אריסטו

אֲרִיסְטוֹ (ביוונית: Ἀριστοτέλης, אֲרִיסְטוֹטֶ֫לֶס 384 לפנה"ס, סטאגירה – 322 לפנה"ס, כלקיס) היה פילוסוף ואיש אשכולות בן יוון העתיקה. אריסטו חקר וכתב במגוון תחומים רחב. הוא היה מבכירי הפילוסופים של העת העתיקה ומאבות הפילוסופיה המערבית. משנתו של אריסטו עסקה במטאפיזיקה, פיזיקה, בלשנות, פילוסופיה של המוסר (אתיקה), פוליטיקה, שירה, מחזאות, פסיכולוגיה, לוגיקה, כלכלה, פילוסופיה של המדע, ביולוגיה ועוד. צורת השם המקובלת בעברית "אריסטו" באה מהשם שהיה מקובל בימי הביניים בשפה הערבית "أَرِسْطُو", שהוא קיצור לשמו האמיתי Ἀριστοτέλης.

אריסטו
Ἀριστοτέλης

אריסטו, פרוטומה משיש, העתק רומי של יצירה מאת ליסיפּוֹס מסביבות 330 לפנה"ס
לידה	384 לפנה"ס סטאגירה
פטירה	322 לפנה"ס (בגיל 62 בערך) כלקיס
מקום קבורה	סטאגירה
מקום לימודים	האקדמיה האפלטונית
זרם	האסכולה הפריפטטית, אריסטוטליאניזם
תחומי עניין	לוגיקה, מטאפיזיקה, פילוסופיה של המוסר, פילוסופיה פוליטית, פילוסופיה של הנפש, פילוסופיה של המתמטיקה, פילוסופיה של החינוך, אסתטיקה, פילוסופיה של המדע, פיזיקה, ביולוגיה, זואולוגיה
עיסוק	פילוסוף
הושפע מ	סוקרטס, אפלטון, אמפדוקלס, הרקליטוס, דמוקריטוס
השפיע על	כמעט כל הוגה שקם לאחריו בתרבות המערבית
יצירות ידועות	פוליטיקה, פואטיקה, מדינת האתונאים, האתיקה של אריסטו, אודימוניה, אורגנון, המטאפיזיקה של אריסטו, Physics, מטאורולוגיקה
בן או בת זוג	פיתיאס הרפיליס
צאצאים	ניקומאכוס, פיתיאס בת אריסטו

קורות חייו

תבליט המתאר דיאלוג בין אפלטון ואריסטו, מאת לוקה דלה רוביה

אריסטוטלס נולד בסטאגירה שבחצי האי כלקידיקי בשנת 384 לפנה"ס. עיר הולדתו נכבשה על ידי פיליפוס השני בשנת 348 לפנה"ס ונהרסה, אך כאות הוקרה לאריסטו וכחלק משכרו שיקם אותה פיליפוס בהמשך חייו. אביו, ניקומכוס, היה רופא החצר של מלך מוקדון, אמינטס השלישי, וממנו קיבל, ככל הנראה, את ידיעותיו הראשונות בתחום הביולוגיה. בגיל עשר התייתם ממנו והושם בחזקת דודו, פרוקסנוס.

בגיל 17 הגיע לאתונה והיה לתלמיד באקדמיה של אפלטון, בה נשאר כתלמיד וכמורה במשך 20 שנה. עם מותו של אפלטון, ציפה לרשת את מקומו בניהול האקדמיה, אולם התפקיד ניתן תחת זאת לאחיינו של אפלטון, ספאוסיפוס. לאחר מכן עזב את אתונה, ועבר לאסיה הקטנה. בשנת 343 לפנה"ס נשכר על ידי מלך מוקדון, פיליפוס השני, כדי לשמש מורה לבנו, אלכסנדר. אריסטו היה מורהו של אלכסנדר במשך שלוש שנים, אך המשיך את הקשר עמו גם אחרי שתקופת הלימוד הסתיימה.

בשנת 335 לפנה"ס שב אריסטו לאתונה, וייסד בה מוסד למחקר ולהוראה בליקיאון. בתקופה זו חיבר את רוב כתביו. בדומה לאפלטון, חיבר גם הוא דיאלוגים ספרותיים, אבל אלו לא השתמרו. כתביו שהשתמרו הם חיבורים לא מסוגננים, שלא יועדו לפרסום. בשנת 323 לפנה"ס, עם מותו של אלכסנדר, גברה באתונה העוינות כלפי מוקדון ובשל קרבתו לבית המלוכה המקדוני הועלתה נגד אריסטו אשמת כפירה. הוא נמלט מאתונה ועבר לגור בכלקיס – לדבריו, משום שלא רצה שהאתונאים יחטאו פעם נוספת נגד הפילוסופיה (הפעמים הקודמות היו הוצאתו להורג של סוקרטס והגלייתו של אנקסגורס) – ושם נפטר כשנה לאחר מכן. את מקומו בניהול הליקיאון ירש תלמידו, תאופרסטוס.

משנתו

מטאפיזיקה

ערך מורחב – המטאפיזיקה של אריסטו

המילה "מטאפיזיקה" לקוחה מהשם שנתנו לחיבור הספרנים באלכסנדריה - τὰ μετὰ τὰ φυσικά, "הבאות אחרי הפיזיקה". הכותרת נועדה להתייחס למקומם של הכתבים בסדר הלימוד, אחרי ספרי "הפיזיקה". בספרים אלה אריסטו עסוק בשאלה מהו ה"יש באשר הוא יש". אריסטו דחה את תורת הצורות של אפלטון, וראה בקיום הדבר המסוים (ביוונית τόδε τι, מילולית "איזה משהו", או הדבר הזה) את הקיום הממשי. בתוך אותו דבר-זה, שמתאפיין בקיום (ουσία, בלטינית: Substantia - מושג מפתח לפילוסופיה שתבוא אחריו), מפריד אריסטו בין חומר - מה שממנו הדבר הזה עשוי - וצורה - שאפשר לאפיין, תוך הפשטה, בתור המתכונת בה החומר פועל. הוא טוען כי דברים קיימים מתוקף ארבע סיבות שהן למעשה ארבעה סוגים של הסברים (רעיון מרכזי גם ל"פיזיקה"); הסיבה החומרית עונה על השאלה "ממה הדבר עשוי", והיא מתייחסת הן לחומר הפיזי שממנו מורכב הדבר והן לחלקים שמהם הוא עשוי. הסיבה החומרית של פסל אדם הבנוי מארד הוא הארד וגם החלקים של הפסל - ראש, יד, עיניים וכו'; הסיבה הצורנית עונה על השאלה "מה זה להיות הדבר הזה" והיא מתייחסת הן לתבנית לפיה מעוצב החומר והן לפעולה שלו בעולם. הצורה של פסל הארד היא היותו-פסל - אך גם התבנית הספציפית, שדרכה הוא מדמה אדם. באותו אופן הצורה של כיסא היא גם התבנית שלו - המכלול שעושה אותו בעל ארבע רגליים, מושב ומשענת - וגם היותו חפץ שיושבים עליו; הסיבה הפועלת עונה על השאלה "מי יצר את הדבר" ומתייחס למי שהביא אותו לידי קיום. הסיבה הפועלת של הבית היא הבנאי; הסיבה התכליתית עונה על השאלה "לאיזו מטרה משמש הדבר" ומתייחסת למטרה שלשמה הוא קיים. הכיסא קיים כדי שישבו עליו ולכן זו תכליתו.

במסגרת ספרו השנים־עשר העוסק במטאפיזיקה, "למדא", עסק אריסטו במושג האלוהות, ולטענותיו נודעה השפעה ארוכה על הפילוסופיה בימי הביניים. טען בין השאר כי האל הוא הסיבה הראשונה של הבריאה, שהוא לא פועל בעולם כסיבה צורנית, ושהעולם עצמו לא נברא אלא היה ועודו נצחי.

אתיקה

ערך מורחב – האתיקה של אריסטו

אריסטו סבור שאנחנו בוחרים בכל פעולה לשם תכלית, או מטרה. אנו מועדים לבחור במטרה זו או אחרת לשם עוד מטרה, וכך עד שנגיע למטרה סופית, שרצויה על ידינו לשמה. מטרה זו הוא מזהה עם השגת הטוב המעשי, אותו אריסטו מכנה "אושר" (ευδαιμονία).

האושר (אודימוניה) מושג על ידי הגשמה של האדם את התכלית האנושית, אך לפי אריסטו קיימות שתי תכליות לאדם, האחת שיגשים עצמו כיצור תבוני וינהל את חיי העיון המתמקדים במחקר ופילוסופיה, והשניה היא לשמש כאזרח טוב, משום שהמבנה החברתי המאפיין את האדם הוא הפוליס ["מי שלא חי בפוליס הוא או אל או אדם"] ומכאן האזרחות הטובה כלומר החיים על פי המידה הטובה, היא אידיאל אנושי שונה ומשלים את האידיאל הראשון ושניהם יכולים להוביל את האדם לאושר, חלק מהמידות הטובות שכליות (נוגעות לשימוש בתבונה) וחלק מעשיות (מבוססות על רגש). את המידות הטובות המעשיות, המרכזיות יותר לאתיקה, ראה כשמירה על איזון בין שתי נטיות רגשיות קיצוניות - למשל, את האומץ כאיזון בין חיפזון לפחדנות. לכן, תכופות נאמר שדגל ב"שביל הזהב" (דרך האמצע).

