גאיוס מריוס הבן
גאיוס מריוס הבן (לטינית: Gaius Marius Minor; 110 לפנה"ס? - 82 לפנה"ס) קונסול רומאי וממנהיגי הסיעה הפופולרית במלחמת האזרחים הרומית.
 | |
| לידה |
110 לפנה"ס רומא העתיקה  |
|---|---|
| התאבד |
82 לפנה״ס (בגיל 28 בערך) פלסטרינה, רומא העתיקה |
| מדינה |
רומא העתיקה |
| תפקיד |
|
| בן או בת זוג |
Licinia Tertia |
  | |
חייו עריכה
הוריו של מריוס היו גאיוס מריוס, אחד מהמנהיגים הבולטים בהיסטוריה של הרפובליקה ויוליה קיסריס, בת למשפחת היוליים, מהאצולה הוותיקה של רומא ודודתו של יוליוס קיסר. מריוס נולד בסביבות 110 לפנה"ס בעיר רומא.
השנים הראשונות לחייו של מריוס הבן היו שנות השיא בקריירה הפוליטית של אביו; מריוס האב כיהן כקונסול 6 שנים ברציפות עד שנת 100 לפנה"ס וזכה לתהילה צבאית כמצביא המנצח במלחמת הקימברים והטווטונים ובמלחמת יוגרטא. אין ספק שתהילה זו של אביו הייתה בעלת השפעה מכריעה על חייו של מריוס. יחד עם זו מריוס האב לא היה נוכח כמעט בחייו של מריוס הבן בשנים אלו, הן בשל התחייבויותיו הצבאיות והן בשל סלידתו מהעיר ומן האצולה.
בשנת 88 לפנה"ס פרצה מלחמת האזרחים ברומא בין האופטימאטים בראשותו של סולה ובין הפופולרים בהנהגתם של מריוס האב ופובליוס סולפיקיוס רופוס. סולה הצליח לנצח בשלב הראשון של המלחמה ומריוס האב ברח מאדמת איטליה. מריוס הבן ברח גם הוא מרומא וחבר לבסוף לאביו בגלותו באי קרקינא (המזוהה עם אחד מאיי קרקנה התוניסאים של ימינו).
בשנת 87 לפנה"ס, לאחר שסולה עזב בראש צבאו מזרחה כדי להילחם במיתרידטס השישי, מלך פונטוס, חזר מריוס האב לאיטליה ויחד עם לוקיוס קורנליוס קינה השתלט מחדש על רומא. לאחר מותו של מריוס האב בשנת 86 לפנה"ס הצליח מריוס הבן לגבש סביבו את תומכיו של אביו ולהשיג עמדת כוח בקרב הסיעה הפופולרית ששלטה באיטליה. בשנת 83 לפנה"ס חזר סולה לאיטליה ומלחמת האזרחים התלקחה מחדש.
בשנת 82 לפנה"ס נבחר מריוס למשרת הקונסול יחד עם גנאיוס פאפיריוס קארבו. עד שנת 82 לפנה"ס נחל סולה הצלחה מסחררת במלחמה והצליח לכבוש מחדש חלקים נרחבים מאדמת איטליה. מריוס הבן הצליח לגייס רבים מחייליו לשעבר של אביו ולנסוך בפופולרים רוח לחימה מחודשת. מינויו של מריוס למפקד המחנה הפופולרי לא האט את התקדמותו של סולה והוא המשיך בכיבושה של איטליה; צבא האופטימאטים התפצל לשניים ובעוד מטלוס המשיך לחלקה הצפוני של איטליה, חתר סולה לעיר רומא עצמה.
מריוס, בראש צבא של כ- 40 אלף איש (צבא שהורכב מחיילים ששירתו בעבר את אביו, כוחות סאמניטים וגיוסים חדשים מאטרוריה ואזור נהר הפו), יצא לקראת אויבו הוותיק של אביו וצבאות השניים נפגשו בסביבות סיגנא, לא רחוק ממעוז הפופולרים פרנסטה. מריוס הפגין את עוז הלחימה והאומץ שאפיינו את אביו, אבל חסר את ניסיונו הקרבי ואת יכולותיו הטקטיות. צבאו המיומן של סולה החל לדחוק את צבא הפופולרים אחורה ועריקתו של אחד מגדודי מריוס במהלך הקרב חרצה את דין הצבא כולו. חצי מכוחותיו של מריוס נהרגו או נפלו בשבי והוא עצמו נסוג עם מרבית שרידי צבאו אל פרנסטה. חלקים אחרים מהצבא המובס מצאו מקלט בעיר נורבה.
התבוסה של מריוס השאירה את העיר רומא פרוצה לחלוטין. מריוס שלח פקודה לראש כוח המגן הקטן שנשאר בעיר לסגת משם, לא לפני שהוציא להורג את מעט בני האצולה האופטימאטים ששרדו בעיר תחת שלטון הפופולרים. בין האישים שנרצחו בפקודתו של מריוס ניתן למנות את פובליוס אנטיסטיוס, גאיוס קרבו ולוקיוס דומיטיוס. הקורבן המכובד ביותר של מריוס היה הפונטיפקס מקסימוס קווינטוס מוקיוס סקאיוולה. נראה שרציחות אלו מלמדות שמריוס ירש מאביו, בנוסף לשמו ויכולותיו כלוחם, גם את הנקמנות הידועה לשמצה שלו.
סולה לא בזבז את זמנו וכוחו על כיבוש פרנסטה, הוא הטיל עליה מצור בהנהגת אחד מקציניו, בזמן שהוא התקדם לעבר רומא עם חלק ניכר מצבאו. ניסיונותיו של מריוס לפרוץ את המצור מפנים וניסיונותיהם של חבריו לפרוץ מבחוץ, נכשלו זה לאחר זה. כוחות האופטימאטים ריסקו בהדרגה ובשיטתיות את צבאות הפופולרים, בעוד מנהיגי סיעה זו נפלו בקרב או בשבי או פשוט ברחו ונטשו את ארצם ונאמניהם.
ב-1 בנובמבר 82 לפנה"ס נערך מול שערי רומא הקרב המשמעותי האחרון במלחמת האזרחים, הקרב הידוע כקרב שער קולין. הקרב הסתיים בתבוסתם של שרידי הכוחות הפופולרים, אם כי כיסים של התנגדות נשארו ברחבי איטליה. עם הגעת הידיעה על התבוסה לפרנסטה, הבין מריוס שהמלחמה אבודה והוא בחר לקפד את חייו מאשר ליפול בידי סולה.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- תאודור מומסן, דברי ימי רומא, כרכים א וב; תרגום על ידי דוד קלעי, צבי ויסלבסקי וצבי רודי, תל אביב: מסדה, תשכ"א, כרך ב, עמ' 464–468.
