכה להכרתם של עמיתיו של ביסל מלואיזיאנה, אך העלה את חמתו של ג'פרסון דייוויס, שחש עלבון מהדברים שנאמרו בנאום. דייוויס קרא לביסל להתמודד מולו בדו-קרב, מסוג הקריאות שחברי הקונגרס ממדינות הצפון נהגו לסרב להן. ביסל לא רק שנענה לאתגר, אלא כמי שנקרא להיענות לו, הוא ניצל את זכותו לבחור בכלי הנשק ובחר ברובה מוסקט צבאי טעון בכדור עופרת לטווח קצר. כתוצאה מכך הסכים דייוויס בחוכמה לקבל הסבר נוסף להערות הפוגעניות לכאורה בנאומו של ביסל.

עובדה מעניינת בנוגע לתקרית זו, היא שהסכמתו להשתתף בדו-קרב פסלה אותו מלכהן במשרה מטעם מדינת אילינוי על פי חוקת המדינה מ-1848. כל פקידי הממשל במדינה, כחלק משבועת האמונים שלהם, נשבעו שלא להשתתף מעולם בדו-קרב, בין אם כמשתתפים, בין אם כמי שיקבלו את האתגר להשתתף, ובין אם כמשנים בדו-קרב. כששב ביסל לאילינוי לאחר שניתק את קשריו עם סטיבן דאגלס על רקע סוגיית הרחבת העבדות, הוא הצטרף לסיעתו של אברהם לינקולן ואל המפלגה הרפובליקנית. בבחירות למשרת המושל של 1856, היה לינקולן נחוש בדעתו שדמוקרט לשעבר יהיה בעל הסיכויים הטובים ביותר להביס את מועמד הדמוקרטים ויליאם אלכסנדר ריצ'רדסון, שהיה בן חסותו של דאגלס. באותה תקופה היה ביסל משותק חלקית, והיה מסוגל להתהלך רק בעזרת מקל הליכה, "ובסיוע של זרוע ידידותית". ב-29 במאי אותה שנה הוא זכה במועמדות הרפובליקנים למשרת המושל.

מושל אילינוי

הדמוקרטים ניצלו היטב את סוגיית הדו-קרב של ביסל במשך כל מערכת הבחירות, וגם לאחריה. בבחירות הכלליות הוא זכה ב-4,787 קולות (46.3 אחוזים) במירוץ בו השתתפו שלושה מועמדים. העובדות היו ברורות: בהנחה שביסל נשא את השבועה לא לקחת חלק בדו-קרב, ניתן היה לומר שהוא נשא שבועת שקר. ביסל השיב להאשמות אלו בציינו שקבלת האתגר להשתתפות בדו-קרב התרחשה במחוז קולומביה, ולפיכך לא קשורה לחוקת אילינוי. העבירה כשלעצמה, כמובן, הייתה שבועת השקר, שבוצעה כאשר ביסל, באישורם בשתיקה של הרפובליקנים, נשא אותה בספרינגפילד.

ביסל, שבשלב זה היה מסוגל להתהלך רק בעזרת קביים, היה מושל אילינוי היחידי שהושבע לתפקידו בתוך מעון המושל הרשמי עצמו. במשך תקופת כהונתו שנמשכה קצת יותר משלוש שנים, הוא מעולם לא נכנס לבניין הקפיטול המדינתי. כל ענייני המדינה התנהלו מהקומה השנייה של מעון המושל. ביסל כיהן כמושל מ-12 בינואר 1857 ועד למותו.

חיים אישיים

ב-1840 נשא ביסל לאישה את אמילי סוזאן ג'ונס, שהלכה לעולמה ב-1852. ב-1854 הוא נישא בשנית לאליזבת קיין, בתו של הסנאטור לשעבר מטעם אילינוי, אליאס קיין.

ויליאם הנרי ביסל נפטר במעון המושל בספרינגפילד ב-18 במרץ 1860 בעת כהונתו כמושל. הוא היה מושל אילינוי הראשון שנפטר בעת כהונתו, ונטמן בבית הקברות אוק רידג' שבעיר.

לקריאה נוספת

• Howard, Robert (1988). Mostly Good and Competent Men. Springfield, Illinois: Illinois Issues and the Illinois State Historical Society. pp. 108-115.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם הנרי ביסל בוויקישיתוף

• ויליאם הנרי ביסל באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ויליאם הנרי ביסל באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ויליאם הנרי ביסל באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• ויליאם הנרי ביסל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)