ג'יימס סטירלינג (ארכיטקט)

אדריכל בריטי

סר ג'יימס פרייזר סטירלינגאנגלית: Sir James Frazer Stirling;‏ 22 באפריל 192625 ביוני 1992) היה אדריכל בריטי.

ג'יימס סטירלינג
James Stirling
James Stirling 01.jpg
לידה 22 באפריל 1926
גלאזגו, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 ביוני 1992 (בגיל 66)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ליברפול עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אדריכלות
יצירות ידועות Neue Staatsgalerie עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס פריצקר (1981)
מדליית אלוור אלטו (1978)
מדליית הזהב המלכותית (1980)
פרימיום אימפריאל (1990)
עמית המכון המלכותי לאדריכלים בריטים
Knight Bachelor עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סטירלינג עבד בשותפות עם ג'יימס גוואן בין השנים 19561963, ובהמשך עם מייקל ווילפורד בשנים 19711992.

ראשית חייו והשכלהעריכה

סטירלינג נולד בגלאזגו. שנת הלידה שלו ידועה ברבים כ־1926[1] אך חברו לאורך שנים סר סנדי וילסון הצהיר מאוחר יותר שהוא נולד למעשה בשנת 1924.[2] המשפחה עברה לליברפול כשג'יימס היה עודו תינוק, שם למד בבית ספר התיכון לבנים בו למד בין היתר ג'ון לנון (Quarry Bank High School for Boys).[3] במהלך מלחמת העולם השנייה הוא הצטרף לגדוד חיל הרגלים "המשמר השחור"- והועבר בהמשך לכך לגדוד המוצנח הבריטי. הוא הוצנח מאחורי קווי האויב הגרמניים לפני הפלישה לנורמנדי (D- Day) ונפצע פעמיים, לפני שחזר לבריטניה.[4]

סטירלינג למד ארכיטקטורה משנת 1945 ועד 1950 באוניברסיטת ליברפול, בה לימד קולין רו. הוא עבד במספר משרדי תכנון בלונדון לפני שפתח משרד משלו. בשנים 1952 – 1956 עבד במשרד הארכיטקטים ליונס, ישראל, אליס, בלונדון, שם הכיר את שותפו הראשון ג'יימס גוואן. ליונס, ישראל, אליס נחשבה לאחת מפירמות האדריכלות המשפיעות ביותר לאחר המלחמה באותה תקופה, שהתמקדה בבנוי למדינת הרווחה, עם אדריכלים כמו אלן קולקהון וג'ון מילר, נייב בראון, סו מרטין, וריצ'רד מק'קורמק שכולם זכו לחשיבות אדריכלית. סטירלינג עבד על מספר מבני בתי ספר, כולל בית הספר המקיף של בנות פקהאם. כשהוא וג'יימס גוואן הקימו את המשרד שלהם, ליונס, ישראל, אליס העניקו להם חלק בפרויקט הדיור בפרסטון, ועזרו להם לבסס את המוניטין שלהם לעיצוב חדשני.

קריירהעריכה

 
בניין ההנדסה של אוניברסיטת לסטר (1959–1963, בניין רשום מדרגה II*‏[5])

בשנת 1956 סטירלינג וג'יימס גוואן עזבו את תפקידם כעוזרים במשרד ליונס, ישראל, אליס, כדי להקים את המשרד שלהם - סטירלינג וגוואן. הפרויקט הראשון שלהם שנבנה - בית לנגהם קלוז (1955–1958) (Langham House Close) - נחשב לציון דרך בהתפתחות אדריכלות המגורים 'הברוטליסטית', אם כי זוהי הגדרה ששני האדריכלים דחו.[6] תוצאה נוספת של שיתוף הפעולה בין סטירלינג וגוואן היא המחלקה להנדסה באוניברסיטת לסטר (1959 – 1963), שזכתה לתשומת לב בזכות אופיה הטכנולוגי והגאומטרי, המאופיין בשימוש ברישומים תלת ממדיים המבוססים על הטלה אקסונומטרית, ומציגים את המבנה ממבט עילי (מבט ממעוף הציפור) או ממבט תחתון (מבט עין התולעת). פרויקט זה חשף את סטירלינג למודעות הציבור הגלובלי.

 
ספריית הפקולטה להיסטוריה, אוניברסיטת קיימברידג' (1968)

בשנת 1963 נפרדו סטירלינג וגוואן; סטירלינג הקים את הפירמה שלו, ולקח עימו את עוזר המשרד מייקל וילפורד (שלימים הפך לשותפו). בהמשך לכך פיקח על ידי סטירלינג על שני פרויקטים יוקרתיים: ספריית הפקולטה להיסטוריה באוניברסיטת קיימברידג' וגוש המעונות של בניין פלורי בקווינס קולג', באוניברסיטת אוקספורד. הוא גם הקים את מרכז ההדרכה של אוליווטי בהסלמיר, במחוז סארי, ובנה שיכון עבור אוניברסיטת סנט אנדרוז, שני פרויקטים בהם עשה שימוש בולט באלמנטים של בנייה טרומית, זכוכית סיבית לאוליווטי ולוחות בטון מתועשים ויצוקים בסנט אנדרוז.

 
Neue Staatsgalerie, שטוטגרט (1984)

במהלך שנות השבעים החלה השפה האדריכלית של סטירלינג להשתנות ככל שהיקף הפרויקטים שלו עבר מקטן (ולא רווחי במיוחד) לגדול מאוד. הארכיטקטורה שלו נעשתה נאו-קלאסית באופן מובהק יותר, אם כי היא נותרה נטועה עמוק במודרניזם . זה הניב גל של פרויקטים עירוניים רחבי היקף, ובמיוחד שלושה פרויקטים מוזיאלים עבור דיסלדורף, קלן ושטוטגרט. כשזכה בתחרות העיצוב של גלריית החנויות - נוי שטאטגלרי (Neue Staatsgalerie) זה התקבל כאות ומופת לפוסט - מודרניזם, תווית שהתקבעה ושהוא עצמו דחה אותה, ונחשבה בעיני רבים לעבודה החשובה ביותר שלו.[3]

כחלק מההתרחבות העולמית של פעילותם המקצועית של סטירלינג ווילפורד החל משנות השבעים, השלים המשרד שלהם ארבעה מבנים משמעותיים בארצות הברית, כולם מבני אוניברסיטאות: תוספת לבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת רייס ביוסטון, טקסס; מוזיאון ארתור מ. סאקלר באוניברסיטת הרווארד בקיימברידג', מסצ'וסטס; מרכז שוורץ לאמנויות הבמה באוניברסיטת קורנל באיתקה, ניו יורק; והספרייה למדעי הביולוגיה באוניברסיטת קליפורניה באירוויין. בין הפרויקטים הלא ממומשים בארצות הברית ניתן למצוא עיצובים לאוניברסיטת קולומביה והצעת תחרות לאולם הקונצרטים על שם וולט דיסני בלוס אנג'לס.

 
גלריה קלור, לונדון (1980-87)

בשנת 1981 זכה סטירלינג בפרס פריצקר. הוא קיבל לידיו תכנון של סדרת פרויקטים חשובים באנגליה - גלריית קלור לאוסף טרנר שבמוזיאון טייט בריטניה, לונדון (1980–1987); טייט ליברפול (1984, אך מאז השתנה המבנה מאוד וכבר לא ניתן לזהותו כפרויקט של סטירלינג), ומבנה המשרדים פולטרי מס' 1, בלונדון (1986, שהקמתו הושלמה לאחר מותו של סטירלינג).

ביוני 1992 הוענק לסטירלינג תואר אבירות. לאחר התייעצות עם מייקל וילפורד, הוא קיבל את הפרס בתואנה שזה עשוי לסייע לפעילות משרדם.[7]

חיים אישייםעריכה

בשנת 1966 התחתן סטירלינג עם המעצבת מרי שנד, בתו החורגת של העיתונאי ומבקר הארכיטקטורה פ. מורטון שנד. נולדו להם בן אחד ושתי בנות.[3]

פטירה ומורשתעריכה

שלושה ימים לאחר ההכרזה על אבירותו, אושפז סטירלינג בלונדון עם בקע כואב. הוא נפטר ב-25 ביוני 1992 על שולחן הניתוחים בשל הרדמה מסובכת.[4] בהתאם לבקשתו, הוטמן אפרו בסמוך לאנדרטה שהוקמה לזכרו בכנסיית כרייסט בסטפיטלפילדס. לאחר מותו של סטירלינג המשיך מייקל וילפורד (שהפך לשותפו בשנת 1971) בניהול משרדם.

פרס סטירלינג, פרס שנתי בריטי לאדריכלות מאז 1996, נקרא על שמו.

אדריכלים רבים מעריצים את עבודתו של סטירלינג, אך הדעות לגביו חלוקות.[8] לאחר מותו של סטירלינג כתב האדריכל והמבקר האיטלקי ויטוריו גרגוטי כי "מעתה והלאה הכל יהיה קשה יותר".[9] אנדרו סיינט, במאמר שכתב בעיתון "הגרדיאן", כינה את סטירלינג "אקספרימנטליסט חסר פחד, חדשן בלתי נשכח בצורה ובאופיו העוקצני והחריף", אך הוסיף כי "חסרה לו הבשלות הפנימית, רוחב ההשתקפות ועומק המשמעת הנדרשת לרמה הגבוהה ביותר של הישג אדריכלי." באופן חותך יותר אמר ג'ונתן מידס כי "הבניינים שלו, כמו היוצר הבומבסטי שלהם, נראו קשוחים אך בפועל היו נכים תמידית, קטועי גפיים."[10]

פרויקטים בולטיםעריכה

 
האוניברסיטה הלאומית למוזיקה ואמנויות הבמה, שטוטגרט
  • 1958: לונדון: דירות בהאם קומון (עם ג'יימס גואן)
  • 1959: אוניברסיטת לסטר: הפקולטה להנדסה (עם ג'יימס גואן)
  • 1961 לונדון: אולם הכנסים של קמברוול
  • 1964: אוניברסיטת סנט אנדרוס: מעונות אנדרו מלוויל
  • 1968: אוניברסיטת קיימברידג: הפקולטה להיסטוריה
  • 1971: אוניברסיטת אוקספורד: קווינס קולג', בניין פלורי
  • 1972: הסלמיר, במחוז סוריי: מרכז ההדרכה של אוליווטי (הרחבה)
  • 1976 ראנקורן: דיור חברתי בסאות'גייט (נהרס)
  • 1984 שטוטגרט: גלריית החנויות - נוי שטאטגלרי Neue Staatsgalerie
  • 1984 קיימברידג' מסצ'וסטס: אוניברסיטת הרווארד, גלריות סאקלר במוזיאון פוג (סיומת)
  • 1987 ברלין: קמפוס חקר מדעי החברה Wissenschaftszentrum
  • 1987: לונדון: טייט בריטניה, גלריות קלור (הרחבה)
  • 1989: פריז: הספרייה של פריז Bibliothèque de France (השתתפות לא מוצלחת בתחרות)
  • 1997: לונדון: משרדים וקמעונאות מבנה משרדים פולטארי מס' 1, לונדון EC3 (הושלם לאחר מותו)

לקריאה נוספתעריכה

  • ג'יימס סטירלינג: בניינים ופרויקטים 1950 – 1974 (1975) ורלאג גרד האטה (נערך ועוצב על ידי לאון קרייר )
  • ג'יימס סטירלינג: מבנים ופרויקטים 1950 – 1974 (1975) Thames & Hudson (מבוא מאת ג'ון ג'ייקובוס ; עיצוב מאת לאון קרייר וג'יימס סטירלינג)
  • ג'יימס סטירלינג: מבנים ופרויקטים - פיטר ארנל וטד ביקפורד, הקדמה מאת קולין רואי (1993) הוצאת ריזולי
  • ג'יימס סטירלינג, מייקל וילפורד ושותפיו: מבנים ופרויקטים, 1975-1992 מייקל וילפורד ותומס מוירהד (1994), הוצאת תמז והדסון, ISBN 0-500-34126-5
  • ביג ג'ים: חייו ועבודתו של ג'יימס סטירלינג מארק ז'ירו (1998, 2000), הוצאת צ'אטו ווינדוס, לונדון, ISBN 07011-62473
  • הפרעה מתוקה וחוסר זהירות זהיר: תיאוריה וביקורת באדריכלות: רוברט מקסוול (1997), מאמרי פרינסטון על אדריכלות (כולל מאמרים על ג'יימס סטירלינג)
  • המודרניסט המהפכני אמנדה לורנס (2012) הוצאת אוניברסיטת ייל, ניו הייבן ולונדון, ISBN 978 0 300 17005 4
  • ג'יימס סטירלינג / מייקל ווילפורד רוברט מקסוול (1999), הוצאת סטודיו כריכה רכה
  • ג'ים סטירלינג והטרילוגיה האדומה: שלושה בניינים רדיקלים אלן ברמן, עורך. (2010), הוצאת פרנסס לינקולן בע"מ.
  • ג'יימס פרייזר סטירלינג: הערות מהארכיון אנתוני וידלר (2010), מרכז ייל לאמנות בריטית

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'יימס סטירלינג בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Wilford and Muirhead, p. 306
  2. ^ Colin St John Wilson, 'James Stirling: in Memoriam', Architectural Review, p.18 "James Stirling was born in 1924 - a time when architecture plunged into the most profound revaluation in 500 years. It was epitomised by two events: in 1925 Le Corbusier built the Pavilion de l'Esprit Nouveau and in 1927 Bijvoet & Duiker completed the Zonnestraal Sanatorium in Hilversum."
  3. ^ 1 2 3 Muschamp, Herbert (26 ביוני 1992). "James Stirling, 66, a Bold British Architect, Dies". New York Times. בדיקה אחרונה ב-19 באוקטובר 2017. 
  4. ^ 1 2 Stephen Fay, 'A Matter of Taste: In life, James Stirling was a big figure, and a controversial one: was he a giant of modern architecture, or a large ego with a slender body of work? In death, he is fast being rehabilitated, and his most famous building finally looks like being built', The Independent, 31 January 1993, online article retrieved 4 September 2012.
  5. ^ http://www.britishlistedbuildings.co.uk/101074756-engineering-building-university-of-leicester-castle-ward#.Wa0eJMiGM2w, retrieved 04-09-2017
  6. ^ Wilford and Muirhead (1994), Introduction, pp. 7-10
  7. ^ Girouard (1998), pp. 291-293
  8. ^ https://www.theguardian.com/artanddesign/2011/apr/02/james-stirling-architecture-exhibition-tate
  9. ^ http://www.lyncharchitects.com/news-writing/stirlings-black-notebook/ (אורכב 04.09.2017 בארכיון Wayback Machine)
  10. ^ Museum Without Walls.