ג'ודית ג'רוויס תומסון

פילוסופית אמריקאית

ג'ודית ג'רוויס תומסוןאנגלית: Judith Jarvis Thomson;‏ 4 באוקטובר 192920 בנובמבר 2020)[1] הייתה פילוסופית יהודייה-אמריקאית, שעסקה בעיקר בפילוסופיה של המוסר ובמטפיזיקה. היא הייתה ידועה בשל תמיכתה ברעיון של מוסר אובייקטיבי ובזכויות מוסריות, בשל דעותיה על חוסר השלמות של המונח "טוב" ובשל השימוש היצירתי שלה בניסויי מחשבה כדי לחזק טיעונים פילוסופיים. היא זכתה להכרה בינלאומית בעיקר בשל מאמרה "הגנה על הפלה" (A Defense of Abortion) מ-1971, שבו טענה כי הזכות לערוך הפלה מלאכותית נובעת מזכותן של נשים על גופן, בעזרת האנלוגיה של טיעון הכנר.

ג'ודית ג'רוויס תומסון
Judith Jarvis Thomson
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 4 באוקטובר 1929
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בנובמבר 2020 (בגיל 91)
קיימברידג', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קולומביה, קולג' ניונהאם, אוניברסיטת קיימברידג', קולג' ברנרד, תיכון האנטר קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס עריכת הנתון בוויקינתונים
מונחה לדוקטורט Kathrin Koslicki עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין פילוסופיה של המוסר, מטאפיזיקה
עיסוק פילוסופית, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפעה מ פיליפה פוט
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים (1986)
Philip L. Quinn Prize (2012)
Carus Lectures (2003) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

תומסון נולדה ב-4 באוקטובר 1929 בניו יורק, בתם השנייה של הלן שהייתה מורה, ותאודור ג'רוויס, שהיה חשבונאי. אמה הלן הייתה ממוצא צ'כי-קתולי, ואביה תאודור ממשפחה יהודית שומרת מצוות, צאצא של הרבנים חיים אלעזר וקס (מחבר הספר "נפש חיה") ושל יַעְבֶ"ץ. אמה נפטרה כאשר ג'ודית הייתה בת שש, ואביה התחתן בשנית לאחר שנתיים. לאשתו השנייה נולדו שני ילדים. היא הייתה מעצבת פנים מצליחה וסוחרת ויצואנית אומנויות ועתיקות. היא סיימה תואר ראשון בפילוסופיה בברנרד קולג' (אנ') ותואר ראשון נוסף ותואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת קיימברידג' ותואר שלישי בפילוסופיה באוניברסיטת קולומביה. בהמשך היא לימדה גם באוקספורד ובMIT. בשנת 1962 היא חזרה לברנרד קולג' כדי ללמד פילוסופיה. שם פגשה את הפילוסוף ג'יימס פ. תומסון (אנ') ונישאה לו. במהלך השנים הם התגרשו ונישאו מחדש, עד למותו בשנת 1984.[2]

תומסון נפטרה ב-20 בנובמבר 2020.

מחקר

עריכה

תחומי המחקר העיקריים של תומסון היו מוסר ומטאפיזיקה. בפילוסופיה המוסרית היא תרמה תרומות משמעותיות למטא-אתיקה, לאתיקה נורמטיבית ולאתיקה יישומית. בספר "רלטיביזם מוסרי ואובייקטיביות מוסרית" (Moral Relativism and Moral Objectivity) משנת 1996 שכתבה במשותף עם גילברט הרמן (אנ'), היא הגנה על האובייקטיביות המוסרית כנגד תפיסתו הרלטיביסטית של הרמן. מאמריה שנאספו בספר "זכויות, השבה וסיכון" (Rights, Restitution and Risk) משנת 1986, נכללו דיונים על התאבדות בסיוע, הפלות, הגנה עצמית ושכירות מועדפת. ספריה "תחום הזכויות" (The Realm of Rights) משנת 1992 ו"טוּב ועצה" (Goodness and Advice) משנת 2001, כיסו סוגיות בסיסיות בתורת המוסר הנורמטיבית, שנגעו ליסודות של זכויות מוסריות ולהגדרת הטוּב. עבודתה במטפיזיקה התמקדה בסוגיות שנגעו לפעולה לאירועים, זמן ויחסים בין ישיות. ג'ודית הייתה ידועה גם בשל המשך פיתוח ניסוי המחשבה "בעיית הקרונית" של הפילוסופית הבריטית פיליפה פוט, דרך ניסוי ה"השתלה".

