דמיון משפחתי
מושג הבא לנמק מיון עצמים החסרים הגדרה משותפת לקבוצות
| ערך מחפש מקורות | |
דמיון משפחתי הוא המזוהה עם הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין, שהשתמש בו במטרה לנמק מיון של עצמים לקבוצות במקרים בהם אין לעצמים הגדרה משותפת. על פי הסיווג לקבוצות בעזרת דמיון משפחתי, שני עצמים שאין להם לכאורה דבר במשותף יכולים להתמיין לאותה קבוצה בזכות העובדה שלכל אחד מהם יש מן המשותף עם עצם שלישי בקבוצה.[דרוש מקור]
ויטגנשטיין כינה מושג זה בשם "דמיון משפחתי" בטענה שאנו אומרים על שני קרובי משפחה שהם דומים כאשר הם מזכירים לנו בן משפחה שלישי.[דרוש מקור] לבד מהיותו של מושג הדמיון המשפחתי חשוב בתורתו של ויטגנשטיין, מושג זה חשוב גם להסברת תהליכי ההמשגה עצמם בפסיכולוגיה קוגניטיבית. מעבר לזאת, ניתן להבחין במושגים רבים שמוגדרים בעזרת דמיון משפחתי בדיסיפלינות מדעיות שונות, במיוחד במדעי החברה.[דרוש מקור]
דוגמאות:
- אנו מכנים הן את הכדורגל המקצועני והן את משחק הקלפים החובבני ברידג' בשם משחק למרות שאין להם מהות משותפת אחת. זאת משום שיש לשניהם הרבה מן המשותף עם אחרים בקבוצת המשחקים, כגון טניס.
- לארבעת הפרופילים השונים של מחלת הסכיזופרניה יש לכאורה מעט מאוד מן המשותף. אולם, העובדה שרבים מן החולים בסכיזופרניה הם במצב ביניים בין שניים עד ארבעה מהפרופילים האלה מאפשרת לסווג את כל הארבעה לאותה קבוצה.
- הדמיון בין תסמונת רט לתסמונת אספרגר הוא דל ביותר. במשך שנים רבות נהוג היה לסווג את שתי התופעות כתסמונות הקשת האוטיסטית, משום שהדמיון בין תסמיני כל אחת מהן לבין תסמיני האוטיזם הקלאסי הוא דמיון ניכר. (כיום זה לא נהוג, משום שמבינים טוב יותר את הגנטיקה של תסמונת רט וברור, שגנטית, היא שונה מהאוטיזם. כמו כן, הניסיון הטיפולי שהצטבר לא מראה דמיון בין הטיפול הרצוי בתסמונת רט לבין הטיפול הרצוי בסוגי האוטיזם).[דרושה הבהרה]
שימושים עריכה
- תומס קון משתמש במושג הדמיון המשפחתי בפרק החמישי המפורסם של ספרו "המבנה של מהפכות מדעיות" (1962), כדי לאפיין פרדיגמות מדעיות.
- אומברטו אקו משתמש במושג הדמיון המשפחתי של ויטגנשטיין בחיבורו "הפשיזם הנצחי" (1995), כדי לעמוד על עקרונות הפשיזם, חרף השוני הרב בין תנועות פשיסטיות שונות.[1]
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- מבוא לפסיכולוגיה בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה (1990), יחידה 6, עמודים 73–74.
הערות שוליים עריכה
- ^ אומברטו אקו, הפשיזם הנצחי, מאיטלקית: יונתן פיין, אחרית דבר: מרדכי בר-און, הוצאת תשע נשמות, 2019, עמ' 25