דמעות תנין

מטבע לשון המציין צער מזויף

"דמעות תנין" הוא מטבע לשון המציין צער מזויף.

איור עיתונאי המציג את יוליסס גרנט מזיל "דמעות תנין", 1882

המקור לביטויעריכה

לתנינים, כמו לכמה מיני זוחלים, ציפורים ויונקים אחרים יש קרום מתחת לעפעף התחתון, מעין עפעף שלישי שקוף שמגן על הקרנית בעת ציד מתחת למים. מתחת לקרום הזה, הנקרא "קרום מצמוץ" (Nictitating membrane), יש בלוטת דמע שתפקידה לסוך את תנועתו. ההפרשה של הבלוטה הזו ניגרת החוצה כאשר התנין על היבשה וקרום המצמוץ פתוח (זה המצב בו פוגשים בדרך כלל בני אדם בתנינים).

במאה ה-13 יוחסו ה"דמעות" הללו לבכי אמיתי. הנזיר ברתולומאוס אנגליקוס כתב באנציקלופדיה על הטבע שפרסם ב-1225 כי "כאשר תנין פוגש אדם במים או על החוף, הוא הורג אותו אם הוא יכול, ואז בוכה עליו ובולע אותו לבסוף": "weepeth upon him and swalloweth him at last". במאה ה-16 דיווח ההרפתקן וסוחר העבדים ג'ון הוקינז כי תנינים באיים הקריביים מזילים דמעות כדי לפתות את קרבנותיהם להתקרב לטווח הלסתות.

לאחר שהדעה הקדומה הזואולוגית התבססה, השתמש שייקספיר בדימוי זה לציין צער מזויף. כך, למשל, עשה במערכה השלישית של המחזה "הנרי השישי":

Too full of foolish pity, and Gloucester's show
Beguiles him as the mournful crocodile
With sorrow snares relenting passengers


בתרגום חופשי: מוליך אותו שולל כתנין מתאבל, בצער המטעה עוברי אורח רחמנים.

גם ב"אותלו" נקשר בכי מזויף לדמעות התנין, כאשר אותלו המאמין שדסדמונה אשתו בגדה בו זועם על בכיה:

O devil, devil!
If that the earth could teem with woman's tears,
Each drop she falls would prove a crocodile.
Out of my sight!

ובתרגומו של נתן אלתרמן:

"הו שד הו שד משחת
לו מדמעות נשים הרתה הארץ
היה בכייה מצמיח תנינים
פניך אל אראה"

בדידו ואניאס של פרסל (ליברטו מאת נחום טייט) מ-1689 מספר אניאס לדידו שהוא נאלץ לעזוב אותה אף על פי שהדבר שובר את ליבו. בתגובה מטיחה דידו בפניו:

Thus on the fatal banks of Nile
Weeps the deceitful Crocodile!

בעברית: כך, על גדות הנילוס המסוכנות, בוכה התנין הרמאי.

אחד המקורות המוקדמים לביטוי זה מצוי כבר בקינתו של רבי אלעזר הקליר, "אז בהלוך ירמיהו" (מתוך סדר הקינות לתשעה באב): "סָח יֻלּד בְּתֶלֶף, דְּמָעוֹת כְּתַנִּין זוֹלֵף". קינה זו חוברה לכל המאוחר במאה השביעית לספירה, אלא שלא ברור אם ה"תנין" המוזכר בה הוא בעל החיים הידוע כיום כתנין.

קישורים חיצונייםעריכה