דיוקנו של מוזיקאי
דיוקנו של מוזיקאי (באיטלקית: Ritratto di musico) הוא ציור שמן לא גמור מעשה ידי הצייר לאונרדו דה וינצ'י, שצויר בין השנים 1483–1487, ומתאר מוזיקאי. היצירה מוצגת בספרייה האמברוזיאנית במילאנו.[1]
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | לאונרדו דה וינצ'י |
| תאריך יצירה | 1483–1487 (לא גמורה) |
| טכניקה וחומרים | שמן על עץ אגוז |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
31 ס״מ  |
| גובה |
43 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
הרנסאנס האיטלקי |
| מספר יצירה |
99 (הגלריה האמברוזיאנית,) |
| מיקום |
הספרייה האמברוזיאנית מילאנו שבאיטליה |
  | |
היסטוריה
עריכהזהו הציור היחיד מבין ציוריו של דה וינצ'י שנשאר במילאנו. הוא קוטלג בשנת 1672 כציור השייך לספרייה האמברוזיאנית, אך ייתכן כי הגיע לשם כבר בשנת 1637.
בשנת 1796, הציור נלקח שלל על ידי נפוליאון בונפרטה, והוצג במוזיאון הלובר בפריז. הוא הוחזר לספרייה האמברוזיאנית בשנת 1815.
תיאור היצירה
עריכה
"דיוקן של מוזיקאי" מייצג היפרדות מודעת וקיצונית מציורי הדיוקנאות האופייניים של מילאנו. הקהל במילאנו היה שמרני יותר מבחינה אמנותית מאשר באזורים אחרים באיטליה וציפה שרוב הדיוקנאות, אם לא כולם, יהיו בפרופיל. עם זאת, הצבתה של הדמות ב"דיוקן של מוזיקאי" בזווית שלושה רבעים (באמצע הדרך בין ציור חזיתי לציור פרופיל) לא הייתה חסרת תקדים מכיוון שקדמו לדה וינצ'י אמנים רבים, שלעיתים קרובות שמרו גם הם על רקע שחור. למשל אנטונלו דה מסינה, שהיה מציג דיוקנאות (אנ') עם רקע שחור דומה וללא פרופיל בוונציה ובסיציליה. ייתכן מאוד שדה וינצ'י הושפע מסגנונו של מסינה ויכול היה לראות את עבודתו במהלך ביקורו הקצר של מסינה במילאנו בשנת 1476, או אולי הוא ראה את היצירות בוונציה, בביקורו בשנת 1486 כדי לראות את מורו לשעבר אנדריאה דל ורוקיו.
דה וינצ'י, בהפניית המוזיקאי כדי להעסיק את הצופה, ניצל את כישורי ההתבוננות והציור שלו כדי ליצור דמות בעלת מחשבה ורצון. באופן זה הדיוקנאות הפכו לאמצעי שבאמצעותו דה וינצ'י יכול היה להפגין את כוחו של הציור הנטורליסטי. עבודות של תלמידיו של דה וינצ'י מראות כי לציור זה הייתה השפעה מיידית.[2]
קומפוזיציה
עריכהציור זה נוצר על לוח עץ אגוז שהיה משטח שלאונרדו דה וינצ'י העדיף.[3] היצירה מציגה פנים וגזרה עליונה של צעיר, בזווית שלושה רבעים, אשר ידו הימנית מחזיקה במגילה מוזיקלית מקופלת מסוג כלשהו. נקודת המבט היא מעט מעל הדמות. למעט הפנים והשיער, הציור ברובו לא גמור אך במצב כללי טוב, ורק בפינה השמאלית התחתונה נגרם נזק מסוים. יש מעט ליטוש בחלק האחורי של הראש, ונראה שהצבעים דהו עם הזמן. דיוקן זה מזכיר את דיוקנאותיו האחרים של לאונרדו דה וינצ'י מתקופתו במילאנו, כמו הגבירה עם ההרמין ולה בל פרונייר, ברקע השחור המשותף ובכך שהדמויות מוצגות במבט זוויתי ולא בפרופיל.
