ג'ורו דאניצ'יץ'

בלשן, פילולוג, מילונאי ומתרגם סרבי

ג'ורו דאניצ'יץ', או ג'וּרה דאניצ'יץ', שמו בלידה: ג'ורג'ה פופוביץ'סרבית קירילית :' או Ђурa Даничић, באלפבית לטיני: Đuro Daničić או Đura Daničić, ‏ 4 באפריל 1825 נובי סאד - 17 בנובמבר 1882 זאגרב) היה בלשן, פילולוג, מתרגם, היסטוריון ומילונאי סרבי, ממגני גישתו של ווק קרג'יץ' בחקר השפה הסרבו-קרואטית.. נמנה עם סגל "הליצאום של נסיכות סרביה" שהיווה את הגרעין להקמת אוניברסיטת בלגרד.

ג'ורו דאניצ'יץ'
Đuro Daničić
Ђурa Даничић
Duro Danicic Mukarovsky.png
לידה 4 באפריל 1825
נובי סאד, חבל באצ'קה, ממלכת הונגריה, חלק מהאימפריה האוסטרית - כיום בוויבודינה, סרביה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בנובמבר 1882 (בגיל 57)
זגרב, ממלכת קרואטיה וסלבוניה, בממלכת הונגריה, חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום בקרואטיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה סרביה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות החדש של בלגרד עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע בלשן, מתרגם תנ"ך, פילולוג, ספרן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
Djura danicic.jpg

ביוגרפיהעריכה

ילדות וצעירותעריכה

נולד בשנת 1825 בנובי סאד, בחבל וויבודינה, בשם ג'ורג'ה פופוביץ', כבן הרביעי של כומר אורתודוקסי בשם יובאן פופוביץ' ושל אשתו אנה. התייתם מאביו בשנת 1838 ואמו השקיעה מאמצים רבים כדי לשלוח אותו לבתי הספר. אחרי לימודים בנובי סאד - בגימנסיה הפרבוסלבית (1841-1835) ובתיכון האוונגלי בברטיסלבה (פוז'ון) (1844-1841), בה היה תלמידו של פילולוג הסלובקי ליודוביט שטור[1]. למד אחר כך משפטים בפשט ובאוניברסיטת וינה. בווינה הצורף לחוג מעריציו הצעירים של ווק קרג'יץ' ועזב את האידאולוגיה הפאנסלאביסטית של שטור לטובת טיפוח השפה הסרבית והכתיב שלה. התחיל לפרסם החל משנת 1845 בשם העט ג'ורו דאניצ'יץ'. זה היה שמו של אחד הפיראטים אוסקוקים מסן שהוזכר בשירה העממית הקרואטית. בסופו של דבר עזב את לימודי המשפטים והלך לשמוע את הרצאותיו של המלומד הסלובני פראן מיקלושיץ' על השפות הסלאביות. בהשפעתם של ווק קרג'יץ' ופרנץ מיקלושיץ' התחיל לחקור את הפילולוגיה הסלאבית[1]. עד שנת 1852 סייע לקרג'יץ בעריכת המילון של השפה הסרבית.

