גאודיופוליס

עיר השמחה, עיר ילדים לשעבר בבודפשט, הונגריה

גאודיופוליס (Gaudiopolis) עיר השמחה, הייתה רפובליקת ילדים (רובם ילדים ניצולי השואה) בבית הילדים פּאַקס (Pax) בזוגליגט (Zugliget) ברובע 12 בבודפשט בין השנים 1945 עד 1950. המייסד היה הכומר הלותרני, חסיד אומות העולם גאבור סטהלו; ראש המדינה הראשון של הרפובליקה היה: באלאז' סקה (Szőke Balázs), ראש ממשלתה הכומר הלותרני לימים לאסלו קווהאזי (Keveházi László), ושר הטקסים שלו היה אדם הורבאט (Horváth Ádám) היהודי, לימים במאי. תושבי המחנה קיבלו תפקיד בסרט המפורסם "אי שם באירופה (סרט)" (Valahol Európában). המיזם של הרפובליקה נמשך חמש שנים בלבד. פסלו של המייסד סטהלו נחנך בשנת 2009 ב־25 בספטמבר, ליום השנה ה-100 להולדתו, בכיכר פרנץ דיאק בבודפשט.

גאודיופוליס
Gaudiopolis
אין תמונה חופשית
מידע כללי
סוג בית יתומים עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום בודפשט
מדינה הונגריההונגריה  הונגריה
קואורדינטות 47°31′12″N 18°58′23″E / 47.52005°N 18.97294°E / 47.52005; 18.97294
(למפת בודפשט רגילה)
Map budapest districts-and-neighbourhoods.svg
 
גאודיופוליס
גאודיופוליס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אירועים קודמיםעריכה

הכומר הלותרני גאבור סטהלו, הסתיר לאחר הכיבוש הגרמני את הפליטים היהודים בבתי ילדים ובמרתפים. לעיתים קרובות הזכיר שאם ישרדו את המלחמה יקים מדינת ילדים ליתומים. לאחר המלחמה נותרו ילדים יתומים רבים שהתארגנו בכנופיות. כל בתי הילדים הציבוריים כבר התמלאו ויתר הילדים הופקדו לטיפולו של סטהלו. הוא חיפש מקום למאות ילדים כבר באביב 1945. אחד מקרובי משפחתו של מנפרד וייס עזר לו והציע לפליטים את הווילות שלהם בזוגליגט. הגדולים עברו לדרך בודקסי 48 (Budakeszi út), למה שנקרא "חוות הזאבים" (Farkastanya), הקטנים יותר הקימו את "קן הסנונית" (Fecskefészek) בבניינים הסמוכים. בתחילה טיפל הכומר בילדים ובנערים בלבד, בהמשך גם ילדות מצאו מקלט אצלו והמספר גדל ל-700–800.

הדייריםעריכה

 
לוח זיכרון על קיר הבניין המרכזי ב"חוות הזאבים". בשנת 2008 פעל במקום בית הילדים של פאל ושווארי. (בשנת 2009, מאה שנה להולדתו, בית הילדים קיבל את שמו של גאבור סטהלו)

לפני הכיבוש הסובייטי שוכנו במקום ילדים של אינטלקטואלים יהודים. לאחר מכן הגיעו למקום גם ילדי כמה קציני צבא פליטים ועובדי מדינה. תושבי המחנה היו בין היתר המשורר אוטו סאואר (לימים אוטו אורבן), העיתונאי לימים יאנוש סילאדי; ד"ר אנדור אנדראשי, חוקר בכיר לשעבר לפיזיקה של מכון האקדמיה ההונגרית למדעים (KFKI); הנכדים של הסופר פרנץ מולנר, ילדיה של מרתה שארקזי שבעלה ג'ורג' שארקזי נספה בשואה: אדם הורבאט[1] ומתיאש שארקוזי,[2][3] גם הצייר אנדראש ראץ.[4]

חוות הנוערעריכה

הצלב האדום השווייצרי והדני עזרו להם במזון ובריהוט, אך חברת הילדים שקיימה את עצמה קמה תחת הנחייתו של סטהלו. לצד הלימודים בנו הילדים בית ספר, מגרשי ספורט, גידלו פירות ועבדו בסדנאות.

