פונקציה הופכית מוכללת
עריכה
תהי
F
{\displaystyle F}
פונקציית ההתפלגות המצטברת (פה"מ) של ההתפלגות
D
{\displaystyle D}
ממנה אנו רוצים לדגום. נגדיר את "הפונקציה ההופכית המוכללת" של
F
{\displaystyle F}
, אותה נסמן ב
F
−
{\displaystyle F^{-}}
, באופן הבא:
F
−
(
p
)
=
i
n
f
{
x
:
F
(
x
)
≥
p
}
{\displaystyle F^{-}(p)=inf\{x:F(x)\geq p\}}
או במילים: הערך של
F
−
{\displaystyle F^{-}}
עבור p הוא ה-x הקטן ביותר (אינפימום ) עבורו
F
(
x
)
{\displaystyle F(x)}
גדול-שווה ל-p.
אם
D
{\displaystyle D}
היא התפלגות רציפה , אז ההופכית המוכללת
F
−
{\displaystyle F^{-}}
היא בדיוק הפונקציה ההופכית של
F
{\displaystyle F}
, כלומר:
F
−
(
p
)
=
F
−
1
(
p
)
=
{
x
:
F
(
x
)
=
p
}
{\displaystyle F^{-}(p)=F^{-1}(p)=\{x:F(x)=p\}}
ההגדרה ה"מסובכת" יותר שהופיעה בהתחלה נועדה "לתפוס" גם התפלגויות בדידות , שעבורן לא קיימת התפלגות הופכית
F
−
1
{\displaystyle F^{-1}}
.
בהינתן משתנה מקרי
U
{\displaystyle U}
בעל התפלגות אחידה רציפה בקטע (0,1), אז
F
−
(
U
)
{\displaystyle F^{-}(U)}
הוא בעל התפלגות
D
{\displaystyle D}
.
כלומר, על מנת לקבל מספר אקראי מהתפלגות
D
{\displaystyle D}
, כל שעלינו לעשות הוא לדגום מספר מהתפלגות אחידה בקטע (0,1), ואז להפעיל עליו את הפונקציה
F
−
(
U
)
{\displaystyle F^{-}(U)}
.
הקושי העיקרי הקיים בשיטה, הוא שלעיתים קשה למצוא את ההופכית המוכללת
F
−
{\displaystyle F^{-}}
, גם כש-
F
{\displaystyle F}
ידועה לנו.
דגימה מהתפלגות מעריכית עם פרמטר
λ
=
2
{\displaystyle \lambda =2}
, באמצעות שיטת ITS. הנקודות בצבע כחול מייצגות 200 דגימות אקראיות, כשבציר ה-X מופיעים הערכים של הדגימה המקורית מהתפלגות אחידה בקטע (0,1), ובציר ה-Y הערכים ה"מתאימים" בהתפלגות המעריכית. בצבע אדום מצויר קו המייצג את הפונקציה ההופכית התאורטית.
נניח שאנו רוצים לדגום מספר מהתפלגות מעריכית עם פרמטר
λ
{\displaystyle \lambda }
. הפה"מ הוא:
F
(
x
)
=
1
−
e
−
λ
x
{\displaystyle F(x)=\ 1-e^{-\lambda x}}
נמצא את הפונקציה ההופכית:
F
(
x
)
=
1
−
e
−
λ
x
=
u
{\displaystyle F(x)=\ 1-e^{-\lambda x}=u}
e
−
λ
x
=
1
−
u
{\displaystyle e^{-\lambda x}=1-u}
−
λ
x
=
l
n
(
1
−
u
)
{\displaystyle -\lambda x=ln(1-u)}
F
−
1
(
u
)
=
x
=
−
l
n
(
1
−
u
)
λ
{\displaystyle F^{-1}(u)=x=-{\frac {ln(1-u)}{\lambda }}}
כלומר, נדגום מספר u מהתפלגות אחידה בקטע (0,1), ואז
−
l
n
(
1
−
u
)
λ
{\displaystyle -{\frac {ln(1-u)}{\lambda }}}
יהיה מספר אקראי מהתפלגות מעריכית עם פרמטר
λ
{\displaystyle \lambda }
.
התפלגות אחידה בדידה
עריכה
נניח שאנו רוצים לדגום מספר מהתפלגות אחידה בדידה בין a ל-b. הפה"מ הוא:
F
(
x
)
=
⌊
x
⌋
−
a
+
1
b
−
a
+
1
{\displaystyle F(x)={\frac {\lfloor x\rfloor -a+1}{b-a+1}}}
לכל x בקטע [a,b].
