דגל לבן
דגל לבן מסמל בימינו בעיקר כניעה. לדגל בצבע זה היו שימושים רבים ושונים במהלך ההיסטוריה.
שימושים בימינו עריכה
הדגל הלבן הוא סימן בינלאומי המסמל כניעה או הפסקת אש על מנת לנהל משא ומתן. דגל לבן הנישא על ידי שליח מסמל כי השליח אינו חמוש וברצונו לנהל משא ומתן. על פי דיני המלחמה ובהתאם לאמנת ז'נבה, אין לירות על אדם הנושא דגל לבן.
נשיאת דגל לבן במרמה, ועל מנת לתקוף במפתיע, מהווה עבירה על דיני המלחמה ונחשבת לפשע מלחמה.
מקור השימוש בדגל עריכה
האזכור הראשון של שימוש בדגל הלבן על מנת לסמל כניעה מקורו בזמן שלטון שושלת האן שבסין. ההיסטוריון קורנליוס טקיטוס מזכיר שימוש בדגל לבן בזמן כניעה בקרב משנת 109 לספירה. קודם לשימוש בדגל זה נהגו חיילים רומאים לסמל כניעה על ידי הרמת מגניהם מעל ראשיהם.
בית אומיה עריכה
בית אומיה השתמשו בדגל הלבן כסמלם לזכר קרב בדר, ועל מנת להבדיל בינם לבין בית עבאס, תוך העדפת השימוש בצבע הלבן במקום הצבע השחור לאות אבל.
אצל הבדואים עריכה
הבדואים בתקופת הנוודות היו תולים דגל לבן מעל האוהל כדי להזמין לחתונה שנערכה במקום[1].
צרפת עריכה
במהלך המאה ה-18, בתקופה שקדמה למהפכה הצרפתית שימש הדגל הלבן כדגלם של אנשי הצבא הצרפתי וכדגל צרפת. לאחר המהפכה, בשנת 1794 אומץ דגל שלושת הצבעים (ה"טריקולור") כדגל הלאומי של צרפת, ואילו הדגל הלבן הפך דגל של המלוכנים שהתנגדו למהפכה. במהלך תקופת השבת השלטון המלוכני בצרפת שב הדגל הלבן להיות דגל המדינה. הדגל הלבן נזנח לבסוף במהפכת יולי של 1830.
בודהיזם עריכה
בדת הבודהיסטית הצבע הלבן בכלל והדגל הלבן בפרט מסמל אבל.
דגל אפגניסטן עריכה
לאחר כיבוש קאבול על ידי הטליבאן במלחמת האזרחים באפגניסטן נבחר הדגל הלבן כדגל האמירות האסלאמית של אפגניסטן, בשל היותו מסמל את "טוהר האמונה והממשל". מאוחר יותר נוסף כיתוב השהאדה לדגל.
בספרות עריכה
דגלים לבנים הם הדגלים של שמשי גונדור בספרי הארץ התיכונה פרי עטו של ג'ון רונלד רעואל טולקין.
הערות שוליים עריכה
- ^ "כשיש חתונה לא מזמינים. שמים דגל לבן על האוהל. פעם זה היה שלושים יום היום שבעה ימים.", עדינה מאייר, ריאד הבדואי משבט רמאדין מספר באתר בית הספר לתיירות
