גטו סוויסלאך (אזור מוגילב)
הגטו בסוויסלוך היה גטו ליהודי סוויסלוך שהועברו בכוח במחוז אוסיפוביץ' (בלארוס) וביישובים הסמוכים. הוא פעל במהלך השואה, מקיץ 1941 ועד סתיו 1942.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
בלארוס  |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | קיץ 1941 |
| תאריך סגירה | סתיו 1942 |
  | |
יצירה וכיבוש
עריכהעד קיץ 1941, לפני הכיבוש הנאצי, היו בין 600 ל-700 יהודים, מתוך כ-1,000 תושבי סוויסלוך.[1][2] הכפר נכבש על ידי כוחות גרמנים ב-29 ביוני 1941, והכיבוש נמשך עד 17 ביולי 1944, אז שוחרר הכפר על ידי כוחות בעלות הברית.[3][4]
המשטרה שוכנה בבניין מועצת הכפר, ובראשה עמד פולקסדויטשה מתושבי המקום, יערן לשעבר בבורסטל. ניקולאי בונדר, יצרן כיריים, שהגיע עם בניו למשטרה, הפך לבורגומאסטר של סוויסלאך. את מקומו תפס שידלובסקי, מדריך צבאי לשעבר בבית הספר התיכון "סוויסלאך".[5] [6]
התנאים בגטו
עריכהלקראת השמדת היהודים באזור, ארגנו הנאצים גטו בסוויסלאך. הגטו היה מסוג פתוח, חסר שומרים מחוץ למתקן. הוא נבנה בחלק של הכפר שבו חיו יהודים לפני המלחמה.[2][4]
יהודי הכפר חויבו לענוד טלאי צהוב בחזית ובגב בגדיהם בהוראת המשטר הנאצי. השוטרים איבן לוזאנוב, וסילי קוביליאנץ, ניקולאי בונדר ואחייניו גרישה ומישה ינובסקי ממסמרים את אותם טלאים לבניינים, וסימנו אותם כמשקי בית יהודיים.[1][2][4]
חיסול ומעשי טבח
עריכהכדי למנוע מגברים בגילאי צבא להתקומם נגד הנאצים, נרצחו לעיתים קרובות יהודים בני 15 עד 50, ללא שום סיבה מוצדקת, ועל אף העובדה שהיו האסירים הכשירים ביותר לצורכי עבודה.[7] מסיבות אלו, ב-3 ביולי 1941, לקחו הגרמנים גברים יהודים ל"עבודה" במחנות עבודה, למרות שבמציאות הם נהרגו מאחורי הגשר מעל נהר ברזינה. קבוצה של לפחות 40 גברים נורתה בסוף אוגוסט ותחילת ספטמבר בחווה קיבוצית על הר, והם נקברו בתעלות שנחפרו יום קודם לכן. היהודים עצמם נאלצו לחפור את הבורות שלעתיד ייקברו בהם. את ההוצאה להורג ביצעו שוטרי העיירה בפיקודו של הגרמנים.[1][2][4]
בספטמבר אספו שוטרים נאצים את כל הנשים היהודיות שהיו נשואות ללא-יהודים, ואמרו שייקחו אותן לאוסיפוביץ'. במציאות הם נלקחו לליפן, הושלכו מהגשר לתוך יובל סוויסלאך, ונורו מלמעלה.[4]
ב-14 באוקטובר 1941 גרשו הגרמנים והמשטרה את היהודים מבתיהם, לקחו אותם במשאיות ליער וירקאו וירו במאות יהודים. לפי עדי ראייה, באותו יום:
"...את אלה שגרו בקצה סוויסלאך פשוט הובלו במקלות, נשים, ילדים, זקנים ברחובות ברגל למקום הוצאתם להורג. מכל עבר הגיע בכי נוראי, יבבות וצרחות. האחים השוטרים בונדרי ואביהם צעקו בכל הרחוב: "הכו את היהודים, הצילו את רוסיה! ". דודה רחל, אשתו של רב מקומי, הובלה למשאית ואיזו אישה תלשה צעיף פלומתי מכתפה. במקום אחר תקפו שתי נשים ילדה יהודייה, הפילו אותה והחלו למשוך מרגליה מגפי גומי נוצצים, אישה אחת מרגל אחת, והשנייה מרגל אחרת."[1][2][4]
בחורף 1941–1942 הפכו תנאי הגטו לבלתי נסבלים. היה כפור עז, והאסירים מתו מרעב וקור על רקע שוד בלתי פוסק והתנכלויות של נאצים ואזרחים אחרים של סוויסלאך.[1]
בראשית 1942 הובילו הגרמנים והמשטרה את היהודים לתוך אתר "חרושת", שלידו כבר נחפרו בורות. תושבים מקומיים עמדו מסביב למקום, בחנו את האסירים והורו ליהודים למסור את רכושם, כמו תכשיטים ובגדים, לשוטרים. היהודים שהתנגדו או ילדים שבכו הוכו קשות. הם הכו רופאה, גברת זקס, שלא מסרה את כובעה. הם הכו ולקחו ממנה את המעיל של מיס בלה, שביקשה מהשוטרים מרצ'נקו, חברים שלה, לתת לה להשתמש בו בשירותים. הגיעו שוטרים מכפרים שכנים וקציני אס אס. קצין אס אס, באיומי ירי, הורה ליהודים להביא ולמסור את כל בגדי החורף המוצנעים. כאשר חזרו היהודים עם בגדיהם, הכריחו הגרמנים את היהודים המתים למחצה לשיר ולרקוד במשך מספר שעות, ולאחר מכן שחררו אותם בחזרה לגטו.
