ג'לי רול מורטון

מוזיקאי ג'אז אמריקאי

פרדידנד ג'וסף לה-מות' "ג'לי רול" מורטון (Ferdinand Joseph LaMothe "Jelly Roll" Morton;‏ 20 באוקטובר 1890?[1] - 10 ביולי 1941), אחד ממוזיקאי הג'אז הראשונים. פסנתרן רגטיים, מלחין ומוביל הרכב ביג בנד.

ג'לי רול מורטון
Jelly Roll Morton
לידה 20 באוקטובר 1890
ניו אורלינס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 ביולי 1941 (בגיל 50)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Ferdinand Joseph LaMothe
שם במה Jelly Roll Morton עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Calvary Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1900 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ג'אז, רגטיים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Vocalion Records עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הוא היה מלחין הג'אז הראשון שפרסם תווים למוזיקת ג'אז עם קטעים כגון Wolverine Blues, Black Bottom Stomp, ו-Buddy Boldens Blues . לדבריו טען שהוא-הוא המציא את הג'אז ב-1902, על כך כתב המבקר סקוט יאנאו[2]: "מורטון עשה לעצמו עוול (באמירה זו), הישגיו כחלוץ כה גדולים עד שלא היה לו צורך להתרברב ולעוות את האמת".

שנים ראשונות

עריכה
 
כריכת חוברת תווים מ-1915. צמד הרוקדים רוקד על גלילת לחמנייה בריבה - ג'לי רול

מורטון נולד בניו אורלינס למשפחה קריאולית, אביו היה ממוצא צרפתי ואמו אפרו-אמריקאית, הוריו לא נישאו רשמית והשם "מורטון" הוא שמו של אביו החורג. בגיל 14 כבר ניגן פסנתר בבית בושת וגר עם סבתו האדוקה, שגירשה אותו לבסוף מביתה כאשר גילתה שהוא מנגן "מוזיקה שטנית". הכינוי "ג'לי רול" (שפירושו המילולי לחמנייה בריבה) הוענק לו, לפי אחת הטענות, על ידי היצאניות. ב-1904 נדד ברחבי דרום ארצות הברית, כשהוא משתתף במופעי מינסטרל (סוג של וודוויל, המערב הצגות קומדיה ומוזיקה ובו הופיעו לבנים מחופשים לאפרו-אמריקאים באופן גרוטסקי). בתקופה זו הלחין כמה מהסטנדרטים המוקדמים ביותר של הג'אז כגון Jelly Roll Blues ו-King Porter Stomp. ב-1910 הגיע לשיקגו וב-1911 לניו יורק, שם הפך לנגן פסנתר סטרייד (Stride Piano) וניגן לראשונה בלוז בצפון ארצות הברית. בשנת 1915 הדפיס את התווים של Jelly Roll Blues והלחן הפך בכך ללחן הג'אז הראשון שהודפס מעולם. ב-1917 הופיע בקליפורניה עם להקת ביג בנד והטנגו שהלחין The Crave הפך ללהיט בהוליווד. הוא גויס לתקופה קצרה עקב מלחמת העולם הראשונה אך שוחרר כעבור זמן קצר.

שיקגו וניו-יורק

עריכה

ב-1923 השתקע בשיקגו והחל לשווק את המוזיקה שלו בדפי תווים וסרטים מנוקבים (piano rolls) עבור פסנתר מכני, סוג של תיבת נגינה משולבת בפסנתר המנגן באופן אוטומטי את המוזיקה המנוקבת בסרט. כמו כן הקליט תקליטים כסולן ויחד עם להקה. ב-1926 החתימה אותו חברת התקליטים הגדולה ביותר בארצות הברית באותה עת, ויקטור טוקינג משין. חברת התקליטים מימנה הקמת תזמורת קבועה בשם Jelly Roll Morton & His Red Hot Peppers. בתזמורת ניגנו נגנים רבים שהיגרו לשיקגו מניו אורלינס ורמתה הייתה גבוהה.

