דני פאר
דני פאר (14 בפברואר 1951 - 26 באפריל 2019) היה מוזיקאי, מעבד מוזיקלי ופסנתרן ישראלי, אשר נודע בעיקר כקלידן להקת "גזוז".
לידה | 14 בפברואר 1951 |
---|---|
פטירה | 26 באפריל 2019 (בגיל 68) |
מוקד פעילות | ישראל |
תקופת הפעילות | 1972–2019 (כ־47 שנים) |
עיסוק | קלידן, מעבד מוזיקלי, פסנתרן |
שפה מועדפת | עברית |
כלי נגינה | פסנתר |
שיתופי פעולה בולטים | גזוז |
פרופיל ב-IMDb | |
ביוגרפיה
עריכהפאר החל את דרכו המוזיקלית בצה"ל, כששירת כקלידן בלהקת הנח"ל והשתתף בתוכניתה ה-23 "הפלנחניק" שהוקדשה למלאת 30 שנה לפלמ"ח והועלתה בשנת 1972. מהתוכנית זכה לפרסום השיר "בלדה ליצחק שדה" שהגיע לראש מצעדי הפזמונים ברדיו לשבוע אחד. עם שחרורו חבר ליהונתן גפן ודני ליטני במופעים: "זה הכול בינתיים, בינתיים זה הכול" (1974) ו"מכתבים למערכת" (1976). בשנת 1977 ניגן במופע המשותף "שיחות סלון" של דויד ברוזה ויהונתן גפן, ובאלבומו הראשון של יענקל'ה רוטבליט, "כך שחררתי את ירושלים" משנת 1978.
בסוף 1978 חבר לדני סנדרסון, גידי גוב, מזי כהן, מוטי דיכנה, מאיר שפייזר, גרי רזניק, זיו בן ושלמה חממי להקמת להקת גזוז. פאר ניגן בשני אלבומיה: גזוז וגלגול שני והיה שותף לחלק מעיבודי השירים. לאחר ש"גזוז" התפרקה בשנת 1979, פנה פאר לעבד שירים ולנגן בהצגות תיאטרון, בהן ההצגה "תיבת נוח" שביים עודד בארי.
ב-1982 ניגן באלבום גלגל מסתובב של שמוליק קראוס. לאורך שנות ה-80 וה-90 הוסיף לנגן ולהופיע, ללא פרסום רב, ובשנים האחרונות לחייו פעל בעיקר בטוויטר בכינויים שאינם חושפים את שמו ("לא בולעת" ו"מישל הלם"[1]). ב-2010 השתתף בסרטים רימון הזהב כקצין טורקי וכבריון בסרט וביום השלישי וב-2011 שיחק בתפקיד אורח כבעל מועדון בסרט הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן.
ב-26 באפריל 2019 נפטר בגיל 68 ממחלת ריאות חסימתית כרונית (במקורות שונים יוחסה לו בטעות מחלת הסרטן)[2].
קישורים חיצוניים
עריכה- דני פאר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- דני פאר, באתר ספר הקולנוע הישראלי
- דני פאר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- דני פאר, דף שער בספרייה הלאומית
- דני פאר, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- דודי פטימר, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן: הלך לעולמו קלידן להקת "גזוז", באתר מעריב אונליין, 26 באפריל 2019
- איה חיות, מת דני פאר, קלידן להקת "גזוז", באתר הארץ, 27 באפריל 2019