ויקיפדיה

דייוויד גמל

סופר בריטי

דייוויד אנדרו גמל (באנגלית: David Andrew Gemmell;‏ 1 באוגוסט 1948 – 28 ביולי 2006) היה סופר בריטי של פנטזיה הרואית, הידוע בעיקר ברומן הביכורים שלו, "אגדה". כעיתונאי ועורך עיתון לשעבר, גמל פרסם את עבודתו הבדיונית הראשונה ב-1984. הוא פרסם במהלך חייו למעלה משלושים רומנים. עבודותיו של גמל מציגות אלימות, אך גם חוקרות נושאים של כבוד, נאמנות וגאולה. בספריו מוצג מוטיב חוזר של הרואיות אך כמעט תמיד הגיבורים פגומים בצורה כלשהי. מעל מיליון עותקים מספריו נמכרו ועבודתו ממשיכה להימכר ברחבי העולם.

דייוויד גמל
לידה 1 באוגוסט 1948
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 ביולי 2006 (בגיל 57)
הייסטינגס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Ross Harding עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פנטזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Legend עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1984 עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ לואיס ל'אמור, ג'. ר. ר. טולקין, סטן לי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג סטלה גמל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרסי דייוויד גמל לפנטזיה הוענקו בין השנים 2009 ל-2018, במטרה המוצהרת "להחזיר את הפנטזיה למקומה הראוי בפנתיאון הספרותי".

ראשית חייו עריכה

לחלק מהילדים האחרים לא היה אב, אבל חסרונם היה מכובד. אבא [שלהם] מת במלחמה, אתה יודע. הוא היה גיבור. חסרונו של הילד הזה היה נושא ללחישות ערמומיות מצד המבוגרים, ולגיחה גלויה מצד בני גילו. אמו של הילד הזה הייתה—הילד שמע כל כך הרבה פעמים—זונה... המילה הייתה פחות פוגעת מהמכות שהגיעו בעקבותיה. רוב המכות הגיעו מילדים אחרים, אבל לפעמים גם מבוגרים היו מצטרפים.
- דייוויד גמל על ילדותו[1]

דייוויד גמל נולד בשנת 1948 במערב לונדון. אימו גידלה אותו לבדה עד גיל 6, הוא חווה ילדות קשה באזור עירוני עני יחסית, סבל מבריונות ואלימות מצד בני גילו, בין היתר בשל היעדר אב,[1] ולעיתים קרובות סבל מפציעות חמורות במהלך לחימה עם הבריונים. הוא העדיף לקרוא ספרים על פני לחימה, אביו החורג אילץ אותו ללמוד אגרוף והתעקש שילמד איך לעמוד על שלו בלי "להסתתר מאחורי חומות או לברוח"; פילוסופיה זו השפיעה רבות על כתיבתו המאוחרת של גמל.[2] כילד, הוא אמר שהוא "היה נותן הכל" כדי לעמוד לצד המלך הרולד השני בקרב הייסטינגס. כנער, הוא רצה לעמוד לצד המרשל וויל קיין בסרט בצהרי היום.[3]

גמל סולק מבית הספר בגיל 16, עקב מעורבותו בארגון מועדון הימורים, וכנער נעצר מספר פעמים. הוא טען שפסיכולוג באותה התקופה תייג אותו כפסיכופת.[4]

גמל החל לעבוד כפועל פיזי, עוזר של נהג משאית ושומר במועדון לילה לפני שאמו קבעה עבורו ראיון עבודה בעיתון מקומי. מבין 100 המועמדים, היה ככל הנראה הכי פחות כשיר לתפקיד, אבל התקבל לעבודה בגלל גילוי היהירות שלו במהלך הראיון, שנחשב בטעות לביטחון עצמי. הוא המשיך לעבוד כעיתונאי במספר עיתונים מקומיים במזרח סאסקס, בחמישה מהם הפך בסופו של דבר לעורך ראשי.[5] הוא עבד גם כפרילנסר בעיתונים הלאומיים דיילי מייל, דיילי מירור ודיילי אקספרס.[4][6]

משפחתו הייתה סוציאליסטית מושבעת ובשנות ה-60 נשא כרזות וערך קמפיין למועמד מטעם מפלגת הלייבור הרולד וילסון שאף זכה לבסוף בבחירות לראשות הממשלה. אם כי בכל זאת הודה כי סלד מהמדיניות התאצ'רית בנושאי מדיניות חוץ, במיוחד בנוגע למלחמת פוקלנד,[2] ומעמדותיו של רייגן על יחסי מזרח-מערב.[3]

קריירת כתיבה עריכה

גמל ניסה לכתוב רומן לראשונה בשנות ה-70, "האיש ממיאמי" (The Man from Miami), אך הוא לא הצליח למצוא מוציא לאור. מאוחר יותר הוא הודה שהספר "היה כל כך גרוע שהוא יכול להקריש חלב תוך 50 פרקים".[3][5] ב-1976, לאחר שאובחן כחולה בסרטן שהוא האמין שהוא סופני, הוא כתב את "המצור על דרוס דלנוך" (The Siege of Dros Delnoch) כדי להשכיח את מחשבותיו ממחלתו ולהגשים את שאיפתו לפרסם רומן לפני מותו.[6] הרומן, שנכתב תוך שבועיים, סיפר על מצור שהתנגד כנגד כל הסיכויים, ושימש בזמנו מטפורה למחלתו; המבצר שבמרכז הסיפור היה גמל, הפולשים היו הסרטן שלו. הוא השאיר את סופו של הרומן פתוח, הוא תכנן לתת למבצר לעמוד או ליפול לפי הפרוגנוזה שלו.[2] כשנודע לגמל מאוחר יותר שסבל מאבחון שגוי, הוא השאיר את "המצור על דרוס דלנוך" בצד עד 1980, עד שחבר קרא את הרומן ושכנע את גמל לחדד אותו ולנסות לפרסמו שוב. הוא התקבל ב-1982 ופורסם ב-1984 תחת השם החדש, "אגדה" (אנ'), והשיג הצלחה מסחרית ניכרת.[2][5] גמל אמר שלמרות שהיו בו "כל הפגמים שאתה מצפה להם ברומן ראשון", הכתיבה של אגדה הייתה "טור הזהב" בחייו, הוא ציין אותו כמועדף עליו מכל הרומנים שכתב. בראיון אמר שבעוד שהוא יכל "לכתוב אותו טוב יותר" לאחר שהפך לסופר מבוסס, "[ליבו] לא ישתפר על ידי שיפור הסגנון שלו".[3] הקריירה העיתונאית של גמל חפפה עם הקריירה שלו בכתיבת רומנים עד לפרסום הרומן השלישי שלו Waylander ב-1986, לאחר רומן זה פוטר כי השתמש בשמות של עמיתים לדמויות בספר. מאוחר יותר אמר גמל כי מנהלו ראה בכך "מתקפה רעילה על יושרתו".[7]

לאחר פרסום Waylander, הפך גמל לסופר במשרה מלאה, וכתב למעלה משלושים רומנים בסך הכל, חלקם כחלק מסדרות ארוכות, אחרים כיצירות עצמאיות. רוב הרומנים שלו היו בסוגתהפנטזיה ההרואית; White Knight Black Swan (אביר לבן ברבור שחור) היה מותחן פשע שפורסם תחת שם העט רוס הרדינג, והיה הרומן היחיד של גמל שלא הפך לרב מכר.[5] שניים מהרומנים של גמל הותאמו גם לפורמט של רומן גרפי. מעל מיליון עותקים מספריו של גמל נמכרו.[5]

חיים אישיים עריכה

גמל התחתן פעמיים; נישואיו הראשונים היו לואלרי[8] ממנה יש לו שני ילדים. הוא התחתן בשנית לסטלה שעד אז זכתה לאזכורים ברבים מספריו.[9] בני הזוג התגוררו בביתם בהייסטינגס בחוף הדרום-מזרחי של אנגליה עד למותו של גמל.[6]

מוות, פרסום לאחר מותו ומורשתו עריכה

גמל העדיף ללכת לישון מאוחר, ושאשתו העדיפה להתחיל את היום מוקדם, ב-28 ביולי 2006 היא הופתעה להתעורר ולגלות את המיטה ריקה. "חשבתי, 'טוב, הוא בטח עובד', והלכתי לקחת לו כוס תה לחדר העבודה שלו". כשמצאה אותו שוכב מעל שולחנו, קיוותה "שהוא ישן אבל ידעתי, באמת, שהוא מת."
— אשתו של גמל נזכרת במותו[9]

באמצע 2006, גמל היה בטיול באלסקה כאשר חש ברע. הוא נסע מיד בחזרה לבריטניה, שם עבר ניתוח מעקפים בבית חולים פרטי בלונדון. תוך יומיים הוא הצליח לחזור לפעילות פיזית לאחר שיקום וחזר הביתה כדי לחדש את עבודתו על הרומן האחרון שלו.[6] בבוקר ה-28 ביולי 2006, ארבעה ימים לפני יום הולדתו ה-58, נמצא גמל על ידי אשתו, שוכב מעל המחשב שלו, לאחר שמת ממחלת לב איסכמית.[9]

בזמן שעד מותו, גמל השלים 70,000 מילים מהרומן האחרון שלו בסדרת טרויה, טרילוגיית היסטוריה אלטרנטיבית המבוססת על מלחמת טרויה.[10] שעות בלבד לאחר מותו, אשתו של גמל, סטלה, החליטה להשלים את המחצית השנייה של הרומן בהתבסס על תוכניותיו לפרקים הבאים וההערות שלו, היא יצרה קשר עם המוציא לאור של גמל שבועיים לאחר הלווייתו על מנת להציע את ההצעה. ככתבת זוטרה לשעבר, סופרת ועורכת משנה, ולאחר שהייתה מעורבת בתהליך הכתיבה של גמל במשך מספר שנים, סטלה גמל הרגישה שהיא "היחידה שיכולה לעשות את זה". בהכנה למשימה, היא קראה מחדש את עבודתו הקודמת של בעלה, תוך שהיא מפרקת את סצנות הקרב כדי לבנות את אלו שלה. Troy: Fall of Kings יצא לאור בשנת 2007 תחת הכתיבה המשותפת של דייוויד וסטלה גמל.[9]

עד מותו, גמל היה חבר בקבוצת הסופרים של הייסטינגס, הנוסדה על ידי החברה המייסדת קתרין קוקסון. כחבר הקבוצה, הוא היה השופט הראשי בתחרות הספרותית הלאומית שניהלה הקבוצה, פרס כתיבת האגדה, שנקרא על שם הרומן פורץ הדרך שלו.[11][12] ב-2008 הוקם פרסי דייוויד גמל לפנטזיה, שנועד "להחזיר את הפנטזיה למקומה הראוי בפנתיאון הספרותי". בטקס חלוקת הפרסים ביוני 2009, הזוכה הראשון היה הסופר הפולני אנדז'יי ספקובסקי, על הרומן דם האלפים. הסופר הצעיר ביותר שהיה מועמד לפרס זה היה ליאם גילן בן ה-17.[13][14][15]

ב-2007, ההיסטוריון הצבאי רוס קואן הקדיש את הספר For the Glory of Rome: A History of Warriors and Warfare (עבור תהילתה של רומא: היסטוריה של לוחמים ומלחמה): "ספר זה מוקדש לזכרו של דייוויד גמל. הוא כתב על לוחמים וגיבורים, רבים מהם יוונים ורומאים קדומים. הרומן שלו Ghost King [מלך הרוחות] הכיר לי את האגדה על הלגיון התשיעי והצית את העניין שלי בצבא הרומי."[16][17]

השפעות ונושאים עריכה

לאלמו הייתה השפעה גדולה עליי כשקראתי עליו לראשונה. לצערי אני יודע עכשיו את האמת על האלמו... האלמו הוא סיפור עקבי של הלם אחר הלם. אף אחד שם לא ציפה למות. אני לא אומר שהם לא היו גברים אמיצים במיוחד. אבל כל העניין נוהל בצורה לא נכונה עד כדי חוסר יכולת... אני לא אוהב להאמין בזה, אבל זו מציאות החיים, אז אולי לא הייתי צריך ללמוד על אלמו. Legend היא רוח האלמו—או מה שהרוח הזו הייתה צריכה להיות.
— דייוויד גמל על השפעת קרב אלמו[2]

במקור התכוון להיות סופר היסטורי, גמל הסתקרן מאירועים שהסתיימו רע עבור הגיבורים. הוא ציטט את קרב אלמו ואת גורלו הנורא של ויליאם וולאס כהשפעות, הוא אמר שאילו היה כותב על המהפכן הסקוטי מהמאה ה-13, הוא היה מוצא דרך שבה וולאס מנצח בסופו של דבר למרות הסיכויים, ואז בסופו של דבר הבין כי סוג זה של סיפור יהיה מתאים במסגרת הפנטזיה.[2]

עבודתו של גמל עוסקת בדרך כלל בנושאים של כבוד ונאמנות, התבגרותן של דמויות, מטרות אבודות ואפשרות של גאולה אפילו למושחתים ביותר (הוא התעניין ב-"טבעם האמיתי" של גיבורים, כאשר לפיו רובם בעלי פגם כלשהו בטבעם). הנוכחות העקבית של גאולה ביצירתו של גמל משקפת את אמונותיו הנוצריות. הוא טען שלכל הרומנים שלו יש בסיס דתי, כינה אותם "ספרים נוצריים בעיקרם" ואמר שהנצרות עצרה אותו מ-"לקדם את מטרת הרשע" על ידי כתיבת "פראות חסרות שכל" בסגנון סדרת ספרי המערבונים, Edge, של ג'ורג' ג. גילמן.[2] לעיתים קרובות, עבודתו מציגה לוחם כריזמטי המעונה על ידי אובדן וספק עצמי, שמתאחד יחד עם קבוצה של חברים שהכיר בדרך לא סבירה כדי להביס אויב אפל, בדרך כלל בסיוע כוחות מיסטיים. בעוד שכל הרומנים שלו אלימים, ההצלחות הן לרוב פירוסיות והנבלים מורכבים.

גמל תיאר את סגנונו כקצבי ותמציתי וזאת לטענתו אימץ מעבודתו כעיתונאי. אף על פי שמבקרים תייגו את עבודתו כ-"מאצ'ו" ולעיתים קרובות ציטטו את אוצר המילים המצומצם שלו ואת האופי החזרתי של סיפוריו. אירועים אלימים המספקים בדרך כלל את הדחף הבלעדי לפיתוח העלילה, ונפתרים על ידי אלימות פיזית או גבורה.

גמל, הידוע באפיון החזק של דמויותיו, ייחס זאת לנטייתו לשאוב מהחיים האמיתיים; לאחר שהכיר גברים אלימים, הוא הבין ונהנה לכתוב אותם.[5][6] גמל ביסס את הגיבור מהרומן שלו "אגדה" על אביו החורג ביל וודפורד, וקרא לגברים כמוהו "...המקלטים, הנמלים הבטוחים של הילדות. הם כלבי השמירה שמרחיקים את הזאבים". ביל הופיע שוב ברבים מהרומנים הבאים של גמל, בצורות רבות ושונות. כשביל מת במהלך הכתיבה של Ravenheart, עיבד גמל את הרומן כמחווה ונתן לדמות "ביל" את מרכז הבמה.[1] גמל ציין גם שהשפעתו העיקרית הייתה סרטי מערבונים קלאסיים, עדות לכך היא הסוף של Stormrider, ספר ההמשך ל-Ravenheart, כאשר כמה מדמויותיו נכנסות לעולם מיסטי הדומה לעולם הרוחות האינדיאני. אזכורים לסרטי ג'ון וויין נמצאות גם לאורך שני הספרים הראשונים בסדרת Rignate: חרב בסערה ואף יותר מכך ב-Midnight Falcon, שם הדמות הראשית שלו ביין, היא גלדיאטור.

עבודות עריכה

ספרות פנטזיה עריכה

סדרת Drenai עריכה

  1. Legend‏ (1984) (פורסם במקור בארצות הברית על ידי New Infinities Productions בשם Against the Horde בשנת 1988,[18] פורסם מחדש בשם Legend)
  2. The King Beyond the Gate‏ (1985)
  3. Waylander‏ (1986)
  4. Quest for Lost Heroes‏ (1990)
  5. Waylander II: In the Realm of the Wolf‏ (1992)
  6. The First Chronicles of Druss the Legend‏ (1993)
  7. The Legend of Deathwalker‏ (1996)
  8. Winter Warriors‏ (1996)
  9. Hero in the Shadows‏ (2000)
  10. White Wolf‏ (2003) (The Damned Series Book 1)
  11. The Swords of Night and Day‏ (2004) (The Damned Series Book 2)

סדר ההוצאה לאור של הספרים אינו תואם את הכרונולוגיה של האירועים המתרחשים בסדרה.[19] הסדר הכרונולוגי הוא:

  1. Knights of Dark Renown
  2. Morningstar
  3. Waylander
  4. Waylander II: In the Realm of the Wolf
  5. Hero in the Shadows
  6. The First Chronicles of Druss the Legend
  7. The Legend of Deathwalker
  8. White Wolf
  9. Legend
  10. The King Beyond the Gate
  11. Quest for Lost Heroes
  12. Winter Warriors
  13. The Swords of Night and Day

אנתולוגיות/אומניבוסים/אוגדנים כוללים:

  • Drenai Tales Volume I; כולל את: Waylander,‏ Druss the Legend, Legend, ו-The King Beyond the Gate
  • Drenai Tales Volume II; כולל את: Quest for Lost Heroes,‏ Waylander II ו-The First Chronicles of Druss the Legend
  • Drenai Tales Volume III; כולל את: The Legend of the Deathwalker,‏ Winter Warriors, ו-Hero in the Shadows

סדרת ריגנייט עריכה

  1. חרב בסערה (1999) – תורגם לעברית ויצא לאור על ידי הוצאת אופוס ב-2004.
  2. Midnight Falcon‏ (2000)
  3. Ravenheart‏ (2001)
  4. Stormrider‏ (2002)

Stones of Power/Sipstrassi tales עריכה

סדרה זו ידועה בכמה שמות. הסדרה כולה עוסקת באבני הכוח, הידועות גם בשם סיפסטרסי. שני הספרים הראשונים מכילים מציאות אלטרנטיבית לאגדות המלך ארתור. שלושת הרומנים האחרונים כוללים את הגיבור ג'ון שנאו. ארבעת הרומנים הראשונים פורסמו במהדורת אומניבוס בשם Stones of Power: A Sipstrassi Omnibus ב-1992.

  1. Ghost King‏ (1988)
  2. Last Sword of Power‏ (1988)
ג'ון שנאו עריכה
  1. Wolf in Shadow‏ (1987)
  2. The Last Guardian‏ (1989)
  3. Bloodstone‏ (1994)
  • אומניבוס: The Complete Chronicles of the Jerusalem Man‏ (1995)

סדרת Hawk Queen עריכה

  1. Ironhand's Daughter‏ (1995)
  2. The Hawk Eternal‏ (1995)

ספרי פנטזיה בודדים עריכה

  • Knights of Dark Renown‏ (1989)
  • Morningstar‏ (1992)
  • Dark Moon‏ (1996)
  • Echoes of the Great Song‏ (1997)

סיפורת היסטורית עריכה

סדרת טרויה עריכה

  1. טרויה: אדון הקשת הכסופה (2005) – תורגם לעברית על ידי צפריר גרוסמן ויצא לאור על ידי הוצאת כוכבי כסף.[20]
  2. Troy: Shield of Thunder‏ (2006)
  3. Troy: Fall of Kings‏ (2007)

סדרת גריק עריכה

  1. Lion of Macedon‏ (1990)
  2. Dark Prince‏ (1991)

בהדפסים הרשמיים, שני הספרים הללו מקובצים עם סדרת "אבני הכוח" ומכילים כמה מאותן דמויות והנחות לגבי איך העולם עובד.

