פתיחת התפריט הראשי

גזירה לאחור או בנייה לאחוראנגלית: Back-formation) היא תהליך מורפולוגי של יצירת לקסמה חדשה ("מילה" חדשה) באמצעות סילוקן של מוספיות ממשיות או משוערות.

גזירה לאחור מכונה גם "דו-כיווניות", הואיל והלקסמה הנוצרת בתהליך זה נוצרת בדרך של קיצור מילה, ולא בדרך של הלחם בסיסים או הרכבת מוספיות על בסיס קיים.

גזירה לאחור עשויה להיות זהה לניתוח-מחדש של אטימולוגיה עממית, כאשר היא נשענת על הבנה מוטעית של מורפולוגיית המילה הארוכה.

בשפה העברית תופעה זו נפוצה כאשר מנסים לשחזר את צורת היחיד על פי צורת הרבים.

כך מצורת הרבים גרוטאות נולדה המילה גרוטאה ומהריבוי של נמוש–נמושות, נולדה המילה נמושה.[1] גם שם הפרי פומלו עוות לפומלה, כתוצאה מגזירה לאחור.

"פרשייה" הוא גזירה לאחור מצורת הרבים "פרשיות"; ואולם זו בתורה אינה אלא צורת הרבים של "פרשה". כלומר, במקרה זה, שויכה בטעות האות י' שבמילה "פרשיות" לצורת הבסיס, בעוד שלמעשה הייתה זו חלק ממוספית הרבים.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חיים איזק, אות מיותרת, דבר, 16 בנובמבר 1972
  ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.