דאריו ויטרבו
דאריו ויטרבו (באיטלקית: Dario Viterbo; פירנצה, 25 בינואר 1890 – ניו יורק, 11 בנובמבר 1961) היה פסל, חרט וצורף יהודי-איטלקי.
 | |
| לידה |
25 בינואר 1890 פירנצה, ממלכת איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
1961 (בגיל 70 בערך) |
  | |
ביוגרפיה
עריכהויטרבו נולד למשפחה בורגנית אמידה. אביו, אומברטו, עסק בתחום הנדל"ן, ואמו, מריה לוי, הייתה ציירת. היה לו אח יחיד, קרלו אלברטו, שהיה מנהיג ציוני איטלקי, עורך דין, עיתונאי ובלשן, שהיה פעיל למען יהדות ביתא ישראל.[1]
הוא למד בבית הספר התיכון הקלאסי "Michelangiolo", שם היה פיירו קלמנדרי כחבר לכיתה; לאחר שקיבל את תעודת הבגרות, הוא נרשם, בתמיכת אמו, לאקדמיה לאמנויות יפות, שם היה הפסל אוגוסטו ריבלטה המורה שלו לאמנות פלסטית. הוא סיים את לימודיו ב-1912 וכבר ב-1914 את עבודותיו.[1][2]
במלחמת העולם השנייה גויס ולחם בחזית.[1] במהלך חופשה הוא ביקר קרובי משפחה רחוקים במילאנו, שם פגש לראשונה את עדה ורה ברנשטיין, בת דודה מדרגה שנייה שלו, ולימים הם נישאו.[1][3]
לאחר שהמלחמה הסתיימה, חידש ויטרבו את פעילותו האמנותית, והתמסר במיוחד לפיסול. בשנת 1922 הוא הוזמן להשתתף ב-"Primaverile Fiorentina" ובאותה שנה הציג תערוכה אישית בגלריה "Bottega di Poesia" במילאנו. לאחר מכן הציג בפריז, וזכה להצלחה בולטת, עד כדי כך שקיבל את ההחלטה לעבור לבירת צרפת שם החל להציג את יצירותיו בתערוכות.[1]בשנת 1926 הוא הוזמן להציג את יצירותיו ב"סלון ד'אוטומן", "סלון טווילרי" ו"גלרי דוראנד-רואל". ב--1928 הציע לו בעל הגלריה ברנהיים-ז'ון את חלל התצוגה שלו לתערוכה אישית.
ב-8 ביוני 1930, לאחר חילופי מכתבים שנמשכו שנים, נישאו דאריו ועדה ורה ברנשטיין. עדה, שעברה לפריז, פתחה עסק משלה בתחום האופנה, בעוד דאריו המשיך בעיסוקיו האמנותיים.[1][3] בשנת 1931 הציג בברלין, ב--1932 הציגבביאנלה של ונציה, ב--1934 ב"גלרי הברארד" בפריז, לבסוף, ב--1935 ב"גלריה סמבון" וב"תערוכת האמנות האיטלקית של המאה התשע עשרה והמאה העשרים".[1]בשנת 1939 קיבלו בני הזוג אזרחות צרפתית. אולם זמן קצר לאחר מכן, פרוץ מלחמת העולם השנייה ובמיוחד לאחר הכיבוש הגרמני של צרפת אילצו את בני הזוג ויטרבו-ברנשטיין, ביוני 1940, לנטוש את ביתם והסטודיו הפריזאי, עם ארבעים פסלים שאבדו אז,[2] לברוח לקחת איתם כמה דברים אישיים וכמה תכשיטים, מזכרות מאמה של עדה.[1] לאחר סדרה של תהפוכות ומספר ימים של נסיעות מתישות, ברכבת ובאופניים, הצליחו בני הזוג להגיע למרסיי ולעלות על אונייה לניו יורק, לשם הגיעו ב-3 באפריל 1941, בתחילה מצאו מקום לינה אצל אריגו ברנשטיין, אחד מאחיה של עדה, פליט עצמו עם משפחתו.[1][4]
בשנת 1944 ערך ויטרבו תערוכת יחיד בגלריה "וילדנשטיין" בעיר ומשנת 1946 יצירותיו הוצגו כמעט בכל התערוכות "גילדת הפסלים" השנתיות.
במאי 1950 הזמין אותו האדריכל אריק מנדלסון לשתף פעולה ביצירת, מטעם עיריית ניו יורק, של אנדרטה אשר הייתה אמורה להיקרא "אנדרטה אמריקאית לזכר ששת מיליון יהודי אירופה" ; פרויקט שלא מומש. באותה שנה תרם ויטרבו את אחד מראשי הברונזה שלו לגלריה אופיצי בפירנצה עבור אוסף הפורטרטים העצמיים.[1]
בשנת 1952 לקה ויטרבו בהתקף לב, עליו התגבר. המכירה ל"מוזיאון ארקנסו לאמנויות יפות" של ראש ברונזה בשם "Incantamento", שנוצר בשנת 1953, אפשרה סוף סוף רכישת קרקע בפירנצה, בוויה דל ג'ינורו, לבניית בית עם סטודיו.[1]במהלך פעילותו האמנותית יצר גם חריטות ברונזה ויצר תכשיטים במתכות יקרות.[1]
ויטרבו נפטר בניו יורק ב-11 בנובמבר 1961. גופתו הועברה לאיטליה, והוא נקבר בבית הקברות היהודי בפירנצה.[1]