ד'ו אלפקאר

אחת מהסמלים המוכרים ביותר באסלאם

ד'ו אל פיקאר היא אחת מהסמלים המוכרים ביותר באסלאם. כך קרויה החרב המפורסמת של הנביא מוחמד, שלפי המסורת קיבל אותה מהמלאך גבריאל, והעביר אותה לחתנו ובן דודו עלי איבן אבי ט'אלב בקרב על אוח'וד. לפי האסלאם מדובר בחרב בלתי מנוצחת.

היסטוריהעריכה

לפי האמונה הסונית, החרב ניתנה לנביא מוחמד בקרב באדר בשנת 624 לספירת הנוצרים אך איננה חרב שמיימית, כלומר, לא ניתנה על ידי המלאכים.

השיעים מאמינים כי החרב ניתנה למוחמד בקרב על אוח'וד על ידי המלאך גבריאל והועברה לעלי איבן אבו טאלב באותו קרב. לפי אמונתם החרב הועברה מדור לדור בין האמאמים, יורשיו של הנביא מוחמד בהנהגת האומה המוסלמית. לפי המסורת השיעית, החרב נעלמה בשנת 940 לספירת הנוצרים יחד עם האמאמם ה-12, מוחמד אלמהדי.[1]

השםעריכה

שמה המלא של החרב בתעתיק מערבית נכתב כזואלפק'אר או כד'ו אלפיקאר אך משמעותו איננה לגמרי ברורה. המשמעות המועדפת למילה "ד'ו / זו" בשם החרב היא "אדון של", המציין בעלות על חפץ כלשהו.

למילה "פיק'אר" אין משמעות ברורה. יש הסבורים כי משמעות המילה היא חוליות הגב או עצמות עמוד השדרה שמונחות בסדר קבוע אחת אחרי השנייה, או לחלופין מתכוונת לסידור הכוכבים בקבוצת הכוכבים אוריון .[2]

רקע אגדיעריכה

לפי האגדה המוסלמית, המילה "ד'ו" מיוחסת לנביא מוחמד, כלומר הוא הבעלים של החרב. מוחמד העביר את החרב לחתנו ובן דודו, עלי איבן אבו טאלב לפני קרב על או'חוד כדי להחליף את חרבו שנשברה. מכאן עולה בעיה: אם החרב שייכת למוחמד, לא הגיוני שהיא תינתן לעלי. לפיכך יש הסבורים כי המילה "ד'ו" לא מיוחסת למוחמד, אלא ללוחמים בשדה הקרב.

עלי השתמש בחרב בקרב על אוח'וד נגד האויבים ממכה. לאחר שניצחו בקרב על אוח'וד יוחסה לנביא מוחמד האמרה "אין עוד גיבורים למעט עלי, ואין חרבות למעט ד'ו אל-פקאר". אמרה זו עדיין נחרטת על כלי נשק של חיילים מוסלמים כיום.[2]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ד'ו אלפקאר בוויקישיתוף


הערות שולייםעריכה

  1. ^ signs and symbols from the b, Books
  2. ^ 1 2 Rocky Pendergrass, Mythological swords, Books: Lulu.com