פרס גראמי
פרס גראמי (באנגלית: Grammy Award, שם מקוצר של המקור - Gramophone Awards, "פרס הגרמופון") הוא פרס הניתן על ידי האקדמיה הלאומית לאמנויות ולמדעי ההקלטה של ארצות הברית עבור הישג יוצא דופן בתעשיית המוזיקה.
 | |
| לוגו פרס גראמי | |
| תיאור | הישגים יוצאי דופן בתעשיית המוזיקה |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| הגוף המעניק | האקדמיה הלאומית לאמנויות ומדעי ההקלטה |
| תאריך התחלה | 1959 |
| אתר פרס גראמי | |
גראמי הוא פרס שנתי. טקס הענקת הפרס נערך בדרך כלל בסטייפלס סנטר בלוס אנג'לס בחודש פברואר, ומשודר בארצות הברית ברשת הטלוויזיה CBS.
זכייה בפרס גראמי מוענקת בעשרות קטגוריות שונות בכל שנה. רוב הקטגוריות מחולקות לפי סוגות מוזיקליות שונות, ואילו הקטגוריות המרכזיות והבולטות ביותר אינן מוגבלות לסוגה מסוימת.
גראמי נחשב לפרס היוקרתי ביותר בתעשיית המוזיקה העולמית, ומייצג תחום זה בדומה לפרס האוסקר בתחום הקולנוע, פרס אמי בתחום הטלוויזיה ולפרס טוני בתחום אמנות הבמה (ארבעת הפרסים יחדיו נקראים EGOT ובעולם ישנם רק 16 איש שזכו בכולם).[1]
היסטוריהעריכה
מוצאם של פרסי גראמי הוא בפרויקט ליצירת שדרת הכוכבים של הוליווד בשנות החמישים.[2] מספר אנשים מתעשיית המוזיקה נבחרו לוועדה שתפקידה להרכיב את רשימת אנשי המוזיקה הראויים לקבל כוכב בשדרה. במהלך העבודה, הבינה הוועדה שישנם אנשים רבים המובילים את תעשיית המוזיקה אך לעולם לא יזכו לכוכב בשדרה. בשנת 1957[3] הוחלט לתת מענה לבעיה על ידי ייסוד פרס שניתן על ידי תעשיית המוזיקה בדומה לפרס האוסקר ולפרס אמי, וכך הוקמה האקדמיה הלאומית לאמנויות ולמדעי ההקלטה של ארצות הברית.
טקס פרסי גראמי הראשון נערך ב-4 במאי 1959 וחולקו בו 28 פרסים.
הטקס שהתקיים ב-1971 היה הראשון ששודר בשידור חי בטלוויזיה, ברשת ABC. החל מ-1973 משודר הטקס מדי שנה ברשת CBS.
עד 1971, טקסי פרס גראמי נערכו במקומות שונים בו זמנית. הערים המארחות הראשונות היו ניו יורק ולוס אנג'לס. שיקגו הצטרפה הפכה לעיר מארחת בשנת 1962, ובשנת 1965 הצטרפה גם נאשוויל.
הטקס של שנת 1971, שנערך בלוס אנג'לס, היה הראשון שהתקיים במקום אחד. בשנה שלאחר מכן עבר הטקס לניו יורק, ובשנתיים הבאות הוא התקיים בנאשוויל. בשנים 1974–2003, פרסי גראמי נערכו במקומות שונים בניו יורק ובלוס אנג'לס.
בשנת 2004, הסטייפלס סנטר שבלוס אנג'לס הפך להיות ביתו הקבוע של הטקס. מוזיאון גראמי נבנה בצמוד לסטייפלס סנטר, כדי לשמר את ההיסטוריה של טקס פרסי גראמי. על המדרכות ברחובות המוזיאון מוטבעים דיסקי ארד, בדומה לשדרת הכוכבים של הוליווד, המכבדים את הזוכים של כל שנה בארבע הקטגוריות המרכזיות – אלבום השנה, תקליט השנה, שיר השנה ותגלית השנה.
