ג'רג'י מרקוביץ'

היסטוריונית הונגרייה-יהודייה

ג'רג'י מרקוביץ, (בהונגרית: Markovits Györgyi; שארבוגארד, 22 בנובמבר 1919בודפשט, 7 במרץ 1985)[1] הייתה היסטוריונית ספרות יהודייה-הונגרייה, דוקטור לספרות (1972), אחותם של מיקלוש מרקוש (19242000), במאי קולנוע, תסריטאי, ושל פאל מרקוביץ' (19172010), וטרינר, חוקר.

ג'רג'י מרקוביץ'
Markovits Györgyi
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 22 בנובמבר 1919
שארבוגארד, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 במרץ 1985 (בגיל 65)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת אטווש לוראנד (1952) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

ג'רג'י מרקוביץ' נולדה במשפחה יהודית כצאצא השני (אחרי אחיה הגדול פאל) של אהרון מרקוביץ' (18851944) וארז'בט דויטש (1891–1944). הם היו שלושה אחים. היא סיימה את לימודיה ב"בית הספר לנשים ארז'בט" בבודפשט (1936),[2] לאחר מכן למדה תפירה וסיימה בית ספר מקצועי לקוסמטיקה. במהלך מלחמת העולם השנייה נישאה לפאל ליבליך, שנעצר על ידי הגסטפו ב-1944 ולא נראה עוד. הוריה גורשו לאושוויץ בקיץ 1944, ממנה לא שבו. היא התגוררה בטימישוארה מ-1945 עד 1946 ולאחר מכן עבדה כמנהלת בחברת תעשיית הנפט ההונגרית-סובייטית עד 1949. בשנת 1947 התחתנה עם המהנדס יאנוש קוציהה, שהיה מזכיר המפלגה בספרייה הלאומית על שם סצ'ני (OSZK). בין השנים 1949–1957 הייתה הספרנית של ה-OSZK ובין 1957 עד 1983 הייתה ראש "מאגר הפרסומים הנעולים". בשנת 1952, קיבלה תעודת הוראה בהונגרית-צרפתית בפקולטה לבלשנות וספרות של אוניברסיטת אטווש לוראנד. בשנת 1972, בתזה שלה "הפרקים על תולדות הצנזורה בהונגריה, המאבק של העיתונות והספרות המתקדמת למען חופש העיתונות 1919–1944" היא קיבלה את התואר דוקטור בספרות.

ילדיה הם מורים: ז'וז'אנה קוציהה (1955–) ומיקלוש קוציהה (1957–).

עבודותיה העיקריות עריכה

  • גיהנום הונגרי: בראי הפרסומים האסורים והנרדפים של הטרור הלבן בהונגריה (עורך, בודפשט, 1964)
  • שירה נרדפת. כרכים אסורים, מוחרמים, נתבעים, פרוזה ושירה בעידן מיקלוש הורטי (בודפשט, 1964)
  • בצל הצנזורה. אוסף מסמכים (עם ארון טוביאס, בודפשט, 1966)
  • "אני אוסר על הפצתו!". (העיתונות הנרדפת של התקופה שבין שתי מלחמות העולם) (בודפשט, 1970)
  • "המילים נשארות". ביבליוגרפיה של הספרות על תנועות התנגדות אירופיות (אגר, 1975)
  • טקסטים ששחזרו הביתה. כתבים אנטי-פשיסטים של מהגרים הונגרים. 1919-1945 (בודפשט, 1975)
  • "כל עוד לבנו פועם" מבחר מהספרות הסוציאליסטית 1932–1944 (בודפשט, 1975)
  • מאבקם של סופרים הונגרים נגד הצנזורה (1919-1944) (בודפשט 1985)

פרסים וההוקרה עריכה

  • מסדר הצטיינות דרגת זהב (1979)[3]
  • למען תרבות סוציאליסטית (1983)[4]

לקריאה נוספת עריכה

  • Somogyi Pálné. "Markovits Györgyi" (PDF).
  • Magyar életrajzi lexikon IV: 1978–1991 (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1994. ISBN 963-05-6422-X
  • Magyar irodalmi lexikon I–III. Főszerk. Benedek Marcell. Budapest: Akadémiai. 1963–1965.
  • Kozák Péter. "Markovits Györgyi". nevpont.hu.
  • "Visszaemlékezés - Markovits Pál" (centropa.org).

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Gyászjelentése (1985)".
  2. ^ Iskolai értesítők, Budapest - Magy. kir. állami Erzsébet nőiskola, Budapest, 1936
  3. ^ Művelődési közlöny, 1979. december 15. (23. évfolyam, 24. szám)
  4. ^ Művelődési közlöny, 1983. október 5. (27. évfolyam, 19. szám)