ויקיפדיה

ג'ון גריי (פילוסוף)

סופר בריטי

ג'ון גריי (באנגלית: John Nicholas Gray; נולד ב-17 באפריל 1948) הוא פילוסוף אנגלי העוסק בפילוסופיה פוליטית, בפילוסופיה אנליטית ובהיסטוריה של הרעיונות. הוא פרש בשנת 2008 ממשרתו כפרופסור לפילוסופיה בית הספר למחשבה אירופית, בבית הספר לכלכלה ומדע המדינה של לונדון. גריי כותב בקביעות ב"גרדיאן", במוסף הספרות של "הטיימס" ובשבועון "ניו סטייטסמן", שם הוא משמש כסוקר הספרים הראשי. גריי הוא אתאיסט[1].

ג'ון גריי
John N. Gray
לידה 17 באפריל 1948 (בן 75)
סאות' שילדס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אתאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אקסטר קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תחומי עניין פילוסופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פילוסוף, מרצה באוניברסיטה, סופר, חוקר מדע המדינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גריי כתב כמה ספרים משפיעים, ביניהם "שחר כוזב: האשליות של הקפיטליזם העולמי" - " False Dawn: The Delusions of Global Capitalism" (1998), הטוען כי הגלובליזציה של השוק החופשי הוא פרויקט של עידן הנאורות שהפך לא יציב, ונמצא כעת בתהליך של התפוררות. "כלבי קש: מחשבות על בני אדם ובעלי חיים אחרים" -"Straw Dogs: Thoughts on Humans and Other Animals" (2002), שתוקף את ההומניזם הפילוסופי, תפיסת עולם שגריי טוען שמקורה בדתות; ו"מיסה שחורה: דת אפוקליפטית ומות האוטופיה" (2007), ביקורת על החשיבה האוטופית בעולם המודרני.

גריי רואה ברצון, ומכאן מוסר, אשליה, ומציג את האנושות כמין רעב העוסק במחיקת צורות חיים אחרות. גריי כתב כי "בני אדם ... אינם יכולים להרוס את כדור הארץ, אך הם יכולים להרוס בקלות את הסביבה המקיימת אותם"[2].

ביוגרפיה עריכה

גריי נולד בסאות' שילדס שבמחוז דורהאם, למשפחה ממעמד הפועלים, אביו היה עובד נמל ואחר כך נגר. הוא למד בבית ספר טכני לבנים משנת 1959 ועד 1967, ואז למד באקסטר קולג', אוניברסיטת אוקספורד, פילוסופיה, מדע המדינה וכלכלה, והשלים את תואר ראשון ודוקטורט בפילוסופיה.

בעבר מילא תפקידים כמרצה לתיאוריה פוליטית באוניברסיטת אסקס, עמית ומורה לפוליטיקה בג'יזס קולג', אוקספורד, כמרצה ואז פרופסור לפוליטיקה באוניברסיטת אוקספורד. הוא שימש כפרופסור אורח באוניברסיטת הרווארד (1985–86) ועמית סטראנהאן במרכז לפילוסופיה חברתית ומדיניות, באוניברסיטת בולינג גרין סטייט (1990–1994), וכן פרופסור אורח במכון מרפי באוניברסיטת טוליין (1991). ואוניברסיטת ייל (1994). הוא היה פרופסור למחשבה אירופית בבית הספר לכלכלה ומדעי המדינה בלונדון עד לפרישתו בתחילת 2008.

מחשבה פוליטית ופילוסופית עריכה

בקרב הפילוסופים, הוא ידוע בדחייה יסודית של תפיסת הפילוסופיה של המוסר הליברלית-קנטיאנית של הפילוסוף ג'ון רולס, ובחקירת היחסים הלא פשוטים בין פלורליזם ערכי (אנ') לליברליזם בעבודתו של ישעיהו ברלין[3].

המחשבה הפוליטית של גריי נודעת בזכות ניידותה ברחבי הקשת הפוליטית לאורך השנים. כסטודנט, גריי היה פעיל שמאל והמשיך להצביע למפלגת הלייבור עד אמצע שנות השבעים. בשנת 1976 הוא עבר לתמוך בעמדת הימין הליברלי החדש, לטענתו על בסיס העובדה שהעולם משתנה באופן בלתי הפיך באמצעות המצאות טכנולוגיות, התפתחות שווקים פיננסיים וגושי כוח כלכליים חדשים, וכי השמאל לא הצליח להבין את גודל ואופי השינוי הזה[4]. בשנות התשעים הפך גריי לפעיל איכות הסביבה ותומך מפלגת הניו לייבור בראשות טוני בלייר. גריי רואה בספקטרום הפוליטי המקובל (שמאל/ימין) של שמרנות מול סוציאל-דמוקרטיה כבר לא רלוונטי[5].

