דניאל ואן הייל

צייר נוף פלמי

דניאל ואן היילהולנדית: Daniel van Heil;‏ 16041664) היה צייר נוף פלמי. הוא התמחה בשלושה סוגים של נופים: סצנות אש, נופים עם חורבות ונופי חורף.

דניאל ואן הייל
Daniel van Heil
לידה 1604
בריסל, ארצות השפלה הספרדיות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1664 (בגיל 60 בערך)
בריסל, בלגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות בארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

מעט ידוע על חייו והכשרתו של דניאל ואן הייל. הוא נולד בבריסל. אביו ליאו היה צייר ושניים מאחיו היו גם הם אמנים: ליאו היה אדריכל וצייר ויאן בפטיסט היה צייר דיוקנאות.[1]

לא ידוע אצל מי דניאל למד ציור, ככל הנראה אצל אביו. הוא הפך לחבר בגילדת לוקאס הקדוש בבריסל בשנת 1627.[2]

בנו, תאודור ואן הייל, הוכשר אצלו ויצר ציורי נופים בנושאים דומים בסגנון הדומה לאביו.

האמן נפטר בבריסל בשנת 1664.

יצירתו עריכה

דניאל ואן הייל היה צייר נוף. התמחותו הייתה בעיקר בנופי חורף, שריפות ערים ונופים עם חורבות. נושא השריפות בערים, שהופיעו בראשית המאה ה-17, לא היה חדש באיקונוגרפיה הפלמית. הנושא הופיעה לעיתים קרובות באמנות הפלמית כנושא משני בתיאורי אפוקליפות מקראיות או מיתולוגיות. עבודות קודמות לפניו, מציגות בדרך כלל את נושא השרפה בלילה, בסביבה המאוכלסת לעיתים ביצורים פנטסטיים או דמוניים. הנושאים של סצנות אלה כללו את נפילת טרויה, מראות העולם התחתון ומהפכת סדום ועמורה. הירונימוס בוש היה האמן הצפוני הראשון שצייר סצנות אש כאלה ואחר כך נוספו ציירים משושלת ברויגל שפיתחו את הנושא עוד יותר.

 
דניאל ואן הייל, שרפה בעיר (אנטוורפן?)

במאה ה-17 נושא ציורי השריפות בערים הפך לנושא עצמאי. הוא התפתח בעיקר בגלל ההיבטים הפורמליים שלו ואפשרויותיו הציוריות: תיאור ההשפעות המרהיבות של אור וצל הפך למטרה בפני עצמה. במקביל התפתחו הקומפוזיציות ואלמנטים של מסורת וחדשנות שהתערבבו. הדבר בא לידי ביטוי בתפאורה האדריכלית של נוף העיר, שתאם את האדריכלות של התקופה, אבל היוותה את הרקע לסצנה המיתולוגית או המקראית. שילוב זה של מיתוסים ואירועים היה אולי תוצאה של חוויותיו של האמן שחי בתקופה שבה מלחמות והרס ערים בידי צבאות לא היו מחזות נדירים. יצירות אלה השתמשו אפוא בדוגמאות האיקוניות של העת העתיקה הקלאסית כדי להשמיע את המחאה מההריסות הערים שהאמנים היו עדים להם.[3]

תכונה זו מודגמת על ידי הציור של ואן הייל השרפה באנטוורפן עם הסוס הטרויאני. קומפוזיציה זו מציגה שילוב של אירועים מאותם ימים, כמו ההרס של אנטוורפן על ידי חיילים ספרדים בשנת 1576 המכונה "הזעם הספרדי", עם אלמנטים מיתולוגיים כמו הסוס הטרויאני. לא לגמרי ברור האם העיר המתוארת היא למעשה אנטוורפן. הכנסייה המצוירת במרכז העיר דומה לקתדרלה של אנטוורפן, אולם הארכיטקטורה העירונית כוללת עוד את אנדרטה שדומה לה נמצאת ברומא. חלק מהבניינים המתוארים עשויים להיות למעשה בניינים בבריסל. שילוב זה של אלמנטים אמיתיים ופנטסטיים ביצירה מחזק את הרושם שהעיר המצוירת היא דמיונית.

 

הנושא של נפילת טרויה היה נושא אליו חזר ואן הייל לעיתים קרובות. בסצנותיו של טרויה הציג האמן גם חזון אנכרוניסטי של העיר על ידי שילוב של חורבות עתיקות עם מבנים מימיו. מה שמודגם ב"שריפת טרויה" בו נמצאים מבנים קלאסיים בסמוך לצריחי כנסייה ובזיליקות, על רקע של בתים פלמיים צנועים בחזית. על ידי הדגשת המבנים המגוונים, קשר ואן הייל את בריסל כמקום מושבם של הארכידוכסים אלברט ואיזבלה עם טרויה העתיקה. האדריכלות חולשת על הקומפוזיציה של התמונה, והדמויות האנושיות המופיעות כמיניאטורות זעירות. הטרגדיה האנושית העזה של הסצנה באה לידי ביטוי בשמים האדומים והמאיימים שתופסים חלק גדול מהבד בפורמט אנכי שהיה יוצא דופן עבור האמן.[1]

נופי החורף של דניאל ואן הייל היו כמיטב המסורת של ברויגל האב, עם נטייה לאימפרסיוניזם קדם-רומנטי. נופי החורף שצייר, מראים את השפעת אמנים אחרים, מהם הוא לקח את תוכנית הקומפוזיציה של הנוף החורפי. מוטיב אופייני לנופיו הוא נוכחותם של עצים שעומדים בשלכת, המוארים מאחור עם ענפיהם השזורים, הממסגרים את הסצנה. נופיו עם חורבות היו בסגנון של ציירי נוף איטלקיים והולנדים.[4]

דניאל ואן הייל שיתף פעולה עם אחיו יאן בפטיסט בציור "אינפנטה איזבלה בגני ארמון קודנברג" (בערך 1630).

על פי ההערכה, דניאל היה אחראי לציור הנוף בזמן שאחיו יאן בפטיסט היה אחראי על ציור הדמויות האנושיות ובעלי החיים. הציור מראה נוף של ארמון מושלי דרום הולנד ליד בריסל. בחזית הולכת הדוכסית איזבלה, אלמנתו של הארכידוכס אלברכט, עם חבורת אנשים, בגני הארמון המלכותי לבושה בבגדי המיסדר שהצטרפה אליו לאחר מותו.[5]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא דניאל ואן הייל בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה