תפירה היא חיבור או עיצוב של בדים, עורות, ניירות, רשתות מחומרים שונים וחומרי גלם אחרים שעוביים דק באמצעות חוט. אפשר לתפור בעזרת מחט בעלת קוף שבו משחילים את החוט או לתפור במכונת תפירה.

תמונה של מכונת תפירה ישנה
ציור של ילדה העוסקת בתפירה

בדרך כלל התפרים אינם גלויים לעין, אך לעיתים הם משמשים כאלמנט עיצובי, למשל במכנסי ג'ינס. בתקופות שונות תפרו בגדים עם חוטי רקמה שהם עבים יותר מחוטי תפירה וכך קבלו בגדים צבעוניים יותר. לרוב מתאימים את צבע החוט לצבע הבד.

שימושים נוספים בתפירה: נעליים נתפרות על ידי הסנדלר, ויש כריכות ספרים הנתפרות על ידי הכורך.

בייצור בגדים תפירה היא השלב האחרון. קדמו לה שלב התדמיתנות ושלב גזירת הבד. תדימתנות היא יצירת הגזרה, כדי להפוך את הבד הדו ממדי לבגד תלת ממדי נוח ללבישה, שמתאים לצורת הגוף האנושי, למידות השונות, ולעיצוב הבגד. תדמיתנים משרטטים את חלקי הבגד, ולפיהם נעשית הגזירה. תדמיתנות דורשת לימוד מעמיק, ובתעשיית הביגוד כיום היא נעשית בעזרת תוכנות מחשב ייעודיות.

תכי תפירהעריכה

 
"שעת התפירה", ציור מאת Hugo Oehmichen
 
תלמידה ומורה ליד מכונת תפירה בבית ספר לבנות ג' בירושלים.
 
תלמידות בשיעור תפירה בבית הספר רמז ביהוד, אמצע שנות החמישים

תך מכליבעריכה

"מכליב" מלשון כליבה (חיבור), הוא תך זמני המיועד להצמדת חלקי בד עד שייתפר התפר הקבוע. תך מכליב נתפר לרוב ידנית ברווחים גדולים, ולאחר התפירה הסופית פורמים אותו מהבד. כדי לתפור תך זה יש להעביר את החוט דרך הבד למעלה ולמטה ללא חזרות, ולכן קל למשוך את החוט החוצה בסיום השימוש בתפר. לעיתים תך מכליב משמש גם לכיווץ הבד, למשל לתפירת חצאית מכווצת.

תכים זמניים אלה משמשים בין היתר למיקום מכפלת, למדידת הבגד התפור לפני התפירה במכונה, ולהעברת סימוני גזירה לבד כשאין אפשרות להשתמש בגיר.

תך נסתרעריכה

תך זה משמש לתפירת מכפלות בבגדים אלגנטיים, מכנסים, חצאיות ושמלות מצמר ובבדים עבים בעיקר.

קיימת מכונה לביצוע תך זה הנהוגה בתעשייה ואצל חייטים. בהיעדר הציוד, ניתן לבצע תך זה גם באמצעות חוט ומחט. קיימים שני סגנונות של תכים נסתרים ידניים, רגיל ומוצלב.

לתפירת תך נסתר נוהגים לבחור חוט בצבע מעט כהה יותר מצבע הבד, ולתפור תך דומה למכלב, אלא שהוא צפוף, ובכל פעם שעובדים לצד הימני (הקדמי) של הבדים, לוקחים חוט אחד או שניים מן הבד. כך משתלב התך במרקם הבד. יש להזהר ולא למתוח את הבד יתר על המידה, פן ייווצרו שקעים שייראו מצידו הקדמי של הבד.

זיגזגעריכה

תך מכונה. התך קיים במכונות התפירה הביתיות העכשוויות, במכונות ישנות שבהן היה רק תך ישר, אפשר היה להוסיף אביזרים מיוחדים שנענעו את הבד וכך נוצרו תכי זיגזג. שני תכי הזיגזג שבהם משתמשים הכי הרבה הם 'זיגזג רגיל' בו המחט הולכת צעד אחד באלכסון קדימה -ימינה וצעד שני באלכסון קדימה-שמאלה. 'זיגזג שלושת הצעדים' שבו המחט צועדת שלושה צעדים קטנים באלכסון קדימה -ימינה ואחרי זה המחט צועדת שלושה צעדים קטנים באלכסון קדימה -שמאלה.

