סוציאליזם דמוקרטי

סוֹצְיָאלִיזְם דֶמוֹקְרָטִי (או דמו-סוציאליזם), היא אידאולוגיה פוליטית ומחשבה מדינית, התומכת במערכת פוליטית דמוקרטית במסגרת מערכת כלכלית סוציאליסטית, שבה קיימת בעלות ציבורית על אמצעי הייצור.[1] היא דוגלת בניהול עצמי של העובדים, בכלכלה דמוקרטית, בדמוקרטיה תעשייתית ובדמוקרטיה תעסוקתית (אנ'). הסוציאליזם הדמוקרטי שמה דגש רחב על הארכת עקרונות הדמוקרטיה במשק (למשל באמצעות קואופרטיבים או באמצעות דמוקרטיה תעשייתית ותעסוקתית). או בכלכלה מתוכננת, בה רוב ניהול הכלכלה נתונה בידי התאחדויות עובדים או לחלופין על ידי חברות ממשלתיות.

חלק מרעיונות הסוציאליזם הדמוקרטי חופפים עם הרעיונות הסוציאל-דמוקרטיים. אך במקום שתתקיים רגולציה במסגרת שוק חופשי. הסוציאליזם הדמוקרטי פונה לקהל יעד סוציאליסטי יותר ומציעה בעלות חברתית, ציבורית וקולקטיבית יותר על אמצעי הייצור.

היסטוריהעריכה

אידאולוגיה זו פותחה לפני כמאה וחמישים שנה. בין אבותיה היה אדוארד ברנשטיין.

עקרונותעריכה

בניגוד לקומוניזם, תפיסה זו מגדירה את הסוציאליזם כאידיאל האולטימטיבי, ולא שלב ביניים בדרך לקומוניזם. היא כוללת גם את רעיונות הדמוקרטיה, פלורליזם וזכויות המיעוטים, ולא מגדירה את עצמה כדיקטטורה של הרוב. למרות זאת, חלק מהמפלגות הדמו-סוציאליסטיות התמזגו או רצות במשותף עם המפלגה הקומוניסטית (לדוגמה החזית השמאלית של צרפת). הן תומכות בשוק חופשי בעיקרו, אך גם במתן שירותי בריאות, חינוך, דיור ותחבורה ציבוריים על ידי המדינה.

ביקורותעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא סוציאליזם דמוקרטי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דונלד פ. באקסי, Democratic Socialism: A Global Survey, עמ' 7-8