ג'י-מיוזיק היא רשת חנויות תקליטים טאיוואנית שהוקמה ב-2002 על ידי חברות התקליטים הטאיוואניות, רוז רקורדס וטאשנג רקורדס.[1] הרשת, שמונה 60 חנויות,[2] אחראית על פרסום מצעדי המוזיקה בטאיוואן.[3][4][5][6][7][8][9]

ג'י-מיוזיק
נתונים כלליים
תקופת הפעילות יוני 2002 – הווה (כ־22 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה טאיוואן עריכת הנתון בוויקינתונים
 
www.g-music.com.tw
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מצעדי מוזיקה

עריכה

מצעד המוזיקה של ג'י-מיוזיק פורסם לראשונה ב-7 ביולי 2005. המצעד מציג את 20 השירים והאלבומים הנמכרים ביותר בטאיוואן, ללא קשר ללאום, שפה או ז'אנר. מעצד מוזיקה זה כולל את אחוז המכירות של הסינגל/אלבום הספציפי מתוך כלל השירים והאלבומים שנמכרו באותו שבוע.

מצעדי מוזיקה נוספים

עריכה

בנוסף למצעד המוזיקה הראשי, יש שמונה מצעדי מוזיקה אחרים (כאשר רק שבעה מהם פעילים). מצעדים אלו פורסמו לראשונה ב-7 ביולי 2007. מצעדי מוזיקה אלו כוללים את אחוז המכירות של הסינגל/אלבום הספציפי מתוך כלל השירים והאלבומים שנמכרו באותו שבוע, בהתאם לתת-קטגוריה שבה הם נמצאים.

  • המצעד המנדריני – מדרג סינגלים/אלבומים שכוללים את המנדרינית.
  • המצעד המערבי – מדרג בעיקר סינגלים/אלבומים באנגלית מאמריקה הצפונית, אירופה או מדינות מערביות אחרות.
  • מצעד הג'יי-פופ – מדרג אלבומים שאינם בסינית (המצעד נקרא במקור על הגרסאות היפניות, אם כי מציג יותר גרסאות בקוריאנית).
  • מצעד הג'אז – מדרג סינגלים/אלבומים ג'אז, ללא קשר ללאום או שפה.
  • המצעד הקלאסי – מדרג סינגלים/אלבומים קלאסיים, ללא קשר ללאום או שפה.
  • מצעד האודיו/וידאו – מדרג מהדורות DVD ובלו-ריי הקשורות למוזיקה, ללא קשר ללאום, שפה או ז'אנר.
  • המצעד הבין-לאומי – מדורג לאחרי איחוד של המצעד המערבי למצעד הג'יי-פופ.

בנוסף לאלו, נוצר בתחילת 2006, מצעד הסינגלים הסיניים המובילים. יצאו שני גרסאות של המצעד: אחד עבור סין היבשתית והשני עבור הונג קונג וטאיוואן. הפרסום האחרון של מצעד זה היה בספטמבר 2008.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ "Company Overview of G-Music Limited". Bloomberg Businessweek. ארכיון מ-2022-10-23. נבדק ב-24 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Bernstein, Arthur; Sekine, Naoki; Weissman, Dick (2013), The Global Music Industry: Three Perspectives, Routledge, ISBN 9781135922474
  3. ^ Moskowitz, Marc L. (2010), Cries of Joy, Songs of Sorrow: Chinese Pop Music and Its Cultural Connotations, University of Hawaii Press, ISBN 9780824833695, ארכיון מ-2022-10-23, נבדק ב-2022-10-22
  4. ^ Billboard
  5. ^ Tachung Records Classical Store, 大眾唱片行(許昌店), 台北市許昌街24號, (02)2389-3611.
  6. ^ Sung, Sang-Yeon (2008), Globalization and the Regional Flow of Popular Music: The Role of the Korean Wave (Hanliu) in the Construction of Taiwanese Identities and Asian Values, ISBN 9780549703242
  7. ^ "FT Island's 4th Album Hits #1 on Taiwan's Weekly Music Chart". Korean Broadcasting System. 16 באוקטובר 2012. ארכיון מ-2021-07-30. נבדק ב-24 במרץ 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Wang, Amber (24 ביוני 2012). "Asian stars go overseas to find fame". Taipei Times. ארכיון מ-2022-10-23. נבדק ב-24 במרץ 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "Taiwan indie label B'in Music goes back to basics: good material, live shows". The Straits Times. Singapore Press Holdings. 6 במרץ 2013. אורכב מ-המקור ב-24 במרץ 2014. נבדק ב-24 במרץ 2014. {{cite news}}: (עזרה)