גיום בידה

פילוסוף צרפתי

גיום בידה (צרפתית: Guillaume Budé;‏ 26 בינואר 1467 - 23 באוגוסט 1540) מלומד צרפתי שנודע בשמו הלטיני בודיאוס.

גיום בידה
Guglielmus Budaeus
לידה 26 בינואר 1467
פריז, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 באוגוסט 1540 (בגיל 73)
פריז, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי בלשנות, תאולוגיה
מקום מגורים צרפת
מקום לימודים
  • האוניברסיטה הישנה של אורליאן
  • אוניברסיטת אורליאן עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט George Hermonymus, יאנוס לאסקריס עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות קולז' דה פראנס עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט Jacques Toussain, Melchior Volmar עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Dreux Budé, Jean Budé עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות שימש גם כראש עיריית פריז מספר פעמים
תרומות עיקריות
חקר השפה היוונית, ייסד קולז' ללימוד שפות העת העתיקה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
Libri V de Asse et partibus ejus, 1522

חייו עריכה

גיום בידה נולד בפריז למשפחת אצולה. אביו, ז'אן בידה ששימש כיועץ למלך צרפת, היה איש ספר ובעל ספרייה גדולה וחשובה. בידה למד חוק אזרחי באוניברסיטה של אורליאן. בהיותו בן 24 שנה נתפס ללימוד הלשונות היוונית והלטינית. הוא שימש כנוטריון וכמזכיר של לואי השנים עשר מלך צרפת, והיה שליחו אל האפיפיור ליאו העשירי ברומא.

בידה תרגם מיוונית ללטינית מסות שונות של פלוטרכוס (15021505). ב-1514 התפרסם בשל מחקרו על מטבעות ומשקלות עתיקים. ב-1522 נתמנה לסגן ראש ממשלתו של פרנסואה הראשון מלך צרפת, ולמפקח על מערכת המשפט בצרפת. הוא שימש גם כ"ראש הסוחרים" (prévôt des marchands; ראש עיריית פריז בפועל) פעמים מספר. ב-1530, בהשפעתם של פרנסואה הראשון ושל ז'אן די בלה בישוף נרבון, ייסד קולז' ללימוד שפות העת העתיקה, יוונית, לטינית ועברית, שנודע מאוחר יותר כקולז' דה פראנס שבפריז. הוא ייסד גם את ספריית פונטנבלו, שמאוחר יותר הועברה לפריז ונודעה כספרייה הלאומית של צרפת. ב-1533 שכנע את המלך פרנסואה הראשון שלא לאסור על הדפסת ספרים בצרפת, בניגוד לדעתם של אנשי האוניברסיטה של סורבון.

הוא עסק בתאולוגיה, במשפטים, במתמטיקה ובפילולוגיה, אך מעל לכל נודע כמומחה ללשון היוונית. לבקשת ארסמוס מרוטרדם, ערך מחקר על מוצא המילים של הלשון היוונית, מחקר שבמשך זמן רב שימש בצרפת כעזר ללימוד לשון זו. הוא רכש ידע כה רב עד כי ארסמוס כינה אותו "הפלא של צרפת". אחרי וויכוח ספרותי עם גיום בידה, ארסמוס כתב: "אינני יכול להתפייס עמו; מעולם לא חדלתי מלהעריצו."

לפני מותו בפריז ב-1540, בידה שנחשד בתמיכה בפרוטסטנטים, ביקש לערוך את טקס קבורתו בלילה כדי לא לעורר את חמתם של הקתולים. ב-1572 משפחתו נאלצה להימלט מפריז לשווייץ מפחד טבח ליל ברתולומאוס הקדוש.


קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא גיום בידה בוויקישיתוף