ביקורת הליברליזם עריכה

גריי זיהה את הקווים המשותפים במחשבה הליברלית שהם אינדיבידואליזם, שוויון, מליוריזם (אנ') ואוניברסליזם. היסוד האינדיבידואליסטי מפגיש את הראשוניות האתית של האדם כנגד לחצי הקולקטיביזם החברתי, היסוד השוויוני מקנה את אותו ערך מוסרי ומעמד לכל הפרטים, היסוד המליאוריסטי טוען כי דורות עוקבים יכולים לשפר את הסדרים הסוציופוליטיים שלהם, והאלמנט האוניברסליסטי מאשר את האחדות המוסרית של המין האנושי ושולל את ההבדלים התרבותיים המקומיים[6].

בשנת ה-2000, החל למתוח ביקורת על הנאו-ליברליזם, על השוק החופשי העולמי ועל כמה מהזרמים המרכזיים בחשיבה המערבית, כמו הומניזם, תוך שהוא נע לעבר היבטים של מחשבה ירוקה, תוך התבססות על השערת גאיה של ג'יימס לאבלוק[7].

המחשבה המרכזית בתורת ההומניזם, לדעת גריי, היא האמונה האוטופית מטבעה במליאוריזם; כלומר שבני אדם אינם מוגבלים על ידי טבעם הביולוגי וכי ההתקדמות באתיקה ובפוליטיקה מצטברת וכי הם יכולים לשנות או לשפר את המצב האנושי, באותו אופן שההתקדמות במדע ובטכנולוגיה שינו או שיפרו את רמת החיים. גריי טוען, בניגוד לתפיסה זו, ההיסטוריה אינה פרוגרסיבית, אלא מחזורית. הטבע האנושי, לטענתו, מהווה מכשול מובנה להתקדמות אתית או פוליטית מצטברת. ניתן בקלות להפוך שיפורים למראית עין, אם ישנם כאלה. דוגמה אחת שהביא הייתה שימוש בעינויים של ארצות הברית נגד חשודים בטרור[8]. "מה שמעניין", אמר גריי בראיון, "הוא שעינויים לא רק חזרו, אלא חובקו על ידי ליברלים, והוגנו על ידי ליברלים. עכשיו יש הרבה אנשים, גם ליברלים וגם שמרנים, שאומרים, 'ובכן, זה נושא מסובך מאוד.' אבל זה לא היה מסובך עד לאחרונה. הם לא אמרו את זה לפני חמש או עשר שנים"[9]. יתר על כן, הוא טוען כי אמונה זו בקידמה, הנחשבת בדרך כלל כחילונית וליברלית, נגזרת למעשה מתפיסה נוצרית שגויה של בני אדם כיצורים אוטונומיים מבחינה מוסרית השונים באופן מוחלט מבעלי חיים אחרים. אמונה זו, והרעיון המתאים לכך שההיסטוריה הגיונית, או מתקדמת לקראת משהו, היא לדעתו של גריי רק דעה קדומה נוצרית.

גריי מזהה את הנאורות כנקודה שבה תורת הגאולה הנוצרית השתלטה על ידי האידיאליזם החילוני והפכה לדת פוליטית שמטרתה האמנציפציה האוניברסלית. קומוניזם, פשיזם ו"קפיטליזם דמוקרטי גלובלי "מאופיינים על ידי גריי כ"פרויקטים" של נאורות שהובילו לסבל מיותר, לדעתו של גריי, כתוצאה מהנאמנות האידאולוגית שלהם לדת זו[10].

האדם ומקומו בטבע עריכה

בספרו "כלבי קש" טוען גריי שהרעיון שבני אדם הם גורמים הקובעים את גורלם, אינו עומד במבחן התוצאה של הניסיון. אותם הוגים דרוויניסטים המאמינים שבני אדם יכולים לקחת על עצמם את גורלם כדי למנוע משבר סביבתי, הם לטענתו, לא חוקרי טבע, אלא שליחי הומניזם.

בספרו "שתיקת החיות" מסה פואטית על המצב האנושי, ו"החיה האנושית" כתב: “פילוסופים יגידו שבני האדם לעולם לא יוכלו לשתוק כי הנפש עשויה ממילים. עבור הלוגיקנים חסרי הבינה האלה, ‘שקט’ אינו יותר ממילה. להתגבר על השפה באמצעות השפה זה כמובן בלתי אפשרי. כשתפנו פנימה, תמצאו רק מילים ותמונות שהן חלקים מעצמכם. אבל אם תפנו אל מחוץ לעצמכם - לציפורים ולבעלי החיים ולמקומות המחיה המשתנים במהירות שלהם - אולי תשמעו משהו מעבר למילים[11]”.

תפיסת האמונה והדת עריכה

גריי העלה טענה לפיה קיים קשר קטן בלבד, אם בכלל, בין האמונה באלוהים לבין דת[12].

גריי מדגיש את העובדה שבמקרה של דתות רבות, כגון בהינדואיזם ובבודהיזם, או לחלופין, בפלגים של היהדות ומסורות שונות של הנצרות והאסלאם, לאמונה עצמה יש חשיבות מועטה. לעומת זאת, "הפרקטיקה - במובן של הריטואל, ההתבוננות הפנימית וקיום אורח חיים דתי - הם מה שחשוב באמת". גריי אף מוסיף ואומר כי "רק קנאים דתיים ורציונליסטים אדוקים הנוקטים עמדה מתוך בורות, מתייחסים למיתוסים דתיים כאילו היו אמיתות בעד עצמן, כאשר למעשה, מה שמשנה באמת הוא האופן בו אנו חיים"[12].