מאוחר יותר באותה שנה, במהלך "פעולה" נוספת (לשון מכובסת למעשי טבח ששימשו את הנאצים), נהרגו אחרוני יהודי סוויסלאך, והגטו חוסל.[1]
ניצולים
עריכהבסוויסלאך שרדו רק יהודים מעטים, ביניהם ישראל איזאקוביץ' אסייביץ', בלה יוסיפובנה ברשאי וציליה גילייבנה רובינצ'יק.[4]
בסוויסלאך הוענק לכומר האורתודוקסי סטפן קוצ'ינסקי (1875-1955) תואר הכבוד חסיד אומות העולם מטעם המכון להנצחת יד ושם כאות תודה על מעשיו בתקופת השואה, שם הציל את ליאוניד ובוריס גרשנוביץ' מההרג.[8]
זִכָּרוֹן
עריכהמספרם המדויק של יהודים שמתו בסוויסלאך בזמן השואה אינו ידוע. עד כה זוהו ופורסמו 202 שמות ושמות משפחה של קורבנות רצח העם.[9] בשנת 2018 התגלה יומנו של מ.ו. בונדרב, תושב סוויסלאך, המתייחס ל-1,016 יהודים שנהרגו בסוויסלאך.[4][10]
לאחר המלחמה, במקום ההוצאה להורג ההמונית, הקימו יהודי סוויסלאך, שחזרו מהפינוי על ידי הצבא האדום, אנדרטה קטנה עם גדר מתכת. לאחר מכן הוסרה האנדרטה ואפר ההרוגים נטמן מחדש בבית העלמין היהודי בבוברויסק .[11] נכון לשנת 2021 לא מצוין מקום ההוצאה להורג בסוויסלאך. בשנת 1949, בבוברויסק, הוקם במקום הקבורה מחדש אנדרטה עם המילה "לזכר האזרחים הסובייטים המתים של סוויסלאך, שעונו ונהרגו באכזריות על ידי פולשים נאצים בשנים 1941-1945; מקרובים וחברים" בשנת 2003, ביוזמת הקהילה היהודית של בוברויסק, שוחזרה האנדרטה ונוספו ללוח המילים "לאום יהודי".[1][2][4]
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Акулич, Маргарита (2022-05-15). Осиповичи и евреи. История, холокост, наши дни (ברוסית). Litres. ISBN 978-5-04-234124-3.
- ^ 1 2 3 4 5 6 "Мое местечко\Свислочь". shtetle.com. נבדק ב-2023-04-06.
- ^ "Periods of Occupation of Settlements in Belarus". Belarus National Archives. אורכב מ-המקור ב-20 אוק' 2013. נבדק ב-6 אפר' 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 "Леонид Смиловицкий: По следам еврейских кладбищ Беларуси. Свислочь". Berkovich-Zametki. 7 בנובמבר 2019. אורכב מ-המקור ב-18 במאי 2021. נבדק ב-6 אפר' 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kisyalyov, G.K.; Ulyanka, B.V.; Khobatov, M.P.; Kachanovich, P.S.; Khursik, V.U. (2002). Памяць. Асіповіцкi раён (בבלארוסית). Minsk: Belta. p. 720. ISBN 985-6302-36-6.
- ^ National Archives of the Republic of Belarus (NARB) - fund 3500, inventory 4, case 99, sheets 2, 46
- ^ "Вопросы и задачи исследования". www.jewniverse.ru. נבדק ב-2023-04-06.
- ^ Kuchinsky, Stefan. "Righteous Among the Nations - Induction". Yad Vashem. נבדק ב-6 אפר' 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Цыганок, Н. Л. (2010). Война известная… и неизвестная» (сборник научно-исследовательских работ школьников, статей и воспоминаний), составитель (ברוסית). Minsk. ISBN 978-985-519-234-4.
- ^ "Осиповичский краевед Леонид Безручко — об уничтожении евреев на ст. Уборок во время Великой Отечественной войны | Осиповичи Online. Асiповiцкi край" (ברוסית). 28 בינואר 2019. נבדק ב-2023-04-06.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Svisloch". Russian Jewish Encyclopedia. אורכב מהמקור ב-4 מרץ 2016. נבדק ב-6 אפר' 2023.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link)