הקמת רפובליקת הילדיםעריכה

בספטמבר 1945 נוסדה גאודיופוליס, עיר השמחה. ראש הרפובליקה הראשון היה כאמור באלאז' סקה, ראש הממשלה היה לאסלו קווהאזי. את קווהאזי[5] החליף לאסלו קודאר בתפקידו. הילדים ארגנו את תוכניות התרבות שלהם והקימו ספרייה. הם למדו מקצוע על בסיס בחירה חופשית, ויכלו גם לעבוד על בסיס התנדבותי. הכסף שלהם היה גאפו-דולר, שער החליפין שלו נקבע לפי מחיר כרטיס החשמלית. לרפובליקת הילדים הייתה גם חוקה וחוקים. הייתה תוכחה ציבורית על יצירת אי-סדר, אך הם יכלו גם להרחיק את העבריינים החמורים יותר, אולם לעיתים נדירות היה צורך בהליך משמעתי. בעיר השמחה מומש חופש דת מוחלט. היה להם גם עלון בדיחות משלהם, גאפו מתי (כפרפרזה לעיתון לודאש מתישבועון סאטירי הונגרי בין 1945 לבין 1992).

השראות אמנותיותעריכה

  • לא רק הרעיון לסרטו של גזה רדוואני "אי שם באירופה", אלא גם רוב שחקני הילדים בסרט הגיעו מגאודיופוליס.
  • בשנת 1985 ערכה אריקה סאנטו סרט תיעודי על תושבי המיני-מדינה לשעבר. שלוש שנים לאחר מכן, היא העלתה גם הצגת טלוויזיה בשם גאודיופוליס. היצירה זכתה בפרס אירופה, כיצירת הטלוויזיה הטובה ביותר בשנת 1989.

הסוףעריכה

מדינת המיקרו לא נתמכה על ידי הכנסייה ולא על ידי המדינה ההונגרית. הם קיבלו עזרה רבה מהוועד הבינלאומי של הצלב האדום. הרפובליקה הולאמה וחוסלה בשנת 1950.

 
היד העוזרת – הפסל בכיכר דיאק



ספרותעריכה

  • Andrási Andor, Laborczi Dóra (szerk.): Sztehlo-gyerekek voltunk. (Luther Kiadó, 2018) ISBN 978-963-380-134-5
  • Sztehlo Gábor: Isten kezében (Magyarországi Evangélikus Egyház Sajtóosztálya, 1986) ISBN 963-7020-58-6
  • Bartosné Stiasny Éva: Háborúban békességben. A Bogár utcai gyermekotthon lakóinak csodás megmenekülése (Luther Kiadó, 2005) ISBN 9639571350
  • Miklya Luzsányi Mónika: Frontvonal. Sztehlo Gábor élete (Harmat Kiadó)
  • Miklya Luzsányi Mónika: Hogy véget érjen a sötétség. Dokumentumok Sztehlo Gábor gyermekmentő munkájáról a II. világháború idején (Harmat Kiadó, 2003)
  • Merényi Zsuzsanna: Sztehlo Gábor, a gyermeknevelő (PSZM – Országos Evangélikus Múzeum – Athya Bt., 1993, 2009) ISBN 978-963-067221-4
  • Koren Emil: Sztehlo Gábor élete és szolgálata (Országos Evangélikus Múzeum, 1994)

מקורותעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 15 évesen az első kormány kultuszminisztere.
  2. ^ Édesanyjuk Sárközi Márta özvegyen maradt, házukat lebombázták.
  3. ^ Népszabadság-Hétvége (2012. március 31., 11. oldal)
  4. ^ Népszabadság-Hétvége (2012. március 31., 11. oldal)
  5. ^ Keveházi László az egyik legidősebb lakó volt. A Gaudiopolis védelmét 18 éves korukig élvezhették a gyerekek.