ספריו עריכה

1980s
  • Mill on liberty : a defence. 1983.
  • Conceptions of Liberty in Political Philosophy (ed. with Zbigniew Pelczynski) (1984)
  • Hayek on Liberty (1984)
  • Liberalism (1986). ISBN 0-8166-1521-7.
  • Liberalisms: Essays in Political Philosophy (1989). ISBN 0-415-00744-5.
1990s
  • J.S. Mill, "On Liberty": In Focus (ed. with G.W. Smith) (1991). ISBN 0-415-01001-2.
  • Beyond the New Right: Markets, Government and the Common Environment (1993). ISBN 0-415-09297-3.
  • Postliberalism: Studies in Political Thought (1993). ISBN 0-415-13553-2.
  • Enlightenment's Wake: Politics and Culture at the Close of the Modern Age (1995). ISBN 0-415-16335-8.
  • Isaiah Berlin: An Interpretation of His Thought (Fontana Modern Masters, 1995).
  • Liberalism (2nd ed.) (1995). ISBN 0-8166-2801-7.
  • After Social Democracy: Politics, Capitalism and the Common Life (1996)
  • Mill on Liberty: A Defence (2nd ed.) (1996)
  • Endgames: Questions in Late Modern Political Thought (1997). ISBN 0-7456-1882-0.
  • Hayek on Liberty (3rd ed.) (1998)
  • False Dawn: The Delusions of Global Capitalism (1998, revised edition 2009). ISBN 1-56584-592-7.
  • Voltaire (1998). ISBN 0-415-92394-8.
2000s
  • Two Faces of Liberalism (2000). ISBN 1-56584-589-7.
  • Straw Dogs: Thoughts on Humans and Other Animals (2002). ISBN 1-86207-512-3.
  • Al Qaeda and What it Means to be Modern (2003). ISBN 1-56584-805-5.
  • Heresies: Against Progress and Other Illusions (2004). ISBN 1-86207-718-5.
  • Black Mass: Apocalyptic Religion and the Death of Utopia (2007). ISBN 0-7139-9915-2.
  • Gray's Anatomy: Selected Writings (2009). ISBN 978-0-385-66788-3
2010s
  • The Immortalization Commission: Science and the Strange Quest to Cheat Death (2011). ISBN 978-1-84614-219-2
  • The Silence of Animals: On Progress and Other Modern Myths (2013). ISBN 0374229171
  • The Soul of the Marionette: A Short Inquiry into Human Freedom (2015). ISBN 9781846144493
  • Seven Types of Atheism (2018). ISBN 0241199417
2020s
  • Feline Philosophy: Cats and the Meaning of Life (2020). ISBN 9780241351147
  • "The crisis is a turning point in history". Cover Story. New Statesman. 149 (5514): 24–28. 23 באפריל 2020. {{cite journal}}: (עזרה)

ספריו בעברית עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'ון גריי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Terry Eagleton, Seven Types of Atheism by John Gray review – is every atheist an inverted believer?, הגרדיאן, ‏3 במרץ 2018
  2. ^ John Gray, Straw Dogs: Thoughts on Humans and Other Animals, (Granta Books 2002), p. 12. ISBN 1-86207-512-3
  3. ^ Cherniss, Joshua; Hardy, Henry. "Isaiah Berlin". In Zalta, Edward N. (ed.). The Stanford Encyclopedia of Philosophy (Summer 2007 ed.). נבדק ב-4 ביולי 2007. {{cite book}}: (עזרה) §4. Ethical Thought and Value Pluralism
  4. ^ Colls, Robert (10 בינואר 2003). "Ethics Man: John Gray's New Moral World". The Political Quarterly. 69: 59–71. doi:10.1111/1467-923X.00137. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ False Dawn: The Delusions of Global Capitalism
  6. ^ Gray, John. Liberalism. Minneapolis: University of Minnesota Press, 1995. ISBN 0-8166-2801-7, p. xii.
  7. ^ Straw Dogs: Thoughts on Humans and Other Animals
  8. ^ "Election 2015: Your complete guide to predictions about Scotland and the SNP". www.newstatesman.com.</"Going nowhere: Laurie Taylor interviews John Gray". Newhumanist.org.uk. 31 במאי 2007. נבדק ב-9 באוגוסט 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "John Gray: Post-American Age". 032c. נבדק ב-11 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ The darkness within. John Gray on why the left is in flight from "human nature". John Gray. Published in New Statesman 16 September 2002
  11. ^   טום צ’טפילד, aeon magazine, אני מקליד משמע אני קיים, באתר הארץ, 7 ביוני 2013
  12. ^ 1 2 גארי גוטינג, ניו יורק טיימס, האם זה משנה אם אלוהים קיים?, באתר הארץ, 1 באפריל 2012
  13. ^ חנוך בן-ימי, פילוסופים גדולים, ואחרים, באתר הארץ, 19 במרץ 2002
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ון_גריי_(פילוסוף)&oldid=38141081"