האיסור לעבוד בעבד עברי עבודת עבד

האיסור לעבוד בעבד עברי עבודת עבד הוא מצות לא תעשה מתרי"ג מצוות לפיה אין לעבוד בעבד עברי עבודה שיש בה השפלה ועינוי.

האיסור לעבוד בעבד עברי עבודת עבד
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק ל"ט
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ב
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין, הלכות עבדים, פרק א'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו רנ"ז, ספר החינוך, מצווה שמ"ד, ספר מצוות גדול לאו קעו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מקור האיסורעריכה

בחומש ויקרא נאמר:

וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד.

טעם האיסורעריכה

ספר החינוך מבאר שמטעמי המצווה שהאדם יפנים שעם ישראל חשוב ונכבד, ומתוך כך יאהב את העם והתורה. ועוד, שיבין שגם הוא או אחד מצאצאיו יכולים לאבד את רכושם ולהימכר לעבדים, וכך יזהר במעשיו. כמו כן, כך יתרגל להתנהג בחסד כלפי אנשים ויתרחק מאכזריות.

דיני האיסורעריכה

מותר לצוות את העבד במה שמצווים שכיר ובעל מלאכה, אבל אסור לצוותו במלאכות של עבדוּת. בספרא מובאת דוגמה: שלא ייתן לעבדו לסחוב מחצלת קטנה שיוכל האדון לשבת עליה כשירצה, או לסחוב אחריו את חפציו לבית המרחץ או לנעול ולחלוץ לאדון נעליים. עוד אסור לעשות את העבד בעל מלאכה לרבים, כמו ספר וכיוצא בזה, אלא אם כן זו הייתה מלאכתו קודם שנהיה לעבד.

כמו כן למדו חכמים מהפסוק בספר דברים ”כי טוב לו עמך“ שהאדון מצווה לתת לעבד רמת חיים בסיסית שדומה לרמתו. למשל, אם האדון אוכל פת לבנה או ישן במיטה נוחה יותר, ייתן את אותם התנאים לעבדו. חובה זו על הבעלים כבדה מאוד, עד שאמרו חכמים שהקונה עבד עברי כאילו קנה אדון לעצמו.[1]

מותר לבקש מאדם חופשי לעשות מלאכות עבדות, כיוון שהוא לא משועבד ואין לו בזה בושה אם יסכים[2].

לדעת ספר החינוך העובר על מצווה זו אינו חייב במלקות כיוון שאין בה מעשה פיזי, אלא רק דיבור.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה