צבי וויסלבסקי

סופר, עורך ומתרגם ישראלי (1889–1957)
(הופנה מהדף צבי ויסלבסקי)

ד"ר צבי אריה ווֹיְסְלַבְסקי (Woyslawski;‏ 29 באוקטובר 188929 בנובמבר 1957) היה סופר, עורך ומתרגם ישראלי. חתן פרס טשרניחובסקי (פעמיים: תש"ה ותש"ח) ופרס ביאליק.

צבי וויסלבסקי
לידה 29 באוקטובר 1889
פטירה 29 בנובמבר 1957 (בגיל 68)
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

וויסלבסקי נולד בגראייבה שבפולין (אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית), בנם של חנה בתיה וחיים דב וויסלבסקי, סוחר. התחנך בחדר ובישיבות ראדין, טלז (טלז) ו"רב צעיר" (אודסה). לאחר מכן למד בבית המדרש ללימודי יהדות בפטרבורג ובמוסדות אוניברסיטאיים בגרמניה, וקיבל תואר לדוקטור.

עסק רבות בכתיבה, תרגום ועריכה של מאמרים וספרים. מאמריו נחתמו לעיתים בשמות העט חר"ד, א. פולני ו-Imperativus, ונתפרסמו בעיתונים "השילוח", "התקופה", "כנסת", "מאזנים" ואחרים. היה מעורכי "העולם", "עתידנו" ו"עין הקורא".

וויסלבסקי השתתף כציר בקונגרס הציוני ה-12. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל. משנת 1935 היה חבר ועד אגודת הסופרים בארץ ישראל והיה יו"ר סניף האגודה בירושלים.

בארץ ישראל ערך משנת 1936 במוסד ביאליק. בשנות הארבעים היה עורך "מאזנים" וערך את הכרך האחרון של קובץ "כנסת". כמו כן עסק בתרגום כתבי גאורג זימל, דוד קויגן (David Koigen;‏ 1877–1933), הרמן כהן ושופנהאואר. עוד מתרגומיו: "בסוד שיח: על האדם ועמידתו נוכח ההוויה" למרטין בובר, "דת התבונה ממקורות היהדות" ו-"כתבים על היהדות" להרמן כהן, "דברי ימי רומא" לתאודור מומזן (עם דוד קלעי וצבי רודי). זכה בפרס טשרניחובסקי על תרגום "פסיכופתולוגיה של חיי יום יום" לזיגמונד פרויד (תש"ה), ועל תרגום "הקפיטאל" לקרל מרקס, יחד עם יצחק מן (תש"ח).[1] כן צוין לשבח עבור תרגום "הגיונות" לשופנהאואר. על ספרו "יחידים ברשות הרבים" זכה בפרס ביאליק (1956),[2] וספרו "חבלי תרבות" זכה בפרס רופין.

בשנת 1955 נבחר כחבר האקדמיה ללשון העברית.[3]

וויסלבסקי נפטר בסוף נובמבר 1957, בתום מחלה קשה וממושכת. בן 68 במותו. נקבר בבית הקברות סנהדריה. הותיר אישה, דבורה לבית רוזנברג.

ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית.[4] חלק אחר מעזבונו שמור במכון גנזים של אגודת הסופרים, בבית אריאלה בתל אביב.

ספריו

עריכה
  • ארבעה שרשי תרבות: משנתו של דוד קויגן בפילוסופיה של התרבות, [ח"מ]: חמו"ל, תרצ"-].
  • יחידים ברשות הרבים: סדרת מסות על אישים ודעות בדור, ניו יורק: ספרים, תש"ג. (מהדורה נוספת: ירושלים: קריית ספר, תשט"ז.[5])
  • ערובי רשויות: מסות על אישים ותורות, תל אביב: יבנה, 1944.
  • משנת זמל [=זימל] על רוח הרכושנות (תורגם מגרמנית והובא לדפוס על ידי ישורון קשת), ירושלים: קריית ספר, תשכ"ו.
  • ראשונות ואחרונות: מסות ומאמרים בסוגיות חיים וספרות, ירושלים: קריית ספר, תשכ"ז.
  • חבלי תרבות: מחקר סוציולוגי בבעיות אומה ולשון, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ו.
  • במזל מאדים: לסוציולוגיה של המלחמה ושלוחותיה, תל אביב: נ’ טברסקי, תשי"ג.
  • על מצפה: מסות, ירושלים: קריית ספר, תשי"ט.
  • אורות בדרך, ירושלים: קריית ספר, תשכ"א.
  • הנובילה בספרות המאה התשע-עשרה: מחקר סוציולוגי, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"א.[6]
  • ראשונות ואחרונות: מסות ומאמרים בסוגיות חיים וספרות, ירושלים: קריית ספר, תשכ"ז.
  • איגרות צבי וויסלבסקי (כינס והוסיף מבוא, הערות-הסבר ומפתחות: גדליה אלקושי), ירושלים: קריית ספר, תשל"ג.[7] (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

עריכותיו

עריכה

תרגומיו

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ חלוקת פרס טשרניחובסקי, דבר, 16 בינואר 1948; פרס טשרניחובסקי ל"קפיטל" של מרכס, על המשמר, 19 בינואר 1948.
  2. ^ פרס ביאליק הוענק אתמול לפרופ' קופמן ולד"ר ויסלבסקי, דבר, 17 בדצמבר 1956.
  3. ^ נבחרו לאקדמיה ללשון העברית, דבר, 4 בינואר 1955.
  4. ^ ארכיון צבי וויסלבסקי, בספרייה הלאומית
  5. ^ ראו ביקורת: אפרים שמואלי, יחיד דגול ברשות הרבים, דבר, 18 בינואר 1957, המשך.
  6. ^ ביקורת: משה גיל, ספרות באספקלרית הסוציולוג, דבר, 18 באוגוסט 1961.
  7. ^ ראו ביקורת: א. ב. יפה, 'צבי וויסלבסקי באיגרותיו', מאזנים לז, 5 (1973), 378–381.
  8. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך : דוד אריה פרידמן
  9. ^ ראו: ש. שונמי, כמה ספרים יש בעולם?, דבר, 28 באפריל 1967.
הקודם:
משה שמיר
פרס ביאליק לספרות יפה
1956
הבא:
נתן אלתרמן