דעוה

פעילות פרוזליטיזם באסלאם
ערכי אסלאם
אסלאם
Allah3.svg
פורטל אסלאם
מונחים בסיסייםכל הערכים
חמשת עמודי האסלאם
שהאדה (העדות)
אלצלאהתפילה) • אלזכאהצדקה)
צוםאלחאג'עלייה לרגל)
פלגים עיקריים
אסלאם סוניאסלאם שיעי
אישים מרכזיים
מוחמדח'ליף ושושלות הח'ליפים
נביאי האסלאםאימאם שיעי
מהדיבני לוויתו של מוחמד
ערים קדושות
מכהאל-מדינהאל-קודסנג'ףכרבלאכופהכאט'מיהמשהדסאמרא
חגים
הג'רהלוח השנה המוסלמיעיד אל-פיטרעיד אל-אדחאעשוראאארבעיןלילת אל-קאדר
מבנים
מסגדמינרטמחראבהכעבהאדריכלות איסלאמית
תפקידים דתיים
אייתולהמרג'עאימאםמולאקאדימופתימואזין
טקסטים וחוקים
קוראןחדית'תפסירסונה
פיקהפתווהשריעה
אסכולות השריעה
חנפיתחנבליתג'עפריתמאלכיתשאפעית
אסכולות הכלאם
אשעריהג'בריהמאתורידימורג'יאהמֻעתזילה
פלגים שיעים
אתנ'א עשריהאיסמאעיליהזיידים
פלגי הח'וארג'
צאפרייםאזארקהאיבאדיה
תנועות
סופיותוהאביהסלפיה
אסלאמיזםאסלאם ליברלי
פלגים אחרים
אומת האסלאםחמשת האחוזיםהמסוריםאחמדיםזקריעלווים*

* השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת

אמונות קשורות
באביזםבהאאיםיזידיםסיקיזם

דַעוה או דעווה (בערבית: دعوة) היא פעילות פרוזליטיזם באסלאם. הפצת האסלאם ללא-מוסלמים ברחבי העולם ("הזמנתם" לדת), באמצעים לא אלימים. החל מהמאה ה-20 קיימת גם פעילות דעוה של תנועות אסלאמיות כדי לקרב מוסלמים "חילוניים" לדת.

מוסלמי מבצע דועה לקבוצת איכרים בפיליפינים
מרכז הדעוה בעיר יוסטון שבטקסס

אטימולוגיהעריכה

משמעות המילה, בתרגום מילולי לעברית, "קריאה" או "הזמנה"; בהקשר האסלאמי הכוונה לקריאה לאמונה באללה.

מוסלמי המבצע דַעוה, איש דת או מתנדב, נקרא דַעוי.

הדַעוי הוא אדם שמזמין אנשים להבין ולקבל את האסלאם באמצעות דיאלוג וטכניקות אחרות, במטרה שיקבלו את האמונה, התפילה ואורח החיים האיסלאמי (בדומה למיסיונר בנצרות או מחזיר בתשובה ביהדות).

דעוה מתוארת גם כחובה "לפעיל מוסלמי לעודד מוסלמים אחרים לחיות באדיקות רבה יותר בכל תחומי חייהם" (בדומה לחזרה בתשובה ביהדות), הגדרה שהפכה למרכזית במחשבה האיסלאמית העכשווית.

מקורות המצווהעריכה

בתקופת מוחמדעריכה

מוסעב בן עומייר היה השליח המוסלמי הראשון, בספטמבר 621 הוא נשלח לאל-מדינה כדי ללמד את העם את תורות האסלאם ולתת להם הדרכה[1]

לאחר קרב אוחוד בשנת 625, מוחמד שלח כמה שליחים כמיסיונרים לשבטים שונים, לאחר שכמה אנשים הגיעו למוחמד וביקשו ממנו לשלוח מדריכים שילמדו אותם את האסלאם, אך השליחים קיבלו שוחד על ידי שני שבטי ח'וזמה, שרצו לנקום בהתנקשות בח'אלד בן-סופיאן (ראש שבט באנו לחיאן) על ידי חסידיו של מוחמד. במסע זה נהרגו מספר מיסיונרים, שמונה או על פי דיווח אחר - עשרה. אירוע זה ידוע בשם "משלחת אל ראג'י" (אנ').