פוליטיקה

הגותו המדינית של אריסטו מרוכזת בספרו "הפוליטיקה". עיקר מרצו של אריסטו מוקדש לשאלת המשטר (πολιτεία) של מדינה; מחקריו מבוססים על תולדותיהן וניסיונן הפוליטי של ערי-מדינה יווניות כמו אתונה, ספרטה וכו".

אריסטו מתאר את הפוליס כשותפות טבעית, המכוונת אל הטוב העליון. בעיניו, שותפות זו היא פרי התפתחות טבעית של שתי השותפויות הטבעיות האחרות, הקטנות ממנה. השותפות הבסיסית ביותר, על-פי אריסטו, כפי שנבראה על-ידי הטבע ("התהוותה מבראשית"), היא משק-הבית. משק-הבית כולל, בראייתו, שלושה צמדים: הראשון – בין גבר ואישה; השני – בין האב וילדיו; והשלישי – בין אדון ועבדיו. תכליתו של משק-הבית הוא לספק רק את הצרכים הבסיסיים ביותר של האדם. הצימוד בין גבר ואישה נועד להעמדת צאצאים, והם אינם יכולים להתקיים זה בלא זה.

השותפות השנייה בגודלה על פי אריסטו היא הכפר, שמתפתח כשותפות בין מספר משקי-בית, ומסוגל לספק לאדם צרכים אחרים, שמשק הבית לא מסוגל לספק. כאן מדובר על שמירת הקיום המשותף של הכפר, דרך הגנה, מסחר ואספקת צורכי מזון. אריסטו מדמה את הכפר למושבה של משק-הבית היחיד, שמקים אותו כמעין התרחבות שלו עצמו. גם הכפר מהווה שותפות טבעית, מעצם היותו מורכב ממשקי-בית, שהם בעצם שותפות טבעית.

השותפות העליונה מכל היא הפוליס, שנוצרת מאיחוד של מספר כפרים. בדומה לכפר, הפוליס היא גם כן ישות טבעית, כיוון שהיא מורכבת משותפויות טבעיות אחרות הקטנות ממנה. בנוסף, בהגותו של אריסטו כל דבר בטבע הוא בעל תכלית (telos), שהיא מימוש צורתו. עבור אריסטו, הפוליס צומחת מתוך הכפר כדי לספק לאדם את כל צרכיו, וכך למעשה מגשימה את מטרתה: הבטחת חיי האושר של אזרחיה. בנוסף, אריסטו טוען כי האדם שייך לפוליס מעצם טבעו (במילותיו: בעל חיים השייך לפוליס, מה שמתורגם לעיתים כ"חיה פוליטית"; politikon zoon). מבחינת אריסטו, לא ייתכן שאדם אינו שייך לפוליס כי הדבר הופך אותו ליצור נקלה (בהמה) או יצור נעלה מאדם (אל).

אריסטו מזהה שש צורות כלליות של משטרים, המבוססות על גודלו של הגורם בעל השררה בקהילה - אדם יחיד, מיעוט או רוב; כל גודל מניב שני משטרים, אחד חיובי ואחד שלילי. המשטרים החיוביים נקראים מונרכיה (יחיד), אריסטוקרטיה (מיעוט), ופוליטיאה (רוב, "פוליטיאה" היא השם ל"משטר" ביוונית) אלה מתאפיינים כחיוביים בכך שבעלי השררה מנצלים את שלטונם לטובת הכלל. השליליים נקראים טיראניה (יחיד), אוליגרכיה (מיעוט) ודמוקרטיה (רוב); באלו, בעלי השררה שולטים לטובת עצמם, על חשבון השאר. כך, למשל, סבור אריסטו שדמוקרטיה היא משטר גרוע מפני שבה העם שולט לטובת עצמו, ולא לטובת הכלל. הספר עוסק בעוד מגוון רחב של סוגיות: מקורותיה של המדינה, כלכלת בית, מלחמות אזרחים וחינוך.

בספרו "הפוליטיקה" הוא גם מתייחס לעריצות. אריסטו כותב שמטרת העריץ היא לשמור על שלטונו ומתאר את שיטות השליטה שיאפשרו לו להשיג את מטרתו- 1. העריץ צריך לשאוף שנתיניו יהיו עניים כדי שלא יהיה להם זמן למזימות. 2. על העריץ למנוע רכישת השכלה כי היא אזור גידול למחשבה חופשית ולביטחון עצמי. 3. עליו לפעול כדי לפורר את החברה מבפנים, למנוע התוודעות של אנשים איש לרעהו כיוון שהדבר מחזק אמון הדדי ויכול להוביל להתאגדות ופעולה נגד השלטון. 4. הוא ממליץ לעריץ על ליבוי "ריב ומדון" וסכסוך בין אדם לחברו ובין אדם פשוט לבין נכבד ועשיר 5. עליו להבטיח שישררו תנאים שלא יאפשרו לאזרחים להוציא לפועל דבר נגדו, לדוגמה על ידי הקמת ארגון משטרתי שירגל אחרי אזרחים. 6.עליו לצאת לעיתים למלחמה כוון שמצב זה הוא כפעולת מכבש הפועל בכוח על תודעת ההמונים, ומבטיחה שהנתינים יהיו עסוקים ויידרשו תמיד למנהיג. 7. עליו להימנע מלתת אמון בקרובים לו. 8. עליו לכבד את האלים ולקיים פולחנים דתיים, לא משום אמונתו בהם אלא כי ההמונים מאמינים בהם ולכן יתבטלו אל מול הימצאות האלים לימינו.

