האולין וולף

זמר אמריקאי

צ'סטר ארתור "האולין וולף" ברנטאנגלית: Chester Arthur "Howlin' Wolf" Burnett (מילולית: זאב מיילל);‏ 10 ביוני 1910 - 10 בינואר 1976) היה מוזיקאי בלוז. נגן מפוחית, גיטריסט וזמר-יוצר, דמות מפתח הן בדלתא בלוז והן בבלוז של שיקגו. בשנת 2004 נבחר על ידי מגזין המוזיקה רולינג סטון למספר 51 ברשימת מאה האמנים הגדולים בכל הזמנים. האולין וולף נודע לא רק בשל המוזיקה שלו אלא גם בשל הופעתו, הוא התנשא לגובה של כשני מטרים ושקל כ-140 קילוגרם.

האולין וולף
Howlin' Wolf
לידה 10 ביוני 1910
Clay County, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בינואר 1976 (בגיל 65)
Hines, מחוז קוק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Chester Arthur Burnett עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Howlin' Wolf עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Oakridge Glen Oaks Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-העשור של 1930 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה בלוז עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, מפוחית פה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים צ'ס רקורדס, RPM Records עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה היכל התהילה של הרוק אנד רול (1991) עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו

עריכה

צ'סטר ארתור ברנט נולד בוויט סטיישן, מיסיסיפי למשפחה נוצרית אדוקה ונקרא על שם נשיאה ה-21 של ארצות הברית צ'סטר ארתור. בילדותו נהג להפחיד אותו סבו שאם לא יתנהג כשורה יבוא הזאב המיילל וייקח אותו, תוך חיקוי קולו של הזאב, להנאת הילד. לימים לקח לעצמו ברנט את השם "הזאב המיילל" כשם במה. כילד גדל אצל אמו שהייתה זמרת גוספל ואצל דודו שהתעלל בו. אביו עזב את הבית מערבה לכיוון הדלתא של מיסיסיפי. כאשר היה ברנט בן 13 עזב את אמו ואת דודו וצעד 100 קילומטרים על מנת לחבור לאביו ולעבוד בחוותו. הוא הגיע למולדת סגנון הדלתא בלוז ומגיל 18 למד מפוחית מסאני בוי ויליאמסון, נגינת גיטרה מצ'רלי פאטון ושירה מהאזנה לתקליטים של בליינד למון ג'פרסון. אמו ניתקה עמו את קשריה בטענה שהוא מנגן את "המוזיקה של השטן".

ברנט, שכבר נקרא האולין וולף החל להופיע במיסיסיפי וארקנסו ובשנת 1951 גילה אותו סם פיליפס מ"שירות ההקלטות של ממפיס", מי שלימים יגלה את אלביס פרסלי, ג'וני קאש, ליטל מילטון, בי בי קינג, ג'רי לי לואיס ואחרים. פיליפס החתים את האולין וולף לחברת סאן רקורדס והוציא את הסינגל שכלל את השירים "Moanin' At Midnight" ו-"How Many More Years". הוא זכה להצלחה והרבה להופיע, כאשר הופיע עם להקתו של אייק טרנר החל האולין וולף להשתמש בגיטרה חשמלית. למרות ההצלחה לה זכה בדרום עבר בשנת 1953 לשיקגו, שם הוחתם עד מהרה על ידי המפיק וילי דיקסון לחברת צ'ס רקורדס.

עולם הבלוז העירוני הקשוח של שיקגו באותה התקופה היה עולם תחרותי. האולין וולף התחרה בעיקר מול מאדי ווטרס, הם התחרו על נגני ליווי, על מקום במועדונים ועל מעריצים. הפרסונות הציבוריות שלהם היו נוגדות: ווטרס הפרוע והבוטה לעומת האולין וולף המעודן יותר, שניהל אורח חיים מהוגן והיה נשוי ללא שערוריות לאשתו לילי.

ב-1959 יצא אלבום הסולו הראשון של האולין וולף ב"צ'ס", "Moanin' in the Moonlight", שהיה אסופה של סינגלים ששוחררו קודם לכן. בשנות השישים הוציא כמה משיריו הידועים, שרובם נכתבו על ידי וילי דיקסון כ- "Spoonful" ,"Evil" ,"I ain't Superstitious", "Little Red Rooster", "Sittin' on the Top of the World" ועוד. בשנת 1965 הופיע יחד עם להקת האבנים המתגלגלות, שביצעו את "Little Red Rooster" באלבומם הראשון. ב-1967 הוציאה חברת צ'ס את האלבום "The Super Super Blues Band" בה שיתף פעולה עם בו דידלי ומאדי ווטרס.

ב-1970 נסע ללונדון שם הקליט את "The London Howlin' Wolf Sessions" יחד עם מעריציו הבריטים אריק קלפטון, סטיב וינווד, צ'ארלי ווטס וביל ווימן. האלבום נכלל במקום ה-79 ברשימת "200 האלבומים הנמכרים ביותר" של מגזין המוזיקה בילבורד. ב-1973 הקליט את אלבומו האחרון, "The Back Door Wolf" ב"צ'ס".

פרסים והוקרה

עריכה

בשנת 1980 נבחר להיכל התהילה של הבלוז. ב-1991 נבחר להיכל התהילה של הרוק אנד רול.

שלושה משיריו, "Smokestack Lightning", "Spoonful" ו-"The Red Rooster", נכללים ברשימת "500 השירים שהשפיעו על הרוק אנד רול" של היכל התהילה של הרוק אנד רול.

ב-1999 נבחר שירו "Smokestack Lightning" להיכל התהילה של פרס גראמי.

לקריאה נוספת

עריכה
  • Segrest, James; Hoffman, Mark (2004). Moanin' at Midnight, The Life and Times of Howlin' Wolf. Pantheon Books. pp. 397. ISBN 0375422463

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא האולין וולף בוויקישיתוף