ג'ורג' קלארק (מושל איווה)
ג'ורג' וושינגטון קלארק (באנגלית: George Washington Clarke; 24 באוקטובר 1852 – 28 בנובמבר 1936) היה פוליטיקאי אמריקאי מאיווה, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל איווה ה-21 בשנים 1913–1917.
 | |||||||
| ג'ורג' קלארק | |||||||
| לידה |
24 באוקטובר 1852 מחוז שלבי, אינדיאנה, ארצות הברית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
28 בנובמבר 1936 (בגיל 84) אדל, איווה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ג'ורג' וושינגטון קלארק | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות אקודייל, אדל, איווה, ארצות הברית | ||||||
| השכלה |
בית הספר למשפטים של אוניברסיטת איווה | ||||||
| מפלגה |
המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
ראשית חייו
עריכהג'ורג' קלארק נולד במחוז שלבי שבאינדיאנה[1] כאחד משלושת ילדיהם של ג'ון וג'יין (לבית אקרס) קלארק. כשהיה בן ארבע, עברה משפחתו לחווה ליד דרייקוויל שבמחוז דייוויס, איווה. שם עבד קלארק הצעיר בחווה בעונות הקיץ ובחורפים למד בבית ספר, ובהמשך צעד יותר משישה ק"מ אל בית הספר התיכון בבלומפילד, מקום מושב המחוז. לאחר סיום לימודיו התיכוניים היה קלארק למורה, ראשית באזור הכפרי, לאחר מכן בדרייקוויל ולבסוף בבלומפילד.
ב-1874 החל קלארק ללמוד בקולג' אוסקלוסה, שאותו הוא סיים ב-1877. בשנה שלאחר סיום לימודיו הוא החל ללמוד במחלקה למשפטים של אוניברסיטת איווה וקיבל תואר במשפטים. לאחר סיום לימודיו שם וקבלתו ללשכת עורכי הדין, הוא התיישב באדל שבמחוז דאלאס. ב-1882 הוא נבחר כשופט שלום ופתח שותפות עם ג'ון ב. וייט שנמשכה עד לבחירתו כמושל. ב-1878 נשא קלארק לאישה את ארלט גרין, ולזוג נולדו שתי בנות ושני בנים.
ראשית הקריירה הפוליטית
עריכההקריירה הפוליטית המדינתית של קלארק החלה ב-1900, כאשר הוא נבחר מטעם המפלגה הרפובליקנית כנציג מחוז דאלאס בבית הנבחרים של איווה. כמחוקק הוא הטביע את חותמו, וכעבור שנתיים, כאשר נבחר לכהונה נוספת, הוא היה ליושב ראש ועדת המשפט של הבית. בשתי תקופות הכהונה הבאות שלו בבית הנבחרים הוא נבחר כיושב ראש הבית. בתפקיד זה הוא הוכיח את עצמו כיושב ראש מצטיין, הוגן, קפדן ונואם מוצלח בישיבות הבית. ב-1908 ושוב ב-1910 נבחר קלארק כסגן מושל המדינה, ושוב הוכיח את עצמו כיושב הראש הפופולרי של הסנאט המדינתי.
מושל איווה
עריכהב-1912 זכה קלארק במועמדות המפלגה הרפובליקנית למשרת מושל איווה. פרישת הפרוגרסיבים מהמפלגה בראשותו של תאודור רוזוולט באותה שנה גרמה לניצחונו של הדמוקרט וודרו וילסון בבחירות לנשיאות באיווה, כשאחריו ניצבו רוזוולט וטאפט, נציג הרפובליקנים. עם זאת, קלארק, כמועמד הרפובליקנים למשרת המושל, הבטיח לעצמו רוב דחוק על פני מועמד הדמוקרטים ומועמד הפרוגרסיבים.
כמושל, היה קלארק מודאג במיוחד בנוגע להיחלשותם של בתי הספר הכפריים, וכפי שהוא אמר, "הצרכים של חיי הכפר כמעט ומונעים מנער החווה מלהגיע לבית הספר התיכון בעיירה... אם הוא לא מסוגל להגיע לבית הספר התיכון בעיירה, אז בית הספר התיכון חייב להגיע אל הכפר". הפתרון שלו היה איחוד של בתי ספר כפריים. קלארק החל ביישום תוכניתו, וב-1915 הוא יכול היה לשכנע את בית המחוקקים לאפשר סיוע מדינתי לבתי הספר המאוחדים. כתוצאה מכך יותר ילדים ביקרו בבתי הספר, שכר המורים עלה בשיעור גבוה, 49 בתי ספר חדשים נבנו, רמת בתי הספר עלתה, ובשנתיים הבאות עלה מספר בתי הספר המאוחדים ב-64 מתוך 80 בתי ספר כאלה באיווה.
עם סיסמתו של קלארק "כל שנעשה מכאן והלאה לשיפור הכבישים שלנו חייב להיות קבוע", עבר חוק הכבישים של 1913. חוק זה כלל את הקמתה של רשות הכבישים המדינתית החזקה. באמצעות צעדי חקיקה נוספים בתחום הכבישים, הביא חוק זה עידן חדש בסלילת הכבישים ובניית הגשרים באיווה.
קלארק טען שחוקי איווה "בהתייחס לתאונות עבודה היו לקויים, לא ישימים, בלתי צודקים ובזבזנים לשני הצדדים המעורבים" הוא היה נחוש לנקוט בפעולה בנוגע למקרי מוות ונכות בעבודה. הוא טען שנטל המשימה צריך ליפול על כל הצדדים הקשורים לתהליכי הייצור. ברוח דברים אלו העבירה האספה הכללית את חוק אחריות המעסיקים ופיצויי העובדים.
המחלוקת הגדולה ביותר בתקופת כהונתו של קלארק כמושל הייתה ב-1914 במהלך מסע הבחירות שלו לכהונה שנייה. בנאום ההשבעה שלו, ושוב בנאומו המיוחד ב-26 במרץ 1913 דחף קלארק להרחבת הקפיטול המדינתי על ידי רכישת קרקעות נוספות. קלארק טען ששטחי הקפיטול לא הספיקו אז ולא יספיקו עוד יותר בעתיד, ושנדרש שיפור שלהם. בהתאם לכך העבירה האספה הכללית את חוק הרחבת הקפיטול המדינתי. עד 1915 הגיעה ההוצאה על רכישת 175 חלקות אדמה עבור הקפיטול לכמעט מיליון דולר. במהלך מסע הבחירות של קלארק לכהונה שנייה ב-1914, יריבו של קלארק בבחירות המקדימות של המפלגה, ולאחר מכן יריבו הדמוקרטי בבחירות הכלליות, טענו שהיקף ההוצאה על הרחבת הקפיטול היה מוגזם באופן חריג. קלארק נאבק בהם והגן על חברי האספה הכללית שתמכו בהרחבת הקפיטול, והציל כמה מהם מתבוסה. בסופו של דבר נבחר קלארק לכהונתו השנייה ברוב גדול.
שנותיו האחרונות
עריכהב-1917 סיים קלארק את כהונתו כמושל, ובמשך שנה אחת הוא היה הדקאן של בית הספר למשפטים של אוניברסיטת דרייק. לאחר מכן הוא שב לעסוק בעריכת דין באדל.
ג'ורג' קלארק נפטר ב-28 בנובמבר 1936 באדל. הוא נטמן בבית הקברות אקודייל שבעיר.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ג'ורג' קלארק במילון הביוגרפי של איווה (באנגלית)
- ג'ורג' קלארק באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'ורג' קלארק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה