דניס מק'יואן

דניס מק'יואן (אנגלית: Denis M. MacEoin; נולד ב-1949 נפטר ב-2022) (כותב גם תחת שמות העט דניאל איסטרמן וג'ונתן אייקליף) היה סופר, מרצה, עורך עיתונות ועיתונאי בריטי, ממוצא אירי, שחי וכתב כעיקר בניוקאסל שבאנגליה. עמית מחקר בכיר במכון גייטסטון. לימד באוניברסיטת ניוקאסל והיה נשיא האגודה לרפואה טבעונית בבריטניה.

דניס מק'יואן
Denis MacEoin

לידה	26 בינואר 1949 בלפסט, הממלכה המאוחדת
פטירה	6 ביוני 2022 (בגיל 73)
מדינה	הממלכה המאוחדת
שם עט	Daniel Easterman, Jonathan Aycliffe
מקום לימודים	אוניברסיטת אדינבורו, קינגס קולג', Royal Belfast Academical Institution
שפות היצירה	אנגלית
תקופת הפעילות	מ-1983

קורות חיים

מק'יואן, יליד בלפסט, צפון אירלנד, למד בשנים 1967–1971 באוניברסיטת דבלין (טריניטי קולג' (דבלין)) ספרות אנגלית עד לקבלת תואר MA, כאשר במקביל והחל מ-1965, כלומר עדיין כנער, הוא החל רואה עצמו כבהאי. בעקבות אמונתו זו הוא המשיך באוניברסיטת אדינבורו בלימודי פרסית, ערבית ולימודי האסלאם. את עבודת הדוקטורט שלו בלימודי פרס הוא השלים באוניברסיטת קיימברידג' (קינג'ס קולג') ב-1979. בשנים 1979–1980 לימד אנגלית וציוויליזציה איסלאמית, באוניברסיטת מוחמד החמישי בעיר פאס, במרוקו, ואחר כך עזב את הדת הבהאית (1980), חזר לבריטניה ומ-1981 שימש כמרצה ללימודי ערבית והאסלאם באוניברסיטת ניוקאסל והתמחה בתחומי השיעה והדת הבהאית. בשנת 1986 היה לעמית כבוד במרכז האיסלאמי ולימודי המזרח התיכון באוניברסיטת דורהאם. היה עמית ספרותי של קרן רויאל באוניברסיטת ניוקאסל בשנים 2005–2008. עבודתו באוניברסיטת ניו קאסל הופסקה עקב לחצים של תורמים מערב הסעודית והוא הוחלף על ידי מרצה סעודי. בשנים 2009–2010 היה עורך הרבעון האמריקאי "מידל איסט", שייסד דניאל פייפס ב-1994. הוא הוחלף על ידי אפרים קארש, אך ממשיך לשמש גם כיום עורך בכיר ברבעון זה.

נשוי מאז 1975. אשתו בת', גם היא סופרת, בעלת תואר דוקטור לרפואה הומיאופאתית כתבה כ-20 ספרים על הומיאופתיה, בריאות וחיים טבעיים, כולל "ספר התרופות הטבעי", "ספר רפואה טבעית", "מדריך מעשי למשפחה ולבריאות" אשר יצא לאור בהוצאת בלומסברי בשנת 1999, "הומיאופאתיה: רפואה במשך המאה ה-21" (קייל Cathie, 2006) ועוד.

מק'יואן עצמו הוא חסיד הרפואה האלטרנטיבית מאז 1960. בשנים האחרונות הוא פיתח את צד הסוציולוגיה והפוליטיקה של הרפואה והרצה בפני סטודנטים לרפואה על נושאים אלה. במשך שנים רבות הוא היה נשיא האגודה לרפואה טבעית בבריטניה.

יצירתו

מק'יואן פרסם בשמו האמיתי שורת ספרים, חלקם רבי מכר, העוסקים באסלאם ובטרור האסלאמי מחד ובדת הבהאית, מאידך. הוא ממשיך לעבוד ולכתוב בתחום חקר האסלאם. הוא והסופרת הבריטית-יהודיה מלאני פיליפס, הם יחידים כמעט בנוף האינטלקטואלי הבריטי, הכותבים על התפתחות האסלאם הקיצוני וסכנת השתלטותו על בריטניה. הם גם מהבודדים בין האינטלקטואלים הבריטים שהם פרו ישראלים. מק'יואן אף כותב בלוג מיוחד המוקדש להגנה על ישראל. בין ספריו בנושאים אלו: "חטיפת הבריטים בידי האסלאם", מחקר על השנאה לכל מה שאינו מוסלמי ובעיקר על האנטישמיות במסגדים המוסלמים בבריטניה ובמוסדות תרבות ולימוד אחרים שם, "דו"ח על בתי הספר המוסלמים בבריטניה", שפורסם באינטרנט על ידי Civitas ועוד. בשנת 2009, האתר Civitas פרסם דו"ח נוסף שלו על "השריעה חוק או דין אחד לכל".

בנוסף, מק'יואן פרסם בשם העט דניאל איסטרמן (Daniel Easterman) לפחות 16 מותחנים בדיוניים רבי מכר שרקעם הוא האנטישמיות האסלאם והטרור האיסלאמי ובשם עט נוסף – ג'ונתן אייקליף (Aycliffe) עוד לפחות שמונה רבי מכר שרקעם פנטסיה ורוחות רפאים.

מותחנים תחת השם דניאל איסטרמן הוא החל לכתוב בשנת 1984 - "הרוצח האחרון", ומאז הופיעו כאמור מותחנים רבים נוספים שלו, שהפכו רבי מכר, כמו "חצות בצהריים", "K", "הבודהה התשיעי", "המיקלט השביעי" ועוד. רוב המותחנים הללו עסקו באותו כיוון של מחקריו המדעיים - טרור מוסלמי אנטישמי, אף כי הפעם מהכיוון הבדיוני ולא זה המדעי.

תחת שם העט ג'ונתן אייקליף כתב דניס מקיואן שורת ספרי פנטסיה ורוחות רפאים, שהפכו אף הם רבי מכר. הראשון שבהם – "חדרה של נעמי" - יצא לאור בשנת 1991, ואחריו – "לחישות בחשיכה" (1992), "ההיעלמות" (1993), "המטריקס" (1994), "האבודים" (1996) "צל על הקיר" (2000), "גן אבוד במרחבי הזמן" (2004) ועוד.

ממכתבו לתמר פוגל

באפריל 2011 כתב מק'יואן מכתב לתמר פוגל הנערה ניצולת הטבח באיתמר: ”אני מקווה שכל פלסטינאי יוכל לראות את (הקלטת הראיון איתך בטלוויזיה הישראלית). יכול להיות שבאותו רגע הם יבינו שמלחמתם בישראל חסרת תועלת, שאתם לעולם לא תיכנעו, שלא תניחו לעצמכם להיות מובלים שוב לשחיטה כפי שקרה בעבר... עולם מלא עומד לצידך בכאבך... מצבת הזיכרון האמיתית למשפחתך תהיה את... החיים השגרתיים הם הדבר הכואב ביותר ליוצרי הזוועות..."”את המכתב המקורי ניתן למצוא למשל כאן.

קישורים חיצוניים

• דניס מק'יואן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)