המוזיקאי
עריכההמוזיקאי מתואר כאיש צעיר בעל שיער מתולתל באורך הכתפיים. הוא חובש כובע אדום ובוהה באינטנסיביות במשהו מחוץ לשדה הראייה של הצופה. המבט מועצם על ידי תאורה זהירה שממקדת את תשומת הלב בפניו. הוא לובש גופייה לבנה צמודה, מעליה ז'קט שחור לא גמור ומעליו צעיף שמצויר בצורה חלקית, בצבע חום-כתום. לדברי היסטוריון האמנות לור פנגרט, הצבעים הקיימים נובעים משחזור לקוי וצביעה מחדש, והם כנראה לא הצבעים המקוריים. מבדיקה טכנית של היצירה התגלה כי הז'קט היה ככל הנראה בצבע אדום כהה והצעיף בצבע צהוב בוהק. הפה מצביע על תחילת חיוך, או מרמז שהאיש עומד לשיר, או סיים לשיר זה עתה (דה וינצ'י מפגין את כוחו של הציור לחיות מעבר למוזיקה, שיופייה נמוג ברגע שהצלילים נשמעו).[2] מאפיין בולט בפניו של המוזיקאי הוא ההשפעה על עיניו מהאור מחוץ למסגרת. האור גורם להתרחבות של שתי העיניים, אך של העין השמאלית במידה הרבה יותר גדולה מהעין הימנית, דבר שאינו אפשרי במציאות. ייתכן כי הדבר נועד פשוט להשפעה דרמטית, כך שהצופה מרגיש תחושה של תנועה מצד שמאל לצד ימין של פני המוזיקאי.
תווים
עריכהפיסת הנייר המקופלת בנוקשות מוחזקת בצורה משונה ועדינה ועליה תווים מוזיקליים ואותיות, שעקב השחזור הלקוי ברובם אינם קריאים. התווים בציור מציעים מעט מאוד בהירות, מלבד רמיזה חזקה על כך שהאיש מוזיקאי. רישומים הנמצאים בספרייה המלכותית הבריטית, ואשר מכילים דוגמאות של סגנונו המוזיקלי של דה וינצ'י, אינם דומים לתווים בציור, עובדה המעידה על כך שהמוזיקה אינה שלו, מה שמשאיר בסימן שאלה את זהות המלחין ואת חשיבותה של המוזיקה.[4][2]
רקע
עריכה
ייחוס לדה וינצ'י
עריכהאף על פי שהדבר היה נתון במחלוקת, ישנה הסכמה רחבה כי "דיוקן של מוזיקאי" הוא ציור של לאונרדו דה וינצ'י. לא קיים תיעוד של הזמנתו, אך הייחוס מגיע מקווי דמיון סגנוניים ליצירותיו האחרות של לאונרדו, ובמיוחד הפנים של המלאך בציור המדונה בין הסלעים, ופניו של הירונימוס בציור הירונימוס הקדוש. הרקע האפל של הדיוקן מעצים את הייחוס הזה עוד יותר, כיוון שהוא מופיע בדיוקנאות מאוחרים יותר מתקופתו במילאנו, כמו "הגבירה עם ההרמין" ו"לה בל פרונייר". מאפיינים נוספים האופייניים לסגנונו של דה וינצ'י כוללים את האווירה המלנכולית, הפה שנראה כאילו הוא הרגע נסגר, או עומד להיפתח, ושיער מתולתל, המזכיר את ג'ינברה דה בנצ'י. הייחוס מתחזק על ידי השוואה בין עיניו של המוזיקאי, אשר מתרחבות במידה שונה, וקטע ברשימותיו של דה וינצ'י שבו הוא מתייחס לכך.
מחלוקת העבר לגבי ייחוס הציור נבעה מן הנוקשות של הגזרה העליונה, אשר אינה מאפיינת את דה וינצ'י. בעוד חוקרים אחדים הסבירו שזה נובע מכך שהציור אינו גמור, אחרים הסיקו שהבגדים והגזרה העליונה צוירו על ידי עוזרים. עם זאת, היסטוריון האמנות פייטרו מרני מציין כי אין זה סביר כי לדה וינצ'י היו עוזרים בתקופה שבה נוצר הציור. ואפילו אם היו, סביר להניח שהוא לא היה נעזר בהם עבור ציור דיוקנו של חבר אישי או רשמי. על אף טענותיו של מרני, עדיין יש מיעוט לא מבוטל של חוקרים שאינם מסכימים עם ייחוס מלא, אך מוסכם כמעט על הכל, שאם דה וינצ'י לא צייר את כל הציור, אז לפחות הוא צייר את הפנים.
תיארוך
עריכהקווי דמיון רבים, באמצעות בדיקות רנטגן, לציור הגבירה עם ההרמין כמו גם לטיפול בקיארוסקורו בהמדונה בין הסלעים ולרישומים לפסל "סוס הברונזה" (אנ'), מעידים כי ככל הנראה "דיוקן של מוזיקאי" נוצר במילאנו, כלומר לאחר 1482, השנה בה דה וינצ'י הגיע לשם. עם זאת, התאריך המוקדם ביותר שניתן על ידי החוקרים הוא 1483. חוקרים מודרניים גם ציינו כי ככל הנראה הציור לא נוצר לאחר שנת 1487, מכיוון שנראה כי חסרים בו כמה מהשכלולים והריאליזם של יצירותיו המאוחרות, כמו הפירוט האנטומי. לאונרדו דה וינצ'י עסק במחקר על האנטומיה האנושית, בעיקר הגולגולת, בסוף שנות השמונים של המאה ה-15, וציור "הגבירה עם ההרמין", שנוצר בין השנים 1489–1490, מייצג את תשומת הלב החדשה הזו לדיוק בציור הצורה האנושית. ההערכה על כן היא שהציור נוצר בין השנים 1483–1487.
