גרהם הרמן
גרהם הרמן (באנגלית Graham Harman; נולד ב-9 במאי 1968) הוא פרופסור באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, מצרים. הוא פילוסוף העוסק במטפיזיקה עכשווית, ומנסה לשנות את תוצאותיו של המפנה הלשוני בפילוסופיה המערבית. הוא מכנה את רעיונותיו "אונטולוגיה מוכוונת אובייקטים" ((אנ'); object-oriented ontology, OOO). זרם רחב יותר של פילוסופים, הריאליזם הספקולטיבי, כולל את הרמן ואת הפילוסופים יאן המילטון גראנט, קוונטין מייסו וריי ברסיי.
 | |
| לידה |
9 במאי 1968 (בן 55) איווה סיטי, ארצות הברית  |
|---|---|
| מקום לימודים |
אוניברסיטת המדינה של פנסילבניה, אוניברסיטת דהפול, סיינט ג'ון קולג' |
| מנחה לדוקטורט |
William McNeill |
| מוסדות |
|
| זרם | פילוסופיה קונטיננטלית, ריאליזם ספקולטיבי, אונטולוגיה מכוונת אובייקטים |
| תחומי עניין | מטאפיזיקה, ריאליזם, אסתטיקה |
| עיסוק |
פילוסוף, מרצה באוניברסיטה |
| הושפע מ | סוקרטס, אריסטו, קאנט, הווארד פיליפס לאבקרפט, אדמונד הוסרל, וייטהד, אי גאסט, מרטין היידגר, ברונו לאטור |
| השפיע על | סטיבן שוירו(אנ'), לוי בריינט(אנ'), טימוטי מורטון, איאן בוגוסט(אנ') |
| מדינה |
ארצות הברית |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולד באיווה-סיטי, וגדל במאונט-ורנון, איווה. הוא למד בסנט-ג'ון קולג' באנאפוליס שבמרילנד, שם קיבל את תואר הבוגר. לאחר מכן המשיך את לימודי הפילוסופיה אצל אלפונסו לינגיס באוניברסיטת המדינה של פנסילבניה, וסיים את תואר המוסמך ב-1991. סיים את הדוקטורט באוניברסיטת דה-פול ב-1999. ניהל טור הספורט בעיתון מקוון תוך כדי כתיבת הדוקטורט, ולדעתו סגנונו בכתיבה הפילוסופית ופוריותה השתפרו בעקבות כך. מאז 2000, הוא חבר במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר.
מחשבה עריכה
מתוך פרשנות ל"ניתוח שימושי" (tool-analysis) של היידגר ב"הוויה וזמן", הרמן מתחיל לפתח את מה שהוא קורא לה "אונטולוגיה מוכוונת אובייקטים" (אנ'). מתוך שהוא מגדיר את הניתוח השימושי כשאלה מכריעה בשביל הפילוסופיה של המאה ה-20, הרמן מוצא בהיידגר את שורשיה של המטאפיזיקה של הדברים, המוצאת תיאור והצדקה לקיומם האוטונומי של הדברים. אך גם בהיותו עובד בתוך גבולות הפנומנולוגיה, הוא מוצא כי ההיסטוריה הנרחבת שלה איננה מספקת, מכיוון שהיא מכפיפה את החיים העצמאיים של הדברים למגע האנושי איתם. בניגוד למסורת הקנטיאנית, הגישה מוכוונת-הדברים שלו רואה את החיים האמיתיים המוזנחים של האובייקטים כאדמה פורייה למטאפיזיקה שתקום לתחיה. מתוך הבלטה של המושגים כמו סובסטנציה והסיבה המזדמנת, הוא מצהיר על אוטונומיה מוחלטת של הדברים מדברים אחרים, ומנסה לרמוז לחייהם המחתרתיים האפלים ולהסתיר את תנועותיהם על ידי פעולה מטאפורית.