לא פנטזיה עריכה

  • White Knight, Black Swan (1993; תחת השם הבדוי רוס הרדינג, הוצא מחדש ב-2017), בהוצאת Arrow Books.
  • Rhyming Rings (2017; פורסם לראשונה 11 שנים לאחר מותו), בהוצאת ויקטור גולנץ.

רומנים גרפיים עריכה

  • Legend‏ (1984) וגם Wolf in Shadow‏ (1994) יצאו לאור כרומנים גרפיים, עם טקסט מאת סטן ניקולס ואמנות מאת Fangorn.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 "David Gemmell at Transworld". Transworld. אורכב מ-המקור ב-15 בדצמבר 2007. נבדק ב-26 בנובמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Stan Nicholls (1989). "David Gemmell Interview". deathwalker.co.uk (Gemmell fansite). אורכב מ-המקור ב-19 במאי 2007. נבדק ב-26 בנובמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 4 "Interview with David Gemmell". Science Fiction and Fantasy News. 1 באוגוסט 1998. נבדק ב-6 בפברואר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 Sandy Auden (2005). "Heroic Intentions: an interview with David Gemmell". (SF Site (originally appearing on Sci-Fi Channel UK. נבדק ב-24 בנובמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 "David Gemmell Obituary". הטיימס. London. 1 באוגוסט 2006. נבדק ב-24 בנובמבר 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 4 5 כריסטופר פריסט (2 באוגוסט 2006). "Obituary: David Gemmell". הגארדיאן. נבדק ב-24 בנובמבר 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Fantasy writer Gemmell dies at 57". BBC News Online. 26 ביולי 2006. נבדק ב-23 בנובמבר 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Gemmell, David (1984). Legend. This book is dedicated with love to three very special people. ... And my wife, Valerie
  9. ^ 1 2 3 4 Wheatley, Jane (25 באוגוסט 2007). "Last Writes". The Times. London. נבדק ב-27 בנובמבר 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Wagner, Thomas M. (2007). "Troy: Shield of Thunder review". SFReviews.net. נבדק ב-27 בנובמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Legend Writing Award". legendwritingaward.co.uk. אורכב מ-המקור ב-14 במאי 2009. נבדק ב-3 במאי 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Hastings Writers' Group". nawg.co.uk. אורכב מ-המקור ב-23 במאי 2006. נבדק ב-27 בנובמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Jordison, Sam (22 ביוני 2009). "Let's stop sneering at fantasy readers". The Guardian. נבדק ב-23 ביוני 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Flood, Alison (19 ביוני 2009). "Gemmell prize for fantasy goes to Polish novel, Blood of Elves". The Guardian. נבדק ב-23 ביוני 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Flood, Alison (15 באפריל 2009). "Fierce battle for Legend fantasy award narrows to field of five". The Guardian. נבדק ב-23 ביוני 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ Cowan, Ross (30 ביוני 2017). "Dedication". For the Glory of Rome. p. 9. ISBN 9781473898790. {{cite news}}: (עזרה) (Google Books preview.)
  17. ^ Cowan, Ross, 'History as it Ought to Have Been', Ancient Warfare magazine blog, 12 April 2021.
  18. ^ Shannon Appelcline (2011). Designers & Dragons. Mongoose Publishing. p. 237. ISBN 978-1-907702-58-7.
  19. ^ "David Gemmell Chronology". David Gemmell Legend Awards. אורכב מ-המקור ב-24 ביוני 2013. נבדק ב-15 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ אדון הקשת הכסופה (טרילוגיית טרויה) - דיוויד גמל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דייוויד_גמל&oldid=36532650"