פעילותו המדעית והחינוכיתעריכה

בהמשך הפך למורה לשפה הסרבית של הנסיכה יוליה הוניאדי, ארוסתו של הנסיך מיכאיל אוברנוביץ' שפרש עליו את חסותו. בשנת 1856 התמנה למנהל ספריית העם בבלגרד ונבחר למזכיר של החברה הספרותית הסרבית. ב-1859 התמנה לפרופסור ב, ליצאום של בלגרד" ("בית הספר הגבוה" 'Velika škola'). בשנת 1866 הוזמן לזגרב כדי לשמש מזכיר כללי של האקדמיה היוגוסלבית למדעים ולאמנויות. החל משנת 1873 התמנה כפרופסור בבתי הספר הגבוהים של בלגרד (Hautes Écoles) שקמו על יסוד הליצאום והפכו לימים לאוניברסיטת בלגרד. ב-1877 חזר לזגרב, בשטח אוסטרו-הונגריה, ומילא תפקיד מפתח בעריכת מילון האקדמיה היוגוסלבית לשפה הקרואטית או הסרבית (סרבו-קרואטית). דאניצ'יץ' ערך תרגום של התנ"ך לסרבית, לרוב על בסיס טקסטים בגרמנית, ואחר כך בשנת 1847 סייע לווק קרג'יץ בתרגום של הברית החדשה. אחרי רוויזיה, שני התרגומים משמשים עד היום את הכנסייה האורתודוקסית הסרבית. ב-1847 פרסם דאניצ'יץ' את המסה הפולמוסית "המלחמה על השפה והכתיב הסרביים" שבו התנגד לרעיונות של מילוש סווטיץ', בשמו האמיתי יובאן חאג'יץ', יריבו העיקרי של קרג'יץ',, ותמך בכתיב הפונמי של קרג'יץ'. באמצעות ספרים בתחום הבלשנות ביסס דאניצ'יץ' את הרקע התאורטי של המונחים של קרג'יץ'. דאניצ'יץ חקר את הספרות הסרבית הקדומה ועריכותיות של כתבי היד הקדומים הן עדיין בשימוש: למשל, Žitije Sv. Save - ההגיורגרפיה של סאבה הקדוש מאת תאודוסוס (1860), Žitija Sv. Simeona i Sv. Save - ההגיוגרפיות של סימאון הקדוש ושל סאבה הקדוש מאת דומנטיאן (1865), האוונגליונים ממנזר ניקולאי הקדוש Nikoljsko jevanđelje ‏ (1864), "חיי המלכים והארכיבישופים הסרבים" - Životi kraljeva i arhiepiskopa srpskih (1866), פרסם בעיתונות המקצועית ספרות אפוקריפית עממית, כמו כך את יצירות נלשקוביץ' ודמיטרוביץ' וכמו כן אוסף פתגמים סרבים (1871). ב-1850 נמנה דאניצ'יץ' עם חותמי הסכם וינה לגבי איחוד השפה הסרבית-קרואטית. החותמים האחרים היו מצד הסרבים, ווק קרג'יץ', מצד הקרואטים - איוואן מז'ורניץ', דימיטריה דמטר, סטייפן פיאקוביץ', איוואן קוקולייביץ' ווינקו פאצל, וסלובני אחד - פרנץ מיקלושיץ'.

דאניצ'יץ' אימץ את האידאולוגיה הפאן-יוגוסלבית של התנועה האילירית. כתביו כונו ""קרואטים או סרבים" כשפורסמו בזגרב ו"סרבים או קרואטים" כשפורסמו בבלגרד. בשנת 1866 נבחר לאקדמיה היוגוסלבית למדעים ואמנויות בזגרב. הוא השתתף העריכת המילון של האקדמיה הזאת לשפה הסרבית-קרואטית. הוא מילא תפקיד מפתח בהנחת יסודות הפילולוגיה, הדקדוק, המילונאות ההיסטורית והדיאלקטולוגיה של השפה הסרבית, בהשראת עקרונותיו של ווק קרג'יץ'. מותו בשנת 1882 גרם להפסקת עבודתו זו והוא הובא לקבורה בבית הקברות מרקו הקדוש בבלגרד, אחר כך כעבור מספר שנים הועבר קברו לבית הקברות החדש.

חייו הפרטייםעריכה

מבין 4 אחיו ידועים שמותיהם של שניים:מילוש פופוביץ', עורך העיתונים "Srpske novine" ו -"Vidovdan", ווסיליה פופוביץ'.

פרסים ואותות הוקרהעריכה

ספריםעריכה

  • Rat za srpski jezik i pravopis (בודה 1847) (המלחמה על השפה והכתיב הסרבי)
  • Mala srpska gramatika. (דקדוק סרבי קצר) וינה 1850; הוצאת זאגנר, מינכן, 1983.
  • Srpska sintaksa -1858 (תחביר ברבי)
  • Oblici srpskoga jezika - 1863.(המורפמות של השפה הסרבית)
  • Istorija oblika srpskoga ili hrvatskoga jezika do svršetka XVII vijeka. בלגרד 1874; הוצאת זאגנר, מינכן, 1981.

(תולדות המורפמות בשפה הסרבית או הקרואטית עד שלהי המאה ה-17)

  • 1876 - יסודות השפה הסרבית או הקרואטית
  • 1877 - שורשים בשפה הקרואטית או הסרבית
  • 1882-1880 - מילון קרואטי או סרבי. כרך א ( (A-češula)
  • הטעמות בסרבית

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'ורו דאניצ'יץ' בוויקישיתוף
 
מילון השפה הקרואטית או הסרבית, כרך א, 1882
 
פסל דיוקן של ג'ורו דאניצ'יץ' במבצר קלמגדן בבלגרד

המפעל הלקסיקוגרפי מירוסלב קרלז'ה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 J.Šunje 1993