הגנה על הפלה

עריכה
  ערך מורחב – היבטים מוסריים של הפלות מלאכותיות

הטיעון הנפוץ ביותר של מתנגדי ההפלות הוא שזכותה של האשה על גופה אינה עולה על זכותו של העובר לחיים ומכאן שהפלה היא לא מוסרית. לכן רוב הטיעונים שמגנים על זכותה של אשה לעשות הפלה טוענים שלעובר אין זכות לחיים ומכאן מסיקים שלאשה יש זכות לבצע הפלה. תומסון לעומת זאת קיבלה את ההנחה שלעובר יש זכות לחיים כדי להוכיח שאפילו בהתחשב בזכות זו לאשה יש זכות לבצע הפלה. הטיעון המרכזי של תומסון היה זה שיש לאדם זכות לחיים אינו אומר שיש לו זכות שאדם אחר יתן לו את מה שהוא צריך כדי שימשיך לחיות. תומסון השתמשה בניסוי מחשבתי על מנת לשקף את הטענה שלה.[3]

תומסון תיארה ניסוי מחשבתי בו כנר מפורסם גוסס, ואת/ה מתעורר בבית החולים כאשר הכנר מחובר לגופך בעזרת צינור. כדי להציל ולנקות את הרעלים בכליות של הכנר צריך לחבר בין הכליות של הכנר לבין הכליות של מישהו אחר. משום כך, קבוצה של חובבי מוזיקה חטפו אותך והביאוך לבית החולים וחיברו אותך לכנר. בבית החולים הרופא מספר לך שאתה צריך להיות מחובר אל הכנר למשך תקופה של תשעה חודשים כדי שהכנר יבריא ובמקרה שאתה מחליט לנתק את הכנר לפני כן אתה תגרום למותו של הכנר. הרופא מספר לך שאף על פי שזה לא אשמתך, אין לך זכות לנתק את הכנר מגופך משום שלכנר יש זכות לחיים.

תומסון טענה שאף על פי שלכנר יש זכות לחיים אין לו זכות לגופך ולכן אתה לא מחויב לאפשר לכנר להשתמש בגופך. תומסון טענה שניסוי מחשבתי זה מוכיח שגם לאשה יש זכות לעשות הפלה אף על פי שכתוצאה מכך העובר ימות כמו שלאדם יש זכות לנתק את הכנר מגופו אף על פי שפעולה זו תוביל למות הכנר.[4]

פרסומים נבחרים

עריכה
  • "A Defense of Abortion," Philosophy and Public Affairs 1 (1971): 47–66.
  • "The Right to Privacy," Philosophy and Public Affairs 4 (1975): 295–314.
  • Acts and Other Events (Cornell University Press, 1977).
  • Rights, Restitution, and Risk (Harvard University Press, 1986).
  • On Being and Saying: Essays for Richard Cartwright. Cambridge/MA: MIT Press. נוב' 1987. ISBN 978-0262200639. {{cite book}}: (עזרה)
  • The Realm of Rights (Harvard University Press, 1990).
  • "Goodness and Utilitarianism," (Presidential Address) Proceedings and Addresses of the American Philosophical Association 67.2 (1993): 145–159.
  • Moral Relativism and Moral Objectivity (with Gilbert Harman) (Blackwell, 1996).
  • Goodness and Advice (Princeton University Press, 2001).

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה