יחידת הפרטיזנים של בלסקי

יחידת הפרטיזנים של בלסקי, המכונה לעיתים על שם ראשיה, האחים בלסקי; קבוצת בלסקי או חבורת בלסקי, הייתה קבוצת פרטיזנים יהודים שהצילה יהודים מההשמדה בתקופת השואה ולחמה בנאצים ותומכיהם המקומיים באזור נובוגרודק ולידא באזור הקרסי בפולין הכבושה (כיום אזור מערב בלארוס). הקבוצה פעלה בהנהגתם של האחים טוביה, זוס ועשהאל בלסקי, בני הכפר סטאנקיביץ'. במשך למעלה משנתיים שרדו בחסות הקבוצה 1,236 יהודים במלחמה.

קבוצה מיחידת הפרטיזנים של בלסקי

היסטוריה

משפחת בלסקי (לעיתים נכתב שם המשפחה: ביילסקי) הייתה המשפחה היהודית היחידה בכפר סטאנקיביץ'. הכפר נמצא בסמוך לנובוגרודק ולידא, באזור שבראשית מלחמת העולם השנייה היה שייך לרפובליקה הפולנית השנייה, אולם הוא נכבש בספטמבר 1939 על ידי ברית המועצות. לדוד ולביילה בלסקי היו 10 בנים ושתי בנות.

משפחת בלסקי סייעה לסובייטים שפעלו ליצור קשר עם האוכלוסייה המקומית. לאחר מבצע ברברוסה הפך נובוגרודק לגטו, כחלק מתוכנית ההשמדה הנאצית.

הקמה

בדצמבר 1941, נרצחו בגטו ההורים דוד וביילה יחד עם שלושה מילדיהם הקטנים, אשתו של זוס, הבן השני ובתו התינוקת. ארבעה מהאחים (טוביה בלסקי) (8 במאי 1906 – 12 ביוני 1987), אלכסנדר זיסל "זוס" (19 באוקטובר 1912 - 18 באוגוסט 1995), עשהאל ואהרון הצליחו להימלט ליער קרוב. יחד עם 17 תושבי גטו נוספים, ייסדו את הגרעין של קבוצת הפרטיזנים, שהחלה לפעול באביב 1942. הקבוצה, שכללה בראשיתהּ 40 איש, גדלה בהמשך במהירות.

מפקד הקבוצה היה הבכור, טוביה, ששירת בצבא הפולני בין השנים 1927–1929 והגיע בו לדרגת רב-טוראי. כבוגר תנועת נוער ציונית טוביה אמר ש"עדיף להציל יהודייה זקנה אחת מלהרוג עשרה חיילים גרמנים" ו"אל תמהרו להרוג ולמות, אנו עוסקים בהצלת נפשות,חשוב יותר להציל יהודים מלהרוג גרמנים". שליחיו לגטו גייסו חברים נוספים לקבוצה, ששהתה ביער נאליבוקי. מאות אנשים הצטרפו למחנה, ובשיאו היו בו 1,230 איש, 70% מתוכם נשים ילדים וקשישים. איש לא נדחה, וכ-150 נטלו חלק פעיל בפעולות צבאיות.

ארגון

הפרטיזנים חיו במחפורות ובמבנים ארעיים ביער (זימלנקה). בנוסף נבנו בנייני ציבור: מטבח, טחנה, מאפייה, בית מרחץ, מרפאה ומחנה הסגר לחולים במחלות מידבקות כטיפוס. עדרי פרות סיפקו חלב.

מתחם בתי המלאכה סיפק ללוחמים את התשתית הלוגיסטית, שסייעה מאוחר יותר גם לפרטיזנים הסובייטים באזור. אלו כללו חייטים, סנדלרים, אמני עור ומתכת, נגרים, יצרני כובעים, ספרים ואף שענים שסיפקו את תוצרתם לקבוצה ככלל, וללוחמים בפרט, כל אחד לפי יכולתו. המחנה כלל בית כנסת, בית ספר, בית משפט ואף כלא. (על פי ריאיון עם האח הקטן אהרון לא היה כלא במחנה מכיוון שלא היה בו צורך. זמן טבת תשע"ד). עם זאת, דווח גם על חוסר שוויון ששרר בין הפרטיזנים ובין התושבים העניים, וכן על מקרי אלימות (בהם רצח ואונס) שהתרחשו במחנה.