הזיגזג משמש לגימור קצוות הבד (בהיעדר מכונת אוברלוק), לרקמות שונות ואפליקציות, לעיבוד אבקות הכפתורים וכן לתפירת בדים גמישים גם כן כתחליף לאוברלוק. ניתן לכוון תך זה גם באורכו וגם ברוחבו.

אוברלוקעריכה

באנגלית "אוברלוק" הוא הלחם של המילים אובר (מעל) ולוק (נעילה). זהו תפר שנעשה במכונה שונה ממכונת התפירה, הוא חותך את האמרות בחלק הפנימי של הבגד וסוגר אותן בתפר של לולאות צפופות.

קימים סוגים שונים של מכונות אוברלוק, לפי מספר סלילי החוטים שהן נושאות: 3-5. במכונת אוברלוק משוכללות ניתן לבצע גימורים שונים באמצעות מתיחה שונה של החוטים השונים, והסטת מחט התפירה במרחקים שונים.

תפר האוברלוק מצטיין בגמישות, ולכן מתאים במיוחד לסריגים (בניגוד לאריגים), כגון טריקו, בגדי ים, הלבשה תחתונה וכדומה.

תך כלהעריכה

נקרא גם אז'ור, על שם הריקמה הלבנה על כלי לבן לבית.

תך הנעשה במכונה, כגימור בבדים דקיקים כשיפון ואורגנזה. נעשה בעזרת מכונת אוברלוק לה יש חלק המיוחד לתך זה, או בתפר זיגזג קטן מאוד וצפוף.

במכונת אוברלוק התך נעשה על ידי צמצום התפר לרוחב מינימלי, קיצור התפר, ומתיחת החוטים כדי ליצור מראה סיומת דקיק ביותר.

לעיתים מכניסים בתך כלה חוט שקוף וקשה כחוט דיג, והוא נותן לגימור מראה מסולסל.

הוראת תפירהעריכה

הוראת התפירה עברה שינויים מעניינים, לפני המצאת מכונת התפירה כל בת למדה זאת תוך כדי התבגרות מהאמא או הסבתא שלה. כל אשה עסקה בתיקוני הטקסטילים הביתיים ולכן מרגע שילדה יכלה לאחוז במחט לימדו אותה לתפור כי זה חשוב לחייה וגם שתעזור לאם בעבודה הרבה. שנים רבות שיעורי התפירה היו חלק מלימודי החובה של בנות, בסוף שנות ה1970 הוציאו מהמערכת את הוראת התפירה והיא נלמדה מאז בעיקר באופן פרטי, או בחוגי ם של אח"הצ, בעיקר כי נשים רבות חושבות שזה 'כושר חיים' חשוב לכל ילד וילדה[1].

בבתי הספר של[2]כי"ח במאה ה-19 בעוד הבנים קבלו חינוך נרחב הבנות לומדות תפירה ורקמה, לימודי דת ותולדות עם ישראל בימי המקרא, אך לא חשבון, גאוגרפיה או שפות זרות.

חייט ותופרתעריכה

גבר שמקצועו תפירת בגדים נקרא חייט. אשה שמקצועה תפירת בגדים נקראת תופרת.

חייטות ותפירה נחשבו למקצועות יהודיים וישנם שמות משפחה רבים הקשורים למקצועות אלו, כגון שניידר (Schneider), קלארמקר (Kleermaker), ו-דרסלר (Dessler).

תפירה קיומיתעריכה

בגניזה הקהירית נמצאו מסמכים[3] המעידים שהייתה ציפייה מכל אשה נשואה שתעבוד בעבודה כלשהי נוסף על מילוי חובות משק הבית, בין המקצועות המקובלים ונאותים לנשים היו מלמדות לרקמה ותפירה. נשים התפרנסו מאריגת בדים ומתפירת תכריכים.