קטגוריותעריכה
פרסי גראמי מוענקים בעשרות קטגוריות שונות, פרס עבור כל קטגוריה. מספר הקטגוריות עשוי להשתנות משנה לשנה, ונכון לשנת 2015 מניין הקטגוריות עומד על 83.
ארבע הקטגוריות המרכזיות הן:
- אלבום השנה – ניתן למבצע ולהפקה של אלבום נבחר
- הקלטת השנה – ניתן למבצע ולהפקה של סינגל נבחר
- שיר השנה – ניתן לכותב של שיר נבחר
- תגלית השנה – ניתן לאמן שפרץ את דרכו להכרה הציבורית בעקבות סינגל שיצא באותה שנה (לא בהכרח הסינגל הראשון של האמן)
קטגוריות אלו אינן מוגבלות לסוגה מוזיקלית. מלבד קטגוריית "תגלית השנה" שנוסדה החל מטקס פרסי גראמי השני, קטגוריות אלו קיימות מהיווסד הטקס הראשון.
רובן של שאר הקטגוריות נחלק תחת סוגות ספציפיות, כגון פופ, רוק, קאנטרי, ראפ, ג'אז, מוזיקה קלאסית וכדומה. לדוגמה, קטגוריית "ביצוע אלתור הסולו הטוב ביותר בג'אז" בסוגת הג'אז, או "הקלטת האופרה הטובה ביותר" בסוגה הקלאסית. קטגוריות אחרות נוגעות לעניינים טכניים, כגון הלחנה, עיבוד, הערות אלבום ומארז. פרסים מיוחדים מוענקים עבור תרומה מיוחדת לתעשיית המוזיקה. בין הקטגוריות הנוספות ניתן לציין פרס עבור מפעל חיים ופרס לאנשי מקצוע שונים של התעשיית ההקלטות. בשנת 2014 פרס זה לראשונה הוענק לצלם ג'ים מרשל.
בגלל המספר הגדול של קטגוריות הפרס, והרצון לכלול כמה הופעות של אמנים שונים במהלך טקס, רק הפרסים בעלי העניין הגבוה ביותר – בדרך כלל בין 10 ל-12 פרסים, כולל ארבע הקטגוריות המרכזיות וקטגוריה אחת או שתיים בסוגות הפופולריות ביותר (פופ, רוק, קאנטרי וראפ) – מוענקים בטקס הענקת הפרס המשודר בטלוויזיה. פרסים אחרים מוענקים בטקס המתקיים בשעות אחר הצהריים שלפני השידור הטלוויזיוני.
מאז הטקס הראשון, בו הוענקו 28 פרסים, מספר הקטגוריות עלה בהדרגה כל שנה, עד שבטקס ה-53 שנערך בשנת 2011 חולקו 109 פרסים. ב-6 באפריל 2011, ביצעה האקדמיה הלאומית לאמנויות ולמדעי ההקלטה של ארצות הברית שינוי משמעותי במספר הקטגוריות.[4] במסגרת השינוי 29 קטגוריות בוטלו או אוחדו עם קטגוריות אחרות. השינוי נכנס לתוקף בשנה שלאחר מכן, בטקס ה-54 שנערך בשנת 2012. גם מאז אותו צמצום משמעותי, המשיך מספר הקטגוריות לגדול משנה לשנה.
ביוני 2020 הודיעה האקדמיה הלאומית לאמנויות ומדעי ההקלטה כי היא מפסיקה להשתמש במושג "אורבני" כסיווג למוזיקה אמריקאית, ובכך ביטלה את כל הקטגוריות הכוללות את המושג הזה.[5] החלטה זאת באה בעקבות מחאות ג'ורג' פלויד וביקורות על כך שהמושג מזוהה עם תרבות אפרו-אמריקאית, ובכך מפריד אמנים שחורים מלבנים.
תהליך המועמדותעריכה
התקופה בה אלבום יכול לצאת ולקבל מועמדות לפרס גראמי בשנה מסוימת היא בין תחילת אוקטובר שלפני הטקס של השנה הקודמת לבין סוף ספטמבר שאחריו.