פעילות

יחידת הפרטיזנים של בלסקי פעלה נגד הנאצים ותומכיהם – מתנדבים ביילורוסים, וכן נגד תושבים מקומיים שרצחו יהודים או בגדו בהם. בנוסף לכך עסקה היחידה גם במשימות חבלה. הממשל הנאצי הציע פרס של 100,000 מארק עבור ראשו של טוביה בלסקי, וב-1943 ניהל מבצע טיהור גדול נגד הפרטיזנים באזור זה. חלק מהקבוצות נפגעו קשות, אך קבוצת בלסקי נסגה לאזור מרוחק יותר ביער והמשיכה להגן על חבריה הלא-לוחמים.

במסגרת המאמץ לכלכל את כל המחנה פשטו לוחמי הקבוצה על כפרי הסביבה והחרימו מוצרי מזון. התנגדות מצד האיכרים יכלה לגרום לאלימות כלפיהם ואף לרציחתם. כך נוצרה עוינות כלפי קבוצת בלסקי, הגם שחלק מהאיכרים בחרו לסייע לה.

הפרטיזנים בחבורת בלסקי היו קשורים לפרטיזנים הסובייטים שפעלו באזור יער נליבוקי תחת גנרל פלטון. מספר ניסיונות של הפיקוד הסובייטי לספח את הקבוצה נדחו, והקבוצה שמרה על מבנה המקורי ונותרה תחת הנהגתו של טוביה. כך יכול היה להמשיך להגן על האוכלוסייה היהודית ולקיים, בד בבד, פעילות קרבית. עצמאות זו הובילה לבעיות בהמשך.

הקבוצה חולקה לשתי יחידות, "אורדז'וניקידזה" – שהונהגה על ידי זוס והצטרפה לפעילות הלוחמה של הפרטיזנים הסובייטים, ו"קאלינין" – שהונהגה על ידי טוביה. לפי מסמכיהם הרגו היחידות 381 חיילי אויב, חלקם בפעולות משותפות עם הפרטיזנים הסובייטים. 49 מחברי הקבוצה נהרגו בלחימה.

פירוק

בקיץ 1944, כשמתקפת הנגד הסובייטית הגיעה לבלארוס, יצאה מהיערות יחידת "קאלינין" שמנתה כ-1,200 איש ונעה לעבר נובוגרודק. על אף שיתוף הפעולה המוקדם עם הסובייטים, הנ.ק.ו.ד. החל לחקור את האחים בדבר שמועות על מעשי ביזה בהם היו מעורבים כביכול ועל כישלונם "ליישם עקרונות סוציאליסטים במחנה". עשהאל גויס לצבא האדום ונהרג בקרב בקניגסברג (היום: קלינינגרד) ב-1945. שאר האחים ברחו מערבה. יהודה, אחיינו של טוביה, נתבע על ידי הנ.ק.ו.ד. על היותו קצין בצבא הפולני לפני המלחמה אך בסיועו של טוביה הצליח להימלט להונגריה ובהמשך לישראל.

לאחר המלחמה

עם סיום המלחמה חזרו האחים טוביה וזוס לפולין ובשנת 1945, לאחר שנרדפו על ידי השלטונות הסובייטים, עלו לארץ ישראל ולחמו ביחד במלחמת העצמאות. ב-1956 היגרו טוביה וזוס לארצות הברית שם פתחו עסק הובלות קטן.

טוביה נפטר בשנת 1987, כשהיה בן 81 בניו יורק. הותיר אחריו את אשתו לילקה ושלושה ילדים, שני בנים ובת ותשעה נכדים.

זוס נפטר בשנת 1995 ממחלת לב, כשהיה בן 83 בברוקלין, ניו יורק. השאיר אחריו שלושה בנים, דוד, צבי ויעקב ביילסקי, שנולדו לו ולאשתו השנייה, סוניה.

האח האחרון לבית ביילסקי שנותר בחיים, אהרון, עלה אף הוא לארץ לאחר המלחמה ולחם במלחמת העצמאות, וכמו אחיו הבוגרים היגר אף הוא לארצות הברית ב-1951, שם שינה את שמו לארון בל. הוא מתגורר בפאלם ביץ' שבפלורידה.

האשמות בפולין

בפולין, העיתונות הלאומנית האשימה את יחידת בלסקי במעורבות בטבח נאליבוקי בו נהרגו 128 איש, בעיקר גברים חברי יחידת הגנה עצמית ששיתפה פעולה עם הנאצים, על ידי פרטיזנים סובייטים. טבח נאליבוקי מוזכר בעיתונות הלאומנית בפולין כאשר האחריות הפולנית לשואה עולה על סדר היום. המוסד לזיכרון הלאומי הפולני חקר בנושא החל משנות ה-2000 המוקדמות, וקבע שיחידת בלסקי הגיעה ליער רק לאחר הטבח, לכן אין לה חלק בו.