יעקובינה שרלוטה מונסטרהיים [Jacobina Charllota Munsterhjelm] [4] שהייתה בת -13 כשהתחילה לכתוב את יומנה ב-1799 בו היא מתארת את חייה כבת למשפחה אצילה, אינה מבטאת את רגשותיה אבל מספרת על פעולותיה היומיומיות, כמעט בכל יום היא מתעדת את מה שהיא תפרה ועוד מלאכות יד שהיא עובדת בהן, בעוד אינה מזכירה תפירת דוגמית ייתכן שהיא סיימה אותה לפני התחלת היומן. יעקובינה אחראית לתפירת ותחזוקת הבגדים שלה, שאותם תפרה לעיתים קרובות יחד עם אחותה הגדולה ממנה אולה [Ulla] . מלבד תפירת בגדיה היא טוותה, ארגה, סרגה גרביים וקלעה כובעי קש. לעיתים תפרה עם סבתא, אחיות או בנות דודוות, מה שגיבש את חברותן לעתיד והקנה להן את החינוך היאות לבנות האצולה.

בגלי ההגירה, מארץ לארץ או מיבשת ליבשת, במאה ה-19, המאה ה-20 ואף במאה ה-21[5], הרבה אנשים בעיקר נשים שלא ידעו את שפת הארץ החדשה, אך היו זקוקים לפרנסה, עבדו בעבודות ששכרן מועט, עזרה במשק בית ותפירה. נשים יכלו לתפור בבית ולתקן תיקונים אך רובן השתלבו בתעשיית הטקסטיל, בארצות הברית עשרות אלפי נשים עבדו כתופרות בבתי מלאכה שכונו Sweatshop היות שהתנאים בהם היו ועודם לצערנו אז וגם עד היום תנאי עבדות. שכר מינימום, חוסר תנאי תברואה. ב-1995[6] עלה בשימוע בניו-יורק שברחבי ארצות הברית היו אז מיליון עובדים בסדנאות המיזע, 140,000 מהם לטינים ואסיאתים, שמהם 80% נשים. עם זאת נשים מהגרות ממשיכות מחוסר ברירה לעבוד במפעלי תפירה.

במגפת השפעת הספרדית, שהפילה חללים רבים בכל רחבי העולם, תפרו אנשים רבים מסיכות בד, כדי להגן על עצמם מהידבקות[7]. הרשויות הורו לאנשים לתפור את המסיכות הללו משכבות של גאזה, במודעות של הצלב האדום פורסם ש"מסיכת גאזה נותנת הגנה של 99% נגד השפעת". באזורים מסוימים אמרו שיש לתפור מסיכה של ארבע שכבות, בעיתונים ממונטנה היו הסברים שיש לקפל פיסת גאזה גדולה מספר גדול של פעמים לפני שמוסיפים את שלושת הקיפולים ותופרים. כמו כן הומלץ לסמן בחוט שחור את אחד הצדדים, כדי שהלובשים ידעו מה חיצוני ומה פנימי. מסיכות הגאזה נודעו כ'גדרות שפעת ' וכ'מפרשי סנטר' .

במלחמת העולם השנייה עם גבור רדיפות היהודים בהולנד, הבינו רבים שבעלי מקצועות שונים מבוקשים על ידי הנאצים וכי סיכויי השרידות שהם יגדלו, בספר 'Our families the way it was' [8]שכתבה רגינה ספרינגר יחד עם בעלה, היא מספרת שיהודים רבים פנו אליה ובקשו אותה ללמדם את מקצוע התפירה. היא שכרה אולם ובו נתנה שיעורים בתפירה, גזירה, ותיקונים. היא לימדה בכל שעות היום, הייתה גם כיתה לבנות העשרה.

בפיליפינים יש עוני גדול מאוד ואנשים רבים שלא יכלו לסיים לימודים סדירים ארגון Golden Hands livelihood מזמין בחורות [9]ללמוד קורס בן שמונה חודשים לתפירה וכך הן יכולות לעזור בפרנסת משפחתן.