מועמדים לזהות המוזיקאי
עריכהעד שנת 1905, הדעה הייתה שמדובר בדיוקן של לודוביקו ספורצה, דוכס מילאנו בפועל ופטרונו של לאונרדו דה וינצ'י כאשר עבר להתגורר בעיר. כמו כן הציור נחשב "בן זוג" ל"דיוקן של גברת", המיוחס כעת לג'ובאני אמברוג'יו דה פרדיס (אנ'), אך באותה עת יוחס לדה וינצ'י ונחשב דיוקן של ביאטריס ד'אסטה, אשתו של לודוביקו. בשנת 1905, כאשר עבודות השיקום הסירו את הצבע המופרז וחשפו יד אשר מחזיקה מגילה מוזיקלית בחלק התחתון, הובן כי זהו דיוקנו של מוזיקאי.[1] חוקרים בגלריה הלאומית בלונדון הציעו כי הרישום "נער בפרופיל" של פרנססקו נפוליטנו, תלמידו של דה וינצ'י במילאנו, והרישום "חזה של נער בפרופיל" של דה וינצ'י, מתארים את המוזיקאי שמופיע בציור זה.[2]
הועלו מספר מועמדים לזהות המוזיקאי, בין היתר:[3][1]
- פרנצ'ינו גפוריוס (אנ'), כומר והקאפלמייסטר (הממונה על המוזיקה) של קתדרלת מילאנו. חברו של לאונרדו דה וינצ'י במילאנו והמועמד המוביל לזיהויה של הדמות לאורך המאה ה-20. למעשה, חיבור המוזיקה המפורסם של גפוריוס משנת 1496, Practica Musica, מכיל חיתוכי עץ שונים מאת לאונרדו. כמו כן נטען כי האותיות בדף אשר המוזיקאי מחזיק מייצגות חלק משמה של יצירה שלו.[3] התיאוריה הופרכה מכיוון שהחיבור פורסם לפחות 18 שנה לאחר יצירת הציור, האותיות יכולות בקלות לתאר משהו אחר ואין תיאורים מימי חייו של גפוריוס התואמים את דיוקן הדמות. כמו כן, הדמות לא לבושה גלימת כמורה והדמות צעירה, בעוד שגפוריוס היה באמצע שנות השלושים לחייו.
- ז'וסקן דה פרה, זמר ומלחין צרפתי שעבד במילאנו בזמנו של לאונרדו דה וינצ'י. שמו הוצע בשנת 1972 על ידי מוזיקולוגית בלגית שטענה כי האותיות בדף מתייחסות ליצירה שלו. גם דעה זו הופרכה, מסיבות דומות לאלו של גפוריוס: האותיות לא מזוהות בבירור, ובכל מקרה יכולות להתאים ליצירות של אנשים אחרים, ודה פרה היה כומר באמצע שנות השלושים לחייו.
- אטלנטה מיגליאורוטי (אנ'), מוזיקאי טוסקני שהגיע עם לאונרדו דה וינצ'י לחצר הדוכס במילאנו, כזמר ומשורר מוכשר. השניים היו ידועים כחברים ודה וינצ'י אף לימד את אטלנטה לנגן בלאוטה. זהו הזיהוי המקובל מאז שנת 2000. בזמן יצירת הציור, מיגליאורוטי היה בשנות העשרה המאוחרות או שנות העשרים המוקדמות שלו, מה שהופך אותו למועמד הולם להיות הצעיר בציור. בנוסף, ברישומיו משנת 1482, דה וינצ'י רשם "דיוקן של אטלנטה כשפניו מורמות". ההנחה היא שזה היה מחקר או ניסיון מוקדם ליצור את "דיוקן של מוזיקאי". אמנם פניו של הצעיר אינן מורמות, אך כפי שהיסטוריון האמנות פייטרו מרני מציין: "הביטוי נראה מרומם, ומעיד על זמר שזה עתה הרים את פניו מגיליון המוזיקה”.
קישורים חיצוניים
עריכה
- Selvaggio, Daniella. "Leonardo da Vinci's Impact 500 Years Later". lagazzettaitaliana.com. (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 "Portrait of a Musician". הספרייה האמברוזיאנית. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 Luke Syson and Larry Keith. "Leonardo Da Vince, Painter at the Court of Milan, Exhibition, London, 2011" (PDF). הגלריה הלאומית בלונדון. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Wallace and Kemp. "Portrait of a Musician". universalleonardo.org. (באנגלית)
- ^ Bambach, Carmen. "Seeking the Universal Painter". academia.edu. (באנגלית)