הספרים והסרטים

שני ספרים באנגלית התמקדו בסיפורם של הביילסקים: "משפחת אנשי היער" (1993) של נחמה טק, ו"האחים ביילסקי" (2004) של פיטר דאפיוכן ספר אחד בעברית "מנדי ילד יהודי ביער" של שרה ליאון. הקבוצה הוזכרה גם במספר רב של ספרים אודות תקופה זו בהיסטוריה. "נקמה: סיפורם האמיתי של האחים ביילסקי" יצא לאור בפולין ב-2009 וחובר על ידי שני כתבים מה"גאזטה ויבורצה" עסק בעיקר בהקשר הפוליטי וההיסטורי בו פעלו הפרטיזנים ובמיוחד במאבק בין קבוצות ההתנגדות הפולניות והסובייטיות באזור קרשי.

ב-2006, שידר ערוץ ההיסטוריה סרט דוקומנטרי בשם "האחים ביילסקי: ירושלים ביערות" שנכתב ובוים על ידי דין וורד.

סדרת ה-BBC "הישרדות קיצונית" כללה פרק על האחים.

סרט הקולנוע "התנגדות" יצא לאקרנים ב-2008.

בשנת 2005 יצא לאור ספר תולדותיו של החסיד הרב וילימובסקי (ספר הפרטיזן) המספר את בריחתו מגטו לידא והצטרפותו ליחידת הפרטיזנים בראשות המפקד טוביה ביילסקי. יחידת ביילסקי,ספר הפרטיזן

לקריאה נוספת

• טוביה וזוסיה בלסקי, יהודי-יער, תל אביב: עם עובד, תש"ו.
• משה ביירך, המבול והקשת, תל אביב: 2002
• פיטר דאפי, האחים בילסקי, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2006.
• נחמה טק, משפחת אנשי היער, ירושלים: יד ושם, תשנ"ז
• ליזה אטינגר (סלונימציק), מגטו לידה-לפארטיזאנים של בילסקי, בתוך ילקוט מורשת חוברת ל"ז, סיון תשמ"ד יוני 1984, עמ' 33–63
• שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן
• חיה ביילסקי, הרוח החיה: פרטיזנית בגדוד האחים ביילסקי. ירושלים: יד ושם, 2012.

• Peter Duffy, The Bielski Brothers. New York: HarperCollins, 2003
• Nechama Tec, Defiance: The Bielski Partisans. New York: Oxford University Press, 1993

קישורים חיצוניים

• פרטיזני ביילסקי, כולל תמונות, באנציקלופדיית השואה של מוזיאון השואה האמריקני (באנגלית)
• תקציר מיומנו של טוביה ביילסקי
• טוביה ביילסקי, באתר יד ושם
• ביקורת ספרים, באתר יד ושם על ספרה של נחמה טק, משפחת אנשי היער, המתעד את סיפורם של פרטיזני ביילסקי
• ביילסקי, טוביה (1906–1987), באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• יהודים במחנה המשפחות של טוביה בילסקי ביער נליבוקי, במאי 1944, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• אמיר השכל ונאוה רון, טוביה ביילסקי - מופת של מנהיגות, אתר ההתנגדות היהודית בשואה (קובץ וורד)
• פרטיזנים לשעבר, יוצאי גדוד 106 בחטיבתו של טוביה ביילסקי, שבאו לטקס זיכרון לחבריהם שנפלו (תמונה), מצבת הזיכרון לחללי גדוד 106 מיחידת הפרטיזנים של טוביה ביילסקי (תמונה) ארכיון בית לוחמי הגטאות
• איך התקבל ר' זושא וילימובסקי "הפרטיזן" ליחידת ביילסקי?, כך הפכנו לפרטיזנים מן השורה / זיכרונות, אתר חב"ד און ליין
• סיפורו של יעקב אברמוביץ', פרטיזן ומפקד במחנה המשפחות של טוביה ביילסקי, באתר יד ושם
• כשהקירות בכו - סיפורה של צילה יופן, מהפרטיזניות של קבוצת ביילסקי, בערוץ היוטיוב של יד ושם
• סיפורה של חיה ביילסקי-גרשוני שהשתייכה למחנה משפחות הפרטיזנים בראשות בעלה עשהאל ביילסקי וגיסה טוביה ביילסקי, בערוץ היוטיוב של יד ושם
• יחידת הפרטיזנים של בלסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)