באנגליה ב1997 הקימה הליידי אן טרי [Anne Tree] את ארגון FCW(Fine Cell Work) [10]שבמסגרתו התחילו ללמד אסירים תפירה ורקמה. מאז הקמת הארגון לפני 25 שנים, למדו יותר מ8000 אסירים ב32 בתי סוהר לתפור ולרקום, כהכנה להשתלבותם בחברה. אסיר לשעבר בשם סבסטיאן סיפר לכתבת, שאיש אינו מכין אסיר לעובדה שהחיים בבית הכלא משעממים, והתפירה והרקמה שלמד עזרו לו לעבור את התקופה הזו. היצירה הראשונה שיצר היה קישוט בצורת תרנגול הודו לחג המולד. הוא נהנה מהיצירה הזו מאד. גאוותו העיקרית הייתה ביצירת בובות פינגווין שנמכרו לחנויות של 'הריטאג'. האסירים מקבלים תשלום עבור יצירותיהם ולפי דבריה של ויקטוריה גיליס [Victoria Gillies] המנהלת בפועל של FCW הם גם נהנים מהיצירה ומפתחים את ההערכה העצמית שלהם. כאשר פרצה הקורונה בעולם, הוגברו תנאי הבידוד בבתי הסוהר ואסירים הוחזקו סגורים בתאיהם למשך 23 שעות ברצף, הארגון שלח 2000 מוצרים לבתי הסוהר כדי שהאסירים יוכלו לרקום בתאיהם. מאז היוסדו של הארגון שיעור החזרה לפשע של האסירים שעמם עבדו הינו רק 2% לעומת 46% בין יתר האסירים באנגליה.

בתחילת 2020 עם התפרצות מחלת נגיף הקורונה היה מחסור במסכות הגנה לפנים, והמלאי שהיה סופק רק לצוותים רפואיים. הבריות החלו לתפור מסכות שעשויות משלוש שכבות בד על פי המלצה שפורסמה. המסכות חולקו לבני הבית, לדיירי בתי אבות, וגם לצוותים רפואיים שחסרו להם מסכות. השיבה למלאכות יד באמצעות תפירה סיפקה תעסוקה עבור אלו שנאלצו לשבת בסגר ביתי, כמו גם אפשרה לאנשים שאיבדו חלק מפרנסתם, ליצור ולתקן דברים שימושיים ואף למכור אותם[11].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Megan Breneman, 9Reasons I Teach Sewing to Middleschoolers, We Are Teachers, ‏30/5/2017 (באנגלית)
  2. ^ אהרון רודריג, ההוראה בבתי הספר של "כל ישראל חברים", הספרייה הוירטאלית של מטח
  3. ^ שלמה דב גוייטין, חברה ים - תיכונית, תרגום: איה ברויר, עריכה: דליה טסלר,מירי שפר, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2005, 1999, פרק מקצועות של נשים, עמ' 304-306, ISBN 965-511-380-9
  4. ^ Johanna IImakunnas, [Jacobina Charlotta Munsterhjelm Embroidering women and turning men], Scandinavian Journal of History, ‏17/6/2017 (באנגלית)
  5. ^ Dalia Gebrial, THE INEXTRICABLE LINK BETWEEN MIGRATION AND SWEATSHOPS, New Internationalist, ‏13/12/2016 (באנגלית)
  6. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    , Immigration and Sweatshops, Migration News 2, October 1995
  7. ^ Christina Garton, Protect Your Jaws from Septic Paws: Making Masks During the Spanish Flu, PIECEWORK, ‏10/4/2020 (באנגלית)
  8. ^ Regina and Arnold Springer, Our Families The Way It was, New York: Shengold, 1994, 1994, פרק 28, עמ' 142, ISBN 0-88400-171-7. (באנגלית)
  9. ^ Anne Benavidez, Golden Hands: Livelihood Skills Change Sons’ Futures, Extreme Response International, ‏16/3/2020 (באנגלית)
  10. ^ Kat Lister, A Stitch in Time: the benefits of teaching prisoners to sew, The Guardian, ‏2/7/2022 (באנגלית)
  11. ^ Rosa In0cencio Smith, Getting Through a Pandemic With Old-Fashioned Crafts, The Atlantic, ‏1/4/2020 (באנגלית)