הגשת המועמדות לפרס יכולה להיעשות על ידי חברות תקליטים או אנשים פרטיים. הגשת המועמדות נעשית בצורה מקוונת, ועותק פיזי של היצירה נשלח לאקדמיה הלאומית לאמנויות ולמדעי ההקלטה. כשהיצירה מתקבלת באקדמיה, נערכים מושבי ביקורת בהם משתתפים יותר מ-150 מומחים מתעשיית המוזיקה, על מנת לקבוע אם היא זכאית ואם היא הוכנסה תחת הקטגוריה נכונה.
רשימה עם יצירות שעברו את התהליך מופצת לכל חברי האקדמיה, שכל אחד מהם מורשה להצביע בתחום הכללי (אלבום השנה, תקליט השנה, שיר השנה, ותגלית השנה) ובלא יותר מתשעה מתוך שלושים תחומים אחרים. חמש ההקלטות שזוכות להכי הרבה קולות בכל קטגוריה הופכות להיות המועמדות לפרס, ובכמה קטגוריות יש ועדת ביקורת שקובעת את 5 המועמדים הסופיים. עשויים להיות יותר מחמישה מועמדים אם יש תיקו בתהליך.
לאחר שנקבעו המועמדים, פתקי הצבעה סופיים נשלחים לחברי האקדמיה, שיכולים להצביע בתחום הכללי ובלא יותר משמונה מתוך שלושים תחומים אחרים. חברי האקדמיה לא מחויבים להצביע רק בתחומי התמחותם. פתקי הצבעה נספרים בחשאי על ידי משרד רואי החשבון דלויט טוש טומטצו. המנצח בכל קטגוריה, זה שזכה למספר הקולות הרב ביותר,[6] מוכרז בטקס פרסי גראמי. אלה שלא ניצחו מקבלים מדליה על מועמדותם.
בשני סבבי ההצבעה, חברי האקדמיה נדרשים להצביע על איכות היצירה בלבד ולא להיות מושפע ממכירות, מצעדים, חברויות אישיות, העדפות אזוריות או נאמנות לחברה. קבלת מתנות אסורה.[7]
פסלוני גראמיעריכה
פסלוני הפרס מעוצבים בצורת גראמופון מוזהב, ומיוצרים על ידי חברת Billings Artworks בקולורדו. כל פסלון מורכב מכמה חלקים ומצופה זהב, ומיוצר בעבודת יד. ב-1990 שונה העיצוב המקורי של הפסלון כך שיהיה עמיד יותר בפני נזק, וכתוצאה מכך ממדי הפסלון גדלו.[8]
נכון לפברואר 2009, חולקו 7,578 פסלונים.
ביקורתעריכה
מספר אמנים וכתבי מוזיקה ייחסו חשיבות מועטה לפרסים. מיינארד ג'יימס קינן מלהקת טול הסביר את אי הגעתו לטקס בו זכתה להקתו: "אני חושב שפרסי גראמי הם לא יותר מאשר מכונת ענק לצורך קידום מכירות של תעשיית המוזיקה".[9] הפרסים ספגו ביקורת על הענקת הפרס או נתינת מועמדות לאלבומים מצליחים יותר מבחינה מסחרית ולא אלבומים מצליחים מבחינה ביקורתית. בשנת 1991, שינייד או'קונור הפכה למוזיקאית הראשונה שמסרבת לקבל את הפרס; היא גם החרימה את הטקס בו הייתה מועמדת לפרסי תקליט השנה, ביצוע הפופ הווקאלי הטוב ביותר של זמרת, וביצוע המוזיקה האלטרנטיבית הטוב ביותר. היא הסבירה שהסיבה להחרמה היא המסחריות הקיצוניות של הפרסים.[10]
במאמר שכתב ג'ון קרמניקה, מבקר המוזיקה של ה"הניו יורק טיימס", הוא מתח ביקורת על חברי האקדמיה בשל היותם "שמרניים" ומתעלמים ממוזיקה "צופת פני עתיד".[11]
זוכים בפרס גראמיעריכה
להלן טבלה המציגה את הזוכים בעלי מספר הזכיות הרב ביותר של פרסי גראמי בכל הזמנים:
| מקום | אמן | מספר פסלונים |
|---|---|---|
| 1 | גאורג שולטי | 31 |
| 2 | ביונסה | 28 |
| קווינסי ג'ונס |
28 | |
| 3 | אליסון קראוס | 27 |
| 4 | פייר בולז | 26 |
| 5 | ולדימיר הורוביץ | 25 |
| 6 | צ'יק קוריאה | 23 |
| 7 | U2 | 22 |
| 8 | קניה וסט | 21 |
| 9 | הנרי מנסיני | 20 |
סר גאורג שולטי הוא בעל מספר הזכיות הרב ביותר (31 פעמים). מבין 25 המובילים במספר הזכיות בפרס גראמי, ישנן שלוש נשים בלבד. ביונסה היא האישה בעלת מספר הזכיות הרב ביותר (28 פעמים). להקת U2 הם ההרכב בעל מספר הזכיות הרב ביותר (22 פעמים).
אמנים ישראליםעריכה
הפסנתרן והמנצח הישראלי-ארגנטינאי דניאל בארנבוים היה הישראלי הראשון שזכה בפרס גראמי, בטקס ה-19 בשנת 1976. בארנבוים זכה בפרס בקטגוריית "האלבום הקלאסי הטוב ביותר" עבור תפקידו כמנצח באלבום Beethoven: The Five Piano Concertos (שותפיו לפרס היו ארתור רובינשטיין בתפקיד המבצע, ומקס וילקוקס בתפקיד המפיק).[12] בארנבוים זכה בחמש פעמים נוספות ברבות השנים, בקטגוריות שונות, הן כמנצח והן כמבצע.[13]
הכנר הישראלי-אמריקאי יצחק פרלמן זכה בחמישה עשר פרסי גראמי,[14] ובנוסף בפרס גראמי על מפעל חיים ב-2008, והוא הישראלי בעל מספר הזכיות הרב ביותר.
הכנר פנחס צוקרמן זכה בפרס בטקס ה-23 בשנת 1980 בקטגוריית "הביצוע הקאמרי הטוב ביותר" (יחד עם פרלמן), ובטקס ה-24 בשנת 1981 בקטגוריית "הביצוע הקלאסי לכלי סולו הטוב ביותר" (יחד עם פרלמן ואייזק שטרן).
הזמרת עפרה חזה היא האישה הישראלית הראשונה שהייתה מועמדת לפרס גראמי, בטקס ה-35 בשנת 1993, עם אלבומה Kirya, בקטגוריית "אלבום מוזיקת העולם הטוב ביותר".[15] הזוכה בפרס היה סרז'יו מנדז עבור אלבומו Brasileiro.[16]
הכנר גיל שחם זכה בפרס בטקס ה-41 בשנת 1998 בקטגוריית "הביצוע הקאמרי הטוב ביותר".[17]
הכנרת מירי בן-ארי זכתה בפרס בטקס ה-47 בשנת 2004 בקטגוריית "שיר הראפ הטוב ביותר", עבור כתיבת השיר Jesus Walks עם שותפיה לפרס, קניה וסט וצ'ה סמית'.[18][19]
זמרת הסופרן האופראי הילה פליטמן זכתה בפרס בקטגוריה "הסולו הווקאלי-קלאסי הטוב ביותר" בשנת 2009.[20]
חברת האודיו Waves Audio, זכתה בפרס גראמי הטכני בשנת 2010.[21]
המפיק המוזיקלי דן פרבר זכה בפרס בטקס ה-62 בשנת 2020 בקטגוריית "האלבום האורבני העכשווי הטוב ביותר", עבור עזרה בהפקת השיר Tempo, שנכלל באלבום Cuz I Love You (Deluxe) של הראפרית Lizzo.
