הרולד השני, מלך אנגליה
הרולד השני (באנגלית: Harold II; 1022 – 14 באוקטובר 1066), הידוע גם בשם הרולד גודווינסון (Harold Godwinson), היה המלך האנגלו-סקסוני האחרון של אנגליה. הוא עלה לשלטון ב-5 בינואר 1066, לאחר מות המלך אדוארד המודה, ושלט עד 14 באוקטובר באותה שנה, אז הובס בידי ויליאם הכובש בקרב הייסטינגס.
 | |||||||||||
| המלך הרולד השני, מתוך שטיח באייה | |||||||||||
| לידה |
1022 אסקס, הממלכה המאוחדת  | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נהרג |
14 באוקטובר 1066 (בגיל 44 בערך) הייסטינגס, הממלכה המאוחדת | ||||||||||
| מדינה | ממלכת אנגליה | ||||||||||
| מקום קבורה |
מנזר וולטהאם | ||||||||||
| בת זוג | אדית סוונק | ||||||||||
| שושלת בית וסקס | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
  | |||||||||||
הרולד גודווינסון היה בנם של גודווין, רוזן וסקס, וגיתה תורקלסדוטיר, גיסתו של קאנוט הגדול וקרובתו של סוון הראשון. לזוג היו שני צאצאים נוספים, טוסטיג גודווינסון ואדית מווסקס, לימים מלכתו של אדוארד המודה מלך אנגליה.
הרולד זכה בתואר רוזן מזרח אנגליה ב-1045, ולאחר מות אביו ב-1053 ירש את התואר רוזן ווסקס, אזור שבאותם זמנים כלל קרוב לשליש מאנגליה, והפך לאציל החזק באנגליה.
ב-1058 זכה הרולד גם בתואר הרוזן מהיירפורד, והחליף את אביו כראש האופוזיציה הסקסונית להשפעה הנורמאנית, שהלכה וגברה עם עלייתו של אדוארד המודה לשלטון, לאחר ששהה שנים רבות בגלות בנורמנדיה.
הרולד זכה בתהילה רבה בעקבות מספר מערכות שניהל ב-1062–1063 כנגד גראפיד' אפ ליוולין מגוויניד', מלך ויילס. ב-1064 נישא הרולד לאדית, אלמנתו של גראפיד ובתו של רוזן מרסיה. מנישואין אלו נולדו לו שני בנים, ככל הנראה תאומים, שנקראו הרולד ואולף. השניים הגיעו לבגרות, וככל הנראה סיימו את חייהם בגלות. בנוסף, היו לו מספר ילדים בלתי-חוקיים מפילגשו (שלפי החוק הדני נחשבה אף היא לרעייתו) אדית "צוואר-ברבור".
ב-1065 מרדו הנורת'מבריאנים באחיו של הרולד, טוסטיג, רוזן נורת'מבריה, והחליפוהו במורקאר. הרולד תמך ברוזן מורקאר, ובכך חיזק את ההסכמה על היותו יורשו המיועד של אדוארד המודה, אך גם יצר קרע במשפחתו, וגרם לטוסטיג לחבור להראלד הארדראדה מלך נורווגיה.
לאחר מותו של אדוארד המודה ב-5 בינואר 1066, טען הרולד כי המלך הבטיח לו שיירש אותו, והוכתר כמלך אנגליה באישור הויטנגמוט.
עם הכתרתו פלשו לממלכת אנגליה המלך הראלד מנורווגיה וויליאם מנורמנדיה, שכל אחד מהם רצה את הכתר האנגלי לעצמו. ויליאם טען כי אדוארד הבטיח לו את כס המלוכה (ככל הנראה ב-1052), תמורת עזרה שהעניק לו כשספינתו נטרפה אל מול חופי נורמנדי, אולם סיפור זה מוטל בספק, וגם אם אדוארד הבטיח הבטחה כזו, הרי שעשה זאת תחת לחץ, והרולד חש חופשי להפר אותה.
הראלד וטוסטיג פלשו לאזור יורקשייר, בצפון אנגליה, בספטמבר 1066. ב-20 בספטמבר הביסו את מורקאר ואדווין רוזן מרסיה בקרב פאלפורד, אך הובסו, חמישה ימים מאוחר יותר, על ידי הרולד בקרב גשר סטמפורד.
לאחר קרב זה פנה הרולד דרומה, להילחם בויליאם, שנחת בסאסקס עם 7,000 מאנשיו. שני הצבאות נפגשו בהייסטינגס ב-14 באוקטובר, והרולד, שצבאו היה עייף בעקבות המערכה כנגד מלך נורווגיה, נהרג מפגיעת חץ בעינו. גופתו נקברה, ככל הנראה, בכנסיית וולטהאם שבאסקס.
אגדה שהייתה נפוצה במאה ה-12 טענה כי הרולד למעשה לא מת, ושרד את הקרב. לפי גרסה זו, שהה הרולד בווינצ'סטר במשך שנתיים כדי להחלים מפצעיו, ולאחר מכן נדד לגרמניה, שם שהה במשך שנים רבות כנווד. כשהזדקן, שב הרולד לאנגליה וחי כמתבודד במערה בקרבת דובר. כשנטה למות, התוודה כי על אף שהוא הולך לעולמו כששמו כריסטיאן, הוא נולד בשם הרולד גודווינסון. לסיפור זה, ככל הנראה, קיימת מעט אחיזה במציאות.
קישורים חיצוניים
עריכה
- על הרולד השני
- ביוגרפיה של הרולד השני
- הרולד השני, מלך אנגליה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- הרולד השני, מלך אנגליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הרולד השני, מלך אנגליה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)