נמצא את הפונקציה ההופכית המוכללת, עבור x בקטע [a,b]:
F
(
x
)
=
⌊
x
⌋
−
a
+
1
b
−
a
+
1
≥
u
{\displaystyle F(x)={\frac {\lfloor x\rfloor -a+1}{b-a+1}}\geq u}
⌊
x
⌋
−
a
+
1
≥
u
(
b
−
a
+
1
)
{\displaystyle \lfloor x\rfloor -a+1\geq u(b-a+1)}
⌊
x
⌋
≥
u
(
b
−
a
+
1
)
+
a
−
1
{\displaystyle \lfloor x\rfloor \geq u(b-a+1)+a-1}
ה-
x
{\displaystyle x}
הקטן ביותר (האינפימום) המקיים אי-שוויון זה, הוא המספר השלם הקטן ביותר שאינו-קטן מ-
u
(
b
−
a
+
1
)
+
a
−
1
{\displaystyle u(b-a+1)+a-1}
, כלומר:
F
−
(
u
)
=
x
=
⌈
u
(
b
−
a
+
1
)
+
a
−
1
⌉
{\displaystyle F^{-}(u)=x=\lceil u(b-a+1)+a-1\rceil }
כלומר, נדגום מספר u מהתפלגות אחידה בקטע (0,1), ואז
⌈
u
(
b
−
a
+
1
)
+
a
−
1
⌉
{\displaystyle \lceil u(b-a+1)+a-1\rceil }
יהיה מספר אקראי מהתפלגות אחידה בדידה בין a ל-b.
ניתן לראות שהתוצאה שקיבלנו היא הגיונית, שכן עבור u קרוב מאוד ל-1 נקבל
F
−
(
1
−
)
=
b
{\displaystyle F^{-}(1^{-})=b}
ועבור u קרוב מאוד ל-0 נקבל
F
−
(
0
+
)
=
a
{\displaystyle F^{-}(0^{+})=a}
.
על מנת להוכיח את נכונות השיטה, יש להוכיח שבהינתן התפלגות
D
{\displaystyle D}
בעלת פונקציית התפלגות
F
{\displaystyle F}
, ובהינתן משתנה מקרי
U
{\displaystyle U}
בעל התפלגות אחידה רציפה בקטע (0,1), מתקיים:
F
−
(
U
)
{\displaystyle F^{-}(U)}
הוא משתנה מקרי בעל התפלגות
D
{\displaystyle D}
.
הוכחה עבור התפלגות רציפה
עריכה
אם
D
{\displaystyle D}
היא התפלגות רציפה , אז ההופכית המוכללת
F
−
{\displaystyle F^{-}}
היא בדיוק הפונקציה ההופכית של
F
{\displaystyle F}
, כלומר:
F
−
(
p
)
=
F
−
1
(
p
)
=
{
x
:
F
(
x
)
=
p
}
{\displaystyle F^{-}(p)=F^{-1}(p)=\{x:F(x)=p\}}
ההוכחה במקרה זה היא יחסית פשוטה; פונקציית ההתפלגות של
F
−
1
(
U
)
{\displaystyle F^{-1}(U)}
(נסמן אותה ב-
G
{\displaystyle G}
) היא:
G
(
x
)
=
P
r
(
F
−
1
(
U
)
≤
x
)
{\displaystyle G(x)=Pr\left(F^{-1}(U)\leq x\right)}
נפעיל את
F
{\displaystyle F}
(שהיא פונקציה מונוטונית -עולה) על שני צידי האי-שוויון בתוך נוסחת ההסתברות, ונקבל:
P
r
(
F
−
1
(
U
)
≤
x
)
=
P
r
(
F
(
F
−
1
(
U
)
)
≤
F
(
x
)
)
=
P
r
(
U
≤
F
(
x
)
)
{\displaystyle Pr\left(F^{-1}(U)\leq x\right)=Pr\left(F\left(F^{-1}(U)\right)\leq F(x)\right)=Pr\left(U\leq F(x)\right)}
וכיוון ש-
U
{\displaystyle U}
הוא משתנה אחיד סטנדרטי:
P
r
(
U
≤
F
(
x
)
)
=
F
(
x
)
{\displaystyle Pr\left(U\leq F(x)\right)=F(x)}
משלושת השוויונות נובע:
G
(
x
)
=
F
(
x
)
{\displaystyle G(x)=F(x)}
כלומר אכן הפה"מ של התפלגות של
F
−
1
(
U
)
{\displaystyle F^{-1}(U)}
זהה ל-
F
{\displaystyle F}
, ולכן התפלגות
F
−
1
(
U
)
{\displaystyle F^{-1}(U)}
זהה להתפלגות
D
{\displaystyle D}
.
הוכחה עבור המקרה הכללי
עריכה
לכל
p
∈
(
0
,
1
)
{\displaystyle p\in (0,1)}
ולכל
x
∈
F
−
(
0
,
1
)
{\displaystyle x\in F^{-}(0,1)}
הפונקציה ההופכית המוכללת מקיימת את 2 אי-השוויונות הבאים:
מכיוון ש-
F
−
{\displaystyle F^{-}}
מחזירה בהכרח ערך x המקיים
F
(
x
)
≥
p
{\displaystyle F(x)\geq p}
, מתקיים בהכרח:
1.
F
(
F
−
(
p
)
)
≥
p
{\displaystyle F\left(F^{-}(p)\right)\geq p}
שכן אחרת
F
(
x
)
<
p
{\displaystyle F(x)<p}
.
מכיוון ש-
F
−
{\displaystyle F^{-}}
מחזירה את האינפימום על פני כל ערכי x המקיימים
F
(
x
)
≥
p
{\displaystyle F(x)\geq p}
, מתקיים בהכרח:
2.
F
−
(
F
(
x
)
)
≤
x
{\displaystyle F^{-}\left(F(x)\right)\leq x}
שכן אחרת:
F
−
(
F
(
x
)
)
>
x
{\displaystyle F^{-}\left(F(x)\right)>x}
כלומר
F
−
(
F
(
x
)
)
{\displaystyle F^{-}\left(F(x)\right)}
היה גדול-ממש מ-x, וזה לא ייתכן כי הוא אינפימום על פני קבוצה המכילה את x.
משני האי-שוויונים לעיל נובע שקבוצת ה-x-ים וה-p-ים המקיימים
F
−
(
p
)
≤
x
{\displaystyle F^{-}(p)\leq x}
זהה לקבוצת ה-x-ים וה-p-ים המקיימים
F
(
x
)
≥
p
{\displaystyle F(x)\geq p}
, כלומר:
{
(
p
,
x
)
|
F
(
x
)
≥
p
}
=
{
(
p
,
x
)
|
F
−
(
p
)
≤
x
}
{\displaystyle \left\{(p,x)|F(x)\geq p\right\}=\left\{(p,x)|F^{-}(p)\leq x\right\}}
הוכחה:
אם יש (x,p) השייך לקבוצה הראשונה, כלומר מקיים
F
−
(
p
)
≤
x
{\displaystyle F^{-}(p)\leq x}
, אז נפעיל את הפונקציה
F
{\displaystyle F}
(שהיא פונקציה מונוטונית -עולה) על שני הצדדים ונקבל:
F
(
F
−
(
p
)
)
≤
F
(
x
)
{\displaystyle F\left(F^{-}(p)\right)\leq F(x)}
, ולפי מה שהוכחנו למעלה:
p
≤
F
(
F
−
(
p
)
)
≤
F
(
x
)
{\displaystyle p\leq F\left(F^{-}(p)\right)\leq F(x)}
, כלומר:
p
≤
F
(
x
)
{\displaystyle p\leq F(x)}
, כלומר (x,p) שייך גם לקבוצה השנייה.
אם יש (x,p) השייך לקבוצה השנייה, כלומר מקיים
F
(
x
)
≥
p
{\displaystyle F(x)\geq p}
, אז נפעיל את הפונקציה
F
−
{\displaystyle F^{-}}
(שהיא פונקציה מונוטונית -עולה) על שני הצדדים ונקבל:
F
−
(
F
(
x
)
)
≥
F
−
(
p
)
{\displaystyle F^{-}\left(F(x)\right)\geq F^{-}(p)}
, ולפי מה שהוכחנו למעלה:
x
≥
F
−
(
F
(
x
)
)
≥
F
−
(
p
)
{\displaystyle x\geq F^{-}\left(F(x)\right)\geq F^{-}(p)}
, כלומר:
x
≥
F
−
(
p
)
{\displaystyle x\geq F^{-}(p)}
, כלומר (x,p) שייך גם לקבוצה הראשונה.
המטרה שלנו היא להוכיח שפונקציית ההתפלגות של
F
−
(
U
)
{\displaystyle F^{-}(U)}
זהה לפונקציית ההתפלגות
F
{\displaystyle F}
. פונקציית ההתפלגות של
F
−
(
U
)
{\displaystyle F^{-}(U)}
(נסמן אותה ב-
G
{\displaystyle G}
) היא:
G
(
x
)
=
P
r
(
F
−
(
U
)
≤
x
)
{\displaystyle G(x)=Pr\left(F^{-}(U)\leq x\right)}
לפי מה שהוכחנו בשלב הקודם, מתקיים בהכרח (נציב את U במקום p):
P
r
(
F
−
(
U
)
≤
x
)
=
P
r
(
U
≤
F
(
x
)
)
{\displaystyle Pr\left(F^{-}(U)\leq x\right)=Pr\left(U\leq F(x)\right)}
וכיוון ש-
U
{\displaystyle U}
הוא משתנה אחיד סטנדרטי:
P
r
(
U
≤
F
(
x
)
)
=
F
(
x
)
{\displaystyle Pr\left(U\leq F(x)\right)=F(x)}
משלושת השוויונות נובע:
G
(
x
)
=
F
(
x
)
{\displaystyle G(x)=F(x)}
כלומר אכן הפה"מ של התפלגות של
F
−
(
U
)
{\displaystyle F^{-}(U)}
זהה ל-
F
{\displaystyle F}
, ולכן התפלגות
F
−
(
U
)
{\displaystyle F^{-}(U)}
זהה להתפלגות
D
{\displaystyle D}
.