זוכים לפי שניםעריכה
להלן מוצגים זוכים לפי שנים בארבע הקטגוריות המרכזיות (שאינן מוגבלות לסוגה מסוימת): אלבום השנה, תקליט השנה, שיר השנה ותגלית השנה. קישור לזוכים בקטגוריות האחרות נמצא בעמודה "פרסים נוספים".
1959–1969עריכה
1970–1979עריכה
1980–1989עריכה
1990–1999עריכה
2000–2009עריכה
2010–2019עריכה
2020–ואילךעריכה
| # | שנה | אלבום השנה | הקלטת השנה | שיר השנה | תגלית השנה | פרסים נוספים | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 62 | 2020 | When We All Fall Asleep, Where Do We Go? | בילי אייליש | Bad Guy | בילי אייליש | בילי אייליש על "Bad Guy" | בילי אייליש | פרסים נוספים |
| 63 | 2021 | Folklore | טיילור סוויפט | Everything I Wanted | בילי אייליש | H.E.R. על "I Can't Breathe" | מייגן די סטליון | פרסים נוספים |
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של פרס גראמי- גיא חג'ג', חגיגות היובל, באתר ynet, 10 בפברואר 2008
- פרס גראמי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ראו גםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ קיימת התייחסות לארבעת הפרסים היוקרתיים בראשי התיבות EGOT (Emmy, Grammy, Oscar ו-Tony). למשל:
לורי מיפלין, "More Awards Programs, More Winners, More Money", באתר הניו יורק טיימס, 22 במאי 1995
בהקשר זה ראו גם זוכי אוסקר, אמי, גראמי וטוני. - ^ ,"Bronze Stars Begot Grammy", The Robesonian, 22 בפברואר 1976
- ^ The Recording Academy, עמ' 2, מתוך The Recording Academy Today באתר הארגון www.grammy.org
- ^ The Recording Academy Continues Evolution of Grammy Awards Process, באתר הארגון www.grammy.org, 6 באפריל 2011
- ^ Grammy Awards to Drop ‘Urban’ Term, וראייטי, 10 ביוני 2020 (באנגלית)
- ^ עשוי להיות תיקו.
- ^ "VOTE SOLICITATION GUIDELINES", Grammy Official Website
- ^ The Grammy Man, סרטון באתר YouTube על ג'ון בילינגס, הבעלים של חברת Billings Artworks (מקושר מאתר החברה)
- ^ Gabriella, "Interview with Maynard James Keenan of Tool", NY Rock, July 2002
- ^ Johnny Firecloud, "The Grammys Top 10 Bashers & Boycotters", CraveOnline, 7 בפברואר 2011
- ^ ,Caramanica, Jon "At the 54th Grammy Awards, Everything Old Is Praised Again", The New York Times, 13 בפברואר 2012
- ^ 19th Annual GRAMMY Awards, GRAMMY.com, 2017-11-28 (באנגלית)
- ^ Awards Nominations & Winners, GRAMMY.com, 2017-04-30 (באנגלית)
- ^ Awards Nominations & Winners, GRAMMY.com, 2017-04-30 (באנגלית)
- ^ "The 35th Grammy Awards Nominations : General Categories", Los Angeles Times, 8 בינואר 1993
- ^ Awards Nominations & Winners, GRAMMY.com, 2017-04-30 (באנגלית)
- ^ Awards Nominations & Winners, GRAMMY.com, 2017-04-30 (באנגלית)
- ^ "ה"גראמי": הלילה של ריי צ'ארלס", ynet, 14 בפברואר 2005
- ^ Awards Nominations & Winners, GRAMMY.com, 2017-04-30 (באנגלית)
- ^ דודי אור, "עטורת תהילה: זמרת הסופרן הישראלית שזכתה בגראמי מהכורסא", מעריב השבוע, 20 בפברואר 2005
- ^ עינב שיף, "חברה ישראלית לפיתוח מוצרי אודיו זכתה בגראמי", וואלה! תרבות, 24 בדצמבר 2010