במהלך "משלחת ביר מעונה" (אנ'), ביולי 625, מוחמד שלח כמה מיסיונרים לבקשתם של כמה אנשים משבט באנו אמיר, אך המוסלמים נהרגו שוב כנקמה על ההתנקשות בח'אלד בן סופיאן על ידי חסידיו של מוחמד. 70 מוסלמים נהרגו במהלך משלחת זו[2]. במהלך משלחת ח'אלד אבן אל-וואליד (באנו ג'דהימה) בינואר 630, מוחמד שלח את ח'אלד אבן וואליד להזמין את שבט באנאו ג'הימה לאסלאם. זה מוזכר בחדית 'סהיה אל-בוכארי הסוני, 5: 59: 628. [12]

למונח יש משמעויות אחרות בקוראן. בסורה (פרק) 30:25, למשל, המונח מציין את הקריאה למתים לקום ביום הדין. בקוראן, בדרך כלל מתייחסת המילה להזמנה של אללה לחיות על פי רצונו. לפיכך, כאשר נעשה שימוש במאות הראשונות של האסלאם.

לאחר מותו של מוחמדעריכה

לאחר מותו של מוחמד בשנת 632, מהראיות ההיסטוריות הקיימות, נראה כי המוסלמים לא יצאו מיד לפעילות של דעוה - במהלך כיבושי האימפריה הביזנטית והאימפריה הסאסאנית של ממלכת פרס, הם לא עסקו מעט, אם בכלל בהטפה ללא-מוסלמים מקומיים. דעוה נכנס לשימוש נרחב כמעט מאה שנה לאחר מותו של מוחמד, בעקבות התעמולה העבאסית נגד חמולת השלטון האומיית בשנות ה-20 של המאה ה-8. עם זאת, 'הדאווה העבאסית' נפסקה ברגע שהעבאסים היו בשלטון - עובדה המעידה על אופייה הפוליטי. דאעווה כפעילות מיסיונרית באמת, אם כי עדיין בתוך האומה המוסלמית, הופיעה בפלג האסמאעיליה במאות ה-9 עד ה-13. איסמאעילים, במובנים רבים, ניתן לראות כחלוצי הפעילות המיסיונרית המוסלמית המאורגנת: מבנה הדווה הממסדי והמתוחכם שלהם כמעט ולא חזר עד היום. יתר על כן, עבור האיסמאעיליס, דאווה הייתה בראש סדר העדיפויות של המדינה. הדאווה האיסמאעילית כללה הטפה פנימית בתוך אומת האסלאם וללא מוסלמים, ושילבה תאולוגיה ופוליטיקה.

בקוראןעריכה

חשיבותה של הדעוה הודגשה מספר פעמים בקוראן:

  • סורה 41 - (ל"ג)" ומי מיטיב לדבר מהאיש הקורא את בני האדם אל אלהים ועושה טוב ואומר: אני מהמוסלמים?"
  • סורה 16 - (קכ"ה) "קרא את האנשים בחכמה ובעצה טובה אל דרך אדונך; ואם תריב עמם, דבר אליהם רכות; כי אדונך מכיר את התועים מדרכו ואת ההולכים בה."
  • סורה 3 - (ק"ד)"אתם הטוב מכל עמי הארץ; אתם אוהבים את הישר ושונאי עוול, ומאמינים בד‘. לו האמינו אנשי הכתב, אז טוב להם מעתה! אמנם יש מאמינים בהם, אך רבם חוטאים."
  • סורה 3 - (ק"י)"אתם המאמינים! אל תתרועעו אל אנשי דת אחרת; לא ישובו מהדיח אתכם, ולא ידרשו כי אם את רעתכם. שנאתם אליכם כבר יצאה מפיהם; אך עוד רע ממנו צפון בקרב לבם. כבר נתנו לכם אותות על זאת, אם הבינותם אותם."

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ UNESCO (2012). Different Aspects of Islamic Culture: Vol.3: The Spread of Islam Throughout the World Volume 3 of Different aspects of Islamic culture. UNESCO, 2012. עמ' 51–. ISBN 9789231041532. בדיקה אחרונה ב-9 באוגוסט 2012. 
  2. ^ Tabari, Al (2008), The foundation of the community, State University of New York Press, עמ' 151, ISBN 978-0887063442, Then in Safar (which began July 13, 625), four months after Uhud, he sent out the men of Bi'r Ma'unah