ב-1928 נשא לאשה את מייבל ברטרנד ועבר לניו יורק. בניו יורק לא הצליח לשחזר תזמורת ברמתה של ה-Red Hot Peppers והתמקד בעיקר בנגינת סולו ובשלישייה עם קונטרבס ותופים. בניו יורק ניגן עם נגנים רבים, שהיו אז בתחילת דרכם בהם ארטי שו וסידני בשה וניהל אורח חיים ראוותני. בשל השפל הגדול בארצות הברית לא חודש חוזה ההקלטות שלו והוא נאלץ להתקיים מעבודות מזדמנות כסוכן הימורים ואיש מכירות נודד. ב-1934 קיבל תוכנית ברדיו והופיע עם פלטשר הנדרסון ובני גודמן.

וושינגטון די. סי.

עריכה

ב-1935 עבר לוושינגטון די. סי. וניהל מועדון מוזיקה. ב-1938 שמע את נגינתו חוקר הפולקלור אלן לומקס והזמין אותו להקליט מספר ראיונות על המוזיקה שלו עבור ספריית הקונגרס. הראיונות במהלכם מורטון מסביר את המוזיקה החדשה ומדגים בנגינה בפסנתר התארכו לכדי למעלה משמונה שעות הקלטה. החשיבות ההיסטורית של הקלטות אלה רבה ביותר כיוון שהן מתעדות את היווצרות הג'אז מכלי ראשון. עם זאת אמינותם של הסיפורים שמספר מורטון מוטלים בספק כיוון שהוא נטה להדגיש את מקומו בבסיס היצירה של הג'אז, תוך "ניפוח" תרומתו לכל התפתחות הג'אז בניו אורלינס. ההקלטות, שפורסמו בשמונה CD ב-2005[3] זכו בפרס גראמי וזיכו את מורטון, 64 שנים לאחר מותו, בפרס גראמי למפעל חיים.

בין 1938 ל-1939 נפגע מורטון בקרב סכינים שהתרחש במועדון אותו ניהל. בית חולים "ללבנים בלבד" סירב לטפל בו והוא נאלץ לפנות לבית חולים ברמה ירודה שלא טיפל בפצעיו כהלכה. עקב כך סבל מחוסר נשימה כרוני בהמשך חייו. הוא נפטר כתוצאה מהתקפת אסתמה בלוס אנג'לס, בעת ששהה שם להופעות.

הוקרה והתייחסות תרבותית

עריכה

בברודוויי הועלו שתי הצגות מוזיקליות על חייו, Jelly Roll ו- Jelly's Last Jam.

הוא מופיע כדמות בסרט מ-1998 "אגדת הפסנתרן"[4], בגילומו של השחקן קלרנס ויליאם השלישי, כמי שעולה לאנייה בה מנגן הפסנתרן האגדתי "1900" (שנולד וגדל בה ומעולם לא ירד לחוף) על מנת להתחרות עמו בנגינה. בסרט הוא מנגן שלושה מהלחנים הידועים של מורטון בזה אחר זה: Big Foot Ham, The Crave ו-Finger Buster.

ב-1963 נבחר על ידי מבקרי דאון ביט להכלל בהיכל התהילה של הג'אז. הוא נכלל גם בהיכל התהילה של הרוקנרול ובהיכל התהילה של מדינת לואיזיאנה.

לקריאה נוספת

עריכה
  • Mister Jelly Roll by Alan Lomax (1950, 1973, 2001 University of California Press, ISBN 0-520-22530-9) גרסה מקוונת
  • Mr. Jelly Lord by Laurie Wright (1980 Storyville Publications)
  • Jelly's Blues: The Life, Music, and Redemption of Jelly Roll Morton by Howard Reich & William Gaines, Da Capo Press, 2003 ISBN 0306813505
  • Ferdinand "Jelly Roll" Morton: The Collected Piano Music by James Dapogny (Smithsonian Institution Press, 1982)

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ג'לי רול מורטון בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ לפי "תעודת הטבלה" (תעודת לידה לילדים שנולדו מחוץ לנישואין); לפי דבריו ודברי אחיותיו-למחצה נולד ב-20 בספטמבר 1885 (כדי שיוכל לטעון ל"המצאת הג'אז"), לפי צו הגיוס שלו תאריך לידתו הוא 13 בספטמבר 1884, לפי תעודת הפטירה שלו נולד ב-20 בספטמבר 1889
  2. ^ בפרופיל ב-Allmusic
  3. ^ Library of Congress Recordings of Jelly Roll Morton Win at Grammys
  4. ^   "אגדת הפסנתרן (1900)", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)