פואטיקה

ערך מורחב – הפואטיקה של אריסטו

בחיבורו "הפואטיקה", אריסטו מנסה לנתח את העקרונות על-פיהם בנויה השירה והמחזאות, ובעיקר מתמקד בטרגדיה. בחיבור זה עוסק במבנה, בביצוע ובהשפעתה הרגשית של הדרמה. ביחס למבנה עוסק בהבחנה בין סוגות, ביסודות הנרטיב הדרמטי, מושג התפנית הספרותית (περιπατεία), אפיון הדמות ועוד; ביחס לביצוע, עוסק בדיקציה ובנגינה (שליוותה את הדרמה ביוון העתיקה;) אשר להשפעה רגשית, הוא מצביע על תכלית הטרגדיה כפורקן רגשי באמצעות פחד וחמלה. פורקן זה מכנה אריסטו "טיהור", או ביוונית "קתרזיס" (κάθαρσις). לפואטיקה נודעה השפעה מכרעת על האסתטיקה בעולם המערבי מאז הריניסאנס, בפרט עבור אמנים ומבקרים קלאסיציסטים. החיבור היה מוכר אף בארצות המזרח הקרוב, בהם אף נכתבו עליהם פירושים.

לוגיקה

ערך מורחב – הלוגיקה של אריסטו

חיבוריו של אריסטו על הלוגיקה מאוגדים באופן מסורתי בתור חטיבה אחת, אותה כינו תלמידיו "אורגנון", שפירושו "כלי" ביוונית. מטפורית, האורגנון נועד לשמש ככלי לתיקון המחשבה.

אריסטו פיתח גם את תורת הסילוגיזם, ועקרונות יסודיים אחרים בלוגיקה הבלתי-פורמלית. בין השאר, ניסח שלושה חוקי יסוד בלוגיקה:

1. חוק הסתירה: שתי טענות סותרות לא יכולות להיות אמיתיות באותו זמן ומאותה בחינה. לדוגמה: "יורד עכשיו גשם ביפו" ו"לא יורד עכשיו גשם ביפו" לא יכולות להיות שתיהן אמיתיות ביחד.
2. כלל השלישי הנמנע: כל טענה היא בהכרח אמיתית או שקרית, ואין אפשרות שלישית. לא תימצא טענה שאיננה שקרית ואיננה אמיתית. לכן "או שיורד גשם או שלא יורד גשם" נכונה בהכרח כיוון שאחת מהחלופות חייבת להיות נכונה.
3. חוק הזהות: כל דבר זהה לעצמו.

מדע / פיזיקה ואסטרונומיה

ערך מורחב – הפיזיקה של אריסטו

אריסטו עסק רבות גם במחקר מדעי, וכתב על ביולוגיה ואנטומיה של בעלי-חיים שונים, ותאוריות בתחום הפיזיקה, האסטרונומיה והקוסמולוגיה. החלוקה שהציע אריסטו לתחומי המדע עדיין שרירה בחלקה - אנחנו עדיין מחלקים בין פיזיקה, אסטרונומיה, מכניקה או פסיכולוגיה על פי הבסיס שהניח. לצד אימוץ של מערכת הכוכבים התלמאית, תמיכתו במודל הגאוצנטרי עשתה רבות כדי להפכו לתורה השלטת באסטרונומיה עד לתקופתם של קופרניקוס וגלילאו. גם בתחומים מדעיים אחרים, אפשר לומר שמימי הביניים עד תחילת העת החדשה שלטו בכיפה תאוריות אריסטוטליות ובתר-אריסטוטליות.

בתחום הקוסמולוגיה אריסטו האמין שבנוסף על ארבעת היסודות שהיה נהוג בתקופתו להאמין בהם: אש, מים, אדמה, אוויר, קיים יסוד חמישי בשם אתר, ממנו עשויים גרמי השמיים. באופן סכימאטי, הוא חילק את הקוסמוס כולו למערך של גלגלים - עשויים אתר - שמסתובבים סביב כדור הארץ - מודל גאוצנטרי של מערכת השמש. תחת הגלגל הקרוב ביותר לכדור הארץ - הגלגל הירחי - הוא הסביר כי קיימים עצמים המורכבים מארבעת היסודות. אלה נעים (בכפוף להרכב השונה של היסודות שמאפיין כל סוג של עצם, ולתנועת הגלגלים, שמשפיעה גם היא על המתרחש תחתיהם) מכורח "תנועה טבעית" לכל יסוד: האש והאוויר נעים מעלה, המים והאדמה מטה.

ספרי "הפיזיקה" מכסים רבים מאותם נושאים בהם עוסקת הפיזיקה בת-זמננו: נושאם המרכזי הוא התנועה של עצמים טבעיים, להבדיל מעצמים מעשי ידי אדם. בעקבות חקירה של תנועת עצמים טבעיים נדרש גם לבירור מושגי המקום והזמן. גם עוסק בהם בהרחבה בסוגיות הצורה והחומר, שיידונו מאוחר יותר במטאפיזיקה. תזה מוכרת אחת מ'הפיזיקה" הוא התנועה הטבעית, לפיה עצמים טבעיים נעים ע"פ תנועה שייחד להם טבעם - רעיון מרכזי גם לקוסמולוגיה שלו.

ביולוגיה

כתביו הרבים של אריסטו בנושאי ביולוגיה עדיין נחשבים כיסוד מוסדי של המחקר ביולוגי, אף על פי שפרטים רבים הופרכו על ידי המחקר המודרני. אחדים מחיבורים אלה מתאפיינים בגישה אמפירית ודיווחית, נטולת פרשנויות. אחרים עוסקים בתאוריה, כמו שאלת מהותם של בעלי חיים ככאלה, מהותם של איברי בעלי חיים, או מהם עקרונות הטקסונומיה.

אריסטו היה ההיסטוריון הטבעי הקדום ביותר שעבודתו נשתמרה בכל פרט אמיתי. כתביו על ביולוגיה נבעו ממחקריו על תולדות הטבע באי לסבוס ובסביבתו, ושרדו בצורה של ארבעה ספרים, הידועים בדרך כלל בשמותיהם הלטיניים, De anima (על הנשמה ), Historia animalium (תולדות בעלי החיים ), De generatione animalium (דור החיות ), ו־De partibus animalium (על חלקי החיות ).

יצירותיו של אריסטו מכילות תצפיות מדויקות, המותאמות לתיאוריות שלו על מנגנוני הגוף. עם זאת, עבור צ'ארלס סינגר, "אין דבר מדהים יותר מהמאמצים [של אריסטו] [להציג] את היחסים של יצורים חיים כ־scala naturae."scala naturae זו, המתוארת ב־Historia animalium, סיווגה אורגניזמים ביחס ל"סולם חיים" היררכי אך סטטי או "שרשרת גדולה של הוויה", והציבה אותם בהתאם למורכבות המבנה והתפקוד שלהם, עם אורגניזמים שהראו יותר חיוניות ויכולת תנועה מתוארים כ"אורגניזמים גבוהים יותר". אריסטו האמין שתכונות של אורגניזמים חיים הראו בבירור שיש להם מה שהוא כינה סיבה סופית , כלומר שצורתם מתאימה לתפקודם. הוא דחה במפורש את השקפתו של אמפדוקלס לפיה יצורים חיים עשויים להיות שמקורם במקרה. באופן זה אריסטו הצטרף לאפלטון שקידם את האמונה במהותיות, המכונה גם תאוריית הצורות , דבר המהווה התרחקות מתאוריות שהובילו להתפתחות התאוריה האבולוצוניות.

חטיבה בולטת אחת במחקריו היא החיבור 'על הנפש". בניגוד לאפלטון, אריסטו סבור שהנפש ראויה להיבחן בכלים ביולוגיים. אריסטו ראה את הנפש כצורתו של גוף חי, וככזו גם כתבנית פעולתו. הוא מונה שלושה סוגי נפשות: הנפש הנזונה, החשה והתבונית. בראשונה ניחנים גופים חיים המסוגלים להזין את עצמם בלבד, ואלו צמחים. בשנייה ניחנים גופים שגם מסוגלים לחוש, ואלו החיות. בשלישית ניחנים בני אדם וגרמי השמיים, שמשתמשים בתבונה. שם עוסק בהרחבה גם בשאלות ההכרה והחישה.

אריסטו האמין בתאוריית הבריאה הספונטנית כלומר יצורים פשוטים נוצרים מחומר דומם, למשל חרקים נוצרים מאדמה רקובה או צואה וצפרדעים ממים וחום.

מורשתו

השפעתו של אריסטו על הפילוסופיה הייתה עצומה, והוא נחשב אחד מהפילוסופים החשובים ביותר בכל הזמנים. בעת העתיקה הייתה האסכולה הפריפטטית אותה הקים מבין שלוש המשפיעות, וכתביו השפיעו עמוקות גם על הנאו-פלטוניזם. בימי הביניים, היה הפילוסוף היווני הראשי שכתביו השתמרו ונקראו ברחבי העולם המערבי והמזרח-תיכוני (במעצמות הנוצריות במערב, המוסלמיות במזרח, וביזנטיון ביניהן.) כה רבה הייתה ההערכה אליו, עד שכונה בפשטות "הפילוסוף", ללא צורך לפרט למי הכוונה.

הרי אריסטוטל בארץ גרהאם שבאנטארקטיקה נקראים על שמו (ההגייה האנגלית של שמו). גם אוניברסיטת אריסטו בסלוניקי נקראת על שמו.

השפעת אריסטו ביהדות

כאמור, גם הפילוסופים היהודים למדו את דברי אריסטו והושפעו ממנו.

אריסטו זכה להתייחסות נרחבת בספרי הפילוסופיה היהודית. גדולי הפילוסופים היהודיים למדו את תורתו ושיבחו אותו מאוד. רבי יצחק עראמה, למשל, מצטט פעמים רבות בספריו את דבריו של אריסטו ומכנהו בתואר "ראש הפילוסופים", וכך גם רבים מגדולי הוגי היהדות בספרד וסביבותיה.

בימי הביניים תרגמו יהודים לעברית חיבורים שונים של אריסטו (לדוגמה: "על הנפש" בתרגומו של זרחיה חן), וכן תרגמו ופירשו גם כמה מפירושיו של אבן רושד על כתביו של אריסטו.

הרמב"ם הקדיש לאריסטו התייחסות נכבדת ורחבה בכתביו, והחשיבו ליחיד שממנו ניתן ללמוד בכל מה שקשור לעניינים ש"מתחת לירח", כלומר לענייני העולם הגשמי. במכתב שכתב לרבי שמואל אבן תבון, המתרגם הראשון של הספר מורה הנבוכים, כותב הרמב"ם: "דעת אריסטו היא תכלית דעת האדם מלבד מי שנשפע עליהם השפע האלהי עד שישיגו אל מעלת הנבואה אשר אין מעלה למעלה ממנה". ובמורה נבוכים עצמו מכנה אותו "ראש הפילוסופים", ודן בדעותיו באריכות. המהר"ל מפראג עושה שימוש רב במונחים הפילוסופיים של אריסטו, וכך גם רבים מחכמי הקבלה היהודיים.

אף מתנגדיה של הפילוסופיה היוונית מקרב היהודים, ראו באריסטו מטרה מרכזית לחיציהם. לפי טענה שהייתה פופולרית בימי הביניים, אך אינה מבוססת, אריסטו למד את תורתו מחכמי היהודים הקדמונים. בספר שלשלת הקבלה מובאת שמועה כי בקהיר נמצא ספר שחיבר אריסטו בסוף ימיו, בו הוא חזר בו מכל דעותיו הקודמות (בנוגע לבריאת העולם, הישארות הנפש, השגחה פרטית וכו') לאחר ש"השמעוני" (הכוונה כנראה לשמעון הצדיק) הוכיח לו אחרת, ושבסוף הספר מופיע "כתב" (אותו מביא "שלשלת הקבלה" בשלמותו) ששלח אריסטו לתלמידו אלכסנדר מוקדון, בו אריסטו מסביר כי הוא חזר בו מכל מה שכתב בעבר לאחר שהתווכח עם "חכם מחכמי ישראל", אימץ את האמונה היהודית, ושאילו היה יכול לקבץ את כל ספריו אשר הופצו ברחבי העולם היה "שורפם באש בל יישאר אחד". עם זאת, מדובר בכתב מזויף שאינו של אריסטו, המכיל אמרה של סוקרטס שאינה מיוחסת ליהדות. מכל מקום, אריסטו אכן הכיר את היהודים, כדבריו לתלמידו, קליארכוס, המצוטטים אצל יוספוס פלביוס: ”כי [אותם] החכמים הם ... [נקראים] בפי הסורים 'יהודים', וככה נקראו על שם מקומם, כי הארץ אשר הם יושבים בה מכונה 'יהודה'. ושם עירם מוזר מאד, כי הם קוראים לה 'ירושלם'...”

כתבי אריסטו

מספור בקר

ערך מורחב – מספור בקר

מספור בקר היא השיטה המקובלת בהפנייה לכתבי אריסטו. בטבלה הבאה, חיבורים שמקורייתם מוטלת בספק מסומנים ב-"*". יצירות שכיום אינן מיוחסות לאריסטו מסומנות בקו חוצה.

ענף	מספור	שם החיבור	שם בלטינית
לוגיקה (אורגנון)	1a	הקטגוריות	Categoriae
	16a	על הפירוש	De Interpretatione
	24a	האנליטיקה שמלכתחילה	Analytica Priora
	71a	האנליטיקה שבדיעבד	Analytica Posteriora
	100a	טופיקה	Topica
	164a	התנצחויות סופיסטיות	De Sophisticis Elenchis
פיזיקה (פילוסופיה טבעית)	184a	פיזיקה	Physica
	268a	על השמיים	De Caelo
	314a	על התהוות וכיליון	De Generatione et Corruptione
	338a	מטאורולוגיה	Meteorologica
	391a	על היקום	De Mundo
	402a	על הנפש	De Anima
	Parva Naturalia (מסכת הפיזיקה הקטנה)
	436a	על חישה ומושאי חישה	De Sensu et Sensibilibus
	449b	על הזיכרון	De Memoria et Reminiscentia
	453b	על השינה	De Somno et Vigilia
	458a	על החלומות	De Insomniis
	462b	על נבואה בשינה	De Divinatione per Somnum
	464b	על אורך וקוצר החיים	De Longitudine et Brevitate Vitae
	467b	על נעורים, זקנה, חיים ומוות, ונשימה	De Juventute et Senectute, De Vita et Morte, De Respiratione
	481a	על נשימה	De Spiritu
	486a	היסטורית בעלי החיים	Historia Animalium
	639a	חלקי בעלי החיים	De Partibus Animalium
	698a	תנועת בעלי החיים	De Motu Animalium
	704a	התקדמות בעלי החיים	De Incessu Animalium
	715a	רביית בעלי החיים	De Generatione Animalium
	791a	על הצבעים	De Coloribus
	800a	על דברים נשמעים	De audibilibus
	805a	פיזיוגנומוניקה	Physiognomonica
	815a	על הצמחים	De Plantis
	830a	על דברים נשמעים מופלאים	De mirabilibus auscultationibus
	847a	מכניקה	Mechanica
	859a	*בעיות	Problemata*
	968a	על קווים אינדיבידואלים	De Lineis Insecabilibus
	973a	המצבים והשמות של הרוח	Ventorum Situs
	974a	על מליסוס, קסנופנס וגורגיאס	De Melisso, Xenophane, Gorgia
מטאפיזיקה	980a	מטאפיזיקה	Metaphysica
אתיקה ופוליטיקה	1094a	אתיקה ניקומכית	Ethica Nicomachea
	1181a	*האתיקה הגדולה	Magna Moralia*
	1214a	אתיקה אודמית	Ethica Eudemia
	1249a	המידות	De Virtutibus et Vitiis Libellus
	1252a	פוליטיקה	Politica
	1343a	*אקונומיקה	Oeconomica*
רטוריקה ופואטיקה	1354a	רטוריקה	Ars Rhetorica
	1420a	רטוריקה לאלכסנדר	Rhetorica ad Alexandrum
	1447a	פואטיקה	Ars Poetica

ישנן יצירות שמיוחסות לאריסטו וששרדו באופן פרמגנטרי בלבד, בתור ציטוטים בכתביהם של הוגים אחרים. חיבור כזה למשל הוא על האידיאות.

כתביו בתרגום עברי מודרני

ספרים עיקריים אחדים של אריסטו ראו אור בסדרת "ספרי מופת פילוסופיים" של הוצאת מאגנס. רובם הודפסו במהדורות חוזרות, וחלקם תוקנו ושופרו במהדורות חדשות.

• המטפיזיקה - ספר א, תרגם חיים יהודה רות, עיבד שמואל שקולניקוב, הוצאת מאגנס, תשנ"ב.
• המטפיזיקה - ספר דלתא, תרגמו מרסל דיבואה ואביטל וולמן, הוצאת מאגנס, תשנ"ח.
• מטאפיזיקה - ספרים ז-ט, תרגמו חנה רוזן וחיים רוזן, הוצאת מאגנס, תשכ"ו.
• המטפיזיקה - ספר יא, תרגם חיים יהודה רות, הוצאת מאגנס, תרצ"ד.
• המידות, ספרים א' וב', תרגם חיים יהודה רות, הוצאת מאגנס, תש"ג.
• אתיקה: מהדורת ניקומאכוס, תרגם יוסף ג. ליבס, הוצאת שוקן, תשל"ג.
• האתיקה הניקומאכית, תרגמה נאוה גוטרמן, הוצאת מפעל השכפול תל אביב תשכ"ז / 1967.
• על הנפש, תרגם והוסיף מבוא והערות - מנחם לוז, הערות ופירושים - אהרן בן-זאב, הוצאת סמינר אורנים, 1989.
• הפוליטיקה, תרגם חיים יהודה רות, הוצאת מאגנס, תרצ"ו. (ספרים א-ב, מתוך שמונה ספרים)
• פואטיקה, תרגום, מבוא והערות - מרדכי הַק, מחברות לספרות, תש"ז.
• פואטיקה, תרגום, מבוא והערות - שרה הלפרין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1977.
• פואטיקה, תרגום, מבוא, הערות ומאמר סיכום - יואב רינון, הוצאת מאגנס, תשס"ג.
• מבחר מן החיבורים בביולוגיה, ליקט והוסיף מבוא - יעקב לורך, תרגם מיוונית והוסיף הערות - נמרוד ברי, הוצאת מאגנס, תשל"ד, 1974.
• מדינת האתונאים, תרגום ומבוא - דוד אשרי, הוצאת מאגנס, תשכ"ז. (ייחוסו של חיבור זה לאריסטו מוטל בספק)
• פיזיקה א-ב, תרגם והוסיף מבוא והערות - יהודה לנדא, הוצאת מאגנס, תשס"ו.
• רטוריקה, תרגם והוסיף מבוא והערות - גבריאל צורן, ספרית פועלים, 2002.
• פוליטיקה, ספרים א, ב, ג, תרגמה מיוונית: נורית קרשון, עריכה מדעית: רחל צלניק-אברמוביץ, הוצאת רסלינג, 2009.
• קטגוריות, תרגם והוסיף מבוא והערות - גבריאל צורן, הוצאת רסלינג, 2019.
• על הפירוש, תרגם והוסיף מבוא והערות - גבריאל צורן, הוצאת רסלינג, 2021.
• על השמיים, תרגם דביר ילין, הוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת, 2024.

ראו גם

• השביט הגדול של 371 לפני הספירה

	ספר: אריסטו
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

לקריאה נוספת

• שמואל שקולניקוב ואלעזר וינריב, פילוסופיה יוונית: אריסטו, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1998.
• זאב בכלר, פילוסופיית המדע של אריסטו, סדרת האוניברסיטה המשודרת, 1992.
• יהודה לנדא, השתוקקות החומר לצורה במחשבת אריסטו, הוצאת אוניברסיטת תל אביב - הפקולטה למדעי הרוח, 1972.
• יהודה לנדא, מבוא למטפיזיקה ולפילוסופיית הטבע של אריסטו, סדרת האוניברסיטה המשודרת, 1988.
• קנת מק'ליש, אריסטו, סדרת הפילוסופים הגדולים, תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001.
• שלמה אבינרי, רשות הרבים: שיחות על מחשבה מדינית, הוצאת ספרית הפועלים, 1966
• חיים יהודה רות, מורה דרך בפילוסופיה היונית, הוצאת ראובן מס, 1969
• מוריי ברומברג, ד"ר ג'יי גרין, ד"ר בראתר ק. ג'יימס, רוברט ליפטון, מאה אנשי מדע, תל אביב: הוצאת הדר, 1967, עמ' 31–33
• בצלאל בר כוכבא, אריסטו, היהודי המלומד, וה'קלנים' ההודים, תרביץ, המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל, כרך סז, חוברת ד, תמוז-אלול תשנ"ח, עמ' 435–481.
• שמחה בונם אורבאך, עמודי המחשבה הישראלית, חלק ג: משנתו הפילוסופית של רבי חסדאי קרשקש
• David Ross, Aristotle. Methuen &co. Reprinted 1971

קישורים חיצוניים

• אריסטו, ברשת החברתית Goodreads
• אריסטו, באתר MacTutor (באנגלית)

• אריסטו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אריסטו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• מידע על אריסטו בקטלוג הספרייה הלאומית
• כריסטופר שילדס, אריסטו, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
• ג'סטין המפריז, אריסטו, באנציקלופדיה האינטרנטית לפילוסופיה (באנגלית)
• אריסטו: חייו תורתו ויצירתו, מעובד על פי "אנציקלופדיה אוצר ישראל" לי"ד איזנשטיין, אתר דעת;
• ג'יימס א' אורמסון (עורך), בן-עמי שרפשטיין (עורך המהדורה העברית), אריסטו, בספר "פילוסופיה" באתר מט"ח
• יובל מלחי, פרק 254 – העצות של אריסטו – היסטוריה לילדים (ולמבוגרים), באתר "קטעים בהיסטוריה", 28 באפריל 2018
• אריסטו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אריסטו, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
• כתבי אריסטו בפרויקט בן-יהודה
• כתבי אריסטו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אריסטו (384-322 לפנה"ס), דף שער בספרייה הלאומית
• הלנה סמית, גרדיאן, ארכיאולוגים יוונים סבורים כי גילו את קברו של אריסטו, באתר הארץ, 29 במאי 2016

תרגומי יצירותיו:

• פוליטיקה, ספר א'; תרגם שמעון בוזגלו, 2002, באתר של בוזגלו