גטו רקוב
גטו ראקאב הוקם ב-21 באוגוסט 1941 בראקאב, ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית (היום בלארוס), זמן קצר לאחר כיבוש העיירה על ידי גרמניה הנאצית במהלך מבצע ברברוסה. לפי ההערכות, נהרגו בגטו כ-1,050 יהודים בין הקמתו ב-21 באוגוסט 1941 לבין חיסולו ב-4 בפברואר 1942.[1]
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
בלארוס  |
| מחוז |
ראקאב |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | 21 באוגוסט 1941 |
| תאריך סגירה | 4 בפברואר 1942 |
| נתונים | |
| מספר הנספים | כ־1,050 יהודים |
| קואורדינטות | 53°58′06″N 27°03′35″E / 53.968333333333°N 27.059722222222°E |
 | |
  | |
היסטוריה
עריכהלפני מבצע ברברוסה חיו כ-928 יהודים בעיר רקאו, כיום באזור מינסק בבלארוס.[1] ביוני 1941 כבשו חיילי הוורמאכט את העיר, והיא שוחררה ב-4 ביולי 1944.[2]
ביום הראשון לכיבוש רקאו התארגן בעיר גדוד של משטרת העזר הבילורוסית . מיד החל מסע של ביזה חסרת מעצורים של רכוש יהודי.[1] דיכוי אלימות והתנגדות התרחש במהרה; ב-14 באוגוסט 1941 נלקחו 45 יהודים מראקאו מרחק 2 ק"מ מהעיר ונאלצו לחפור בור, שבו הושכבו אז ונורו למוות.[2] ב-21 באוגוסט נעצרו ונהרגו 14 יהודים שנסעו ממינסק לרקאו. העיר האחרונה הפכה מיד לגטו.[3]
יאסינסקי, חקלאי שנמצא בקרבת מקום, מונה למפקד משטרת העזר רקאו בספטמבר, ועוזרו היה אזרח מקומי בשם סורווילו. רכוש יהודי נשדד לעתים קרובות; משטרת העזר תבעה מתושבי הגטו חפצים אישיים כמו נעליים וביגוד, ולאחר שחרור ראקאו נמצאו רהיטים, כלים וחפצים אישיים של היהודים על ידי הצבא האדום.[4]
Gebietskommissar מוויליקה, הנדל, אילץ את תושבי הגטו לאסוף ולשרוף ספרי תורה מבתי הכנסת המקומיים בעיר, בעוד בנות יהודיות נאלצו לרקוד ולשיר את התקווה.[1]
חיסול הגטו
עריכההגרמנים, אולי מחשש לתנועת התנגדות הדומה לגטו מינסק הסמוך, עברו במהירות להשמיד את אוכלוסיית הגטו. בראש השנה 1941 (29 בספטמבר 1941) הוצאו להורג 105–112 גברים בגטו בין הגילאים 16 עד 50.[3]
ב-4 בפברואר 1942, משטרת העזר, בראשות המפקד ניקולאי זנקייביץ', קיבצה את יתרת אוכלוסיית הגטו והביאה אותם אל "בית הכנסת הקר של מינסק", אחד מארבעה בתי כנסת ברקאוז'. שם, הם הופשטו מחפצי הערך שלהם, התפשטו והוכו על ידי המשטרה. לאחר מכן, בית הכנסת נשפך בבנזין ונשרף כאשר השוטרים השליכו רימונים לתוך המבנה. 920–950 יהודים נשרפו למוות. [3]
הנצחה
עריכהבשנת 1955 הוקם במקום "בית הכנסת הקר", שלט לזכר חללי גטו רקאו, בדמות עץ קצוץ. ביולי 2005 הוקמה אנדרטה נוספת, בבית הקברות היהודי של רקאו; אבן האומרת בבלארוסית, בשפות עברית ואנגלית, " כאן, בסתיו 1941, עונו באכזריות 112 יהודים מהכפר רקאו. מקום הטבח הזה התגלה על ידי הוועדה להנצחת זכר קורבנות השואה, שהוקמה על ידי מנהיגי הקהילות והארגונים היהודיים של בלארוס"[5] .
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 Smilovitsky, Leonid. "Ilya Ehrenburg on the Crimes of Nazism in Belarus". Soyuz. נבדק ב-7 בפברואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Lyavonov, O. K. (1996). Memory. Valozhyn District (בבלארוסית). Minsk: Artistic Literature. p. 454. ISBN 9850203870.
- ^ 1 2 3 Adamushko, V. I. (2001). Reference Book on Places of Detention of the Civilian Population in the Occupied Territory of Belarus (ברוסית). Minsk. p. 158. ISBN 9856372194.
- ^ Smilovitsky, Leonid. "L. Smilovitsky - The struggle of the Jews of Belarus for the return of their property". belisrael.org. אורכב מ-המקור ב-24 באוגוסט 2010. נבדק ב-7 בפברואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Monument to the victims of the Holocaust in Rakov". Jewish Internet Club. 12 ביוני 2005. אורכב מ-המקור ב-5 באפריל 2017. נבדק ב-7 בפברואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה)