האספה הלאומית של אריתריאה

הרשות המחוקקת של אריתריאה

האספה הלאומיתאנגלית: National Assembly (Eritrea); בשפה המקומית: הגראווי באיטו Hagerawi Baito) של מדינת אריתריאה מורכבת מ־150 נציגים, 75 נציגים שמונו/נבחרו על ידי האוכלוסייה הכללית, מתוכם לפחות 11 חייבות להיות נשים, ו-15 נציגים חייבים להיות אריתראים, המייצגים אריתראים שחיים מחוץ למדינה ו-75 נציגים המייצגים את חברי הוועד המרכזי של מפלגת השלטון, מפלגת החזית העממית לדמוקרטיה וצדק (אנ') (PFDJ), המפלגה הפוליטית החוקית היחידה המותרת באריתריאה.[1] לפי האיגוד הבין-פרלמנטרי, באספה הלאומית יש 150 חברים שנבחרו בעקיפין. האספה הלאומית הורכבה בפברואר 1992, ומושבה נמצא באסמרה בירת אריתריאה.

האספה הלאומית של אריתריאה
Hagerawi Baito
סמל המדינה
סמל המדינה
מדינה אריתריאהאריתריאה אריתריאה
גוף פרלמנטרי חד מפלגתי
תקופת כהונה פברואר 1992
(כ־31 שנים)
הנהגה
נשיא אריתריאה, איסאייס אפוורקי
הרכב
מספר חברי הקואליציה
150 / 150
סיעות האופוזיציה אין
מספר חברי האופוזיציה
0 / 150
מפלגת השלטון החזית העממית לדמוקרטיה וצדק (PFDJ)

סוכנות הידיעות הצרפתית דיווחה שהעם האריתראי בחר בפועל 399 נציגים בששת האזורים של המדינה בתהליך ממושך שהוביל להקמת האספה המכוננת. הבחירות האזוריות התחילו ב-4 בינואר 1997 בחלקים מסוימים של המדינה והסתיימו בחלקים אחרים רק ב-1 במרץ 1997. נכון לספטמבר 2022 מעולם לא התקיימו בחירות ישירות במדינה: הבחירות שתוכננו לשנת 2001 נדחו בכל פעם לפני התאריך שנקבע לבחירות. ב-2016, משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם תיאר את האספה הלאומית, כאספה שלא קיימת, מאחר שהיא לא התכנסה מאז ינואר 2002.[2] בפועל, הנשיא איסאייס אפוורקי מפעיל סמכויות חקיקה בעצמו בנוסף לתפקידים הביצועיים המוענקים לו על ידי החוקה.

רקע כלליעריכה

בזמן שאריתריאה הייתה מדינה פדרלית כאחת המדינות הפדרליות של אתיופיה, בין השנים 1952–1962, הייתה האספה הלאומית של האריתריאה הגוף המחוקק. לאריתריאה יש אספה לאומית חד-מפלגתית, המנוהלת על ידי מפלגת החזית העממית לדמוקרטיה וצדק (PFDJ) (במקור נקראה החזית העממית לשחרור אריתריאה (EPLF)). מרגע העצמאות מאז מאי 1993, המדינה המשיכה להתנהל על ידי ממשלת המעבר שנבחרה במהלך הבחירות ביוני 1993; הבחירות שתוכננו לשנת 2001 נדחו ללא הגבלת זמן.[3]

הבחירות האזוריות והמקומיות נערכות על בסיס תקופתי במסגרת מוגבלת, כאשר כל הגברים והנשים מכל עדה אתנית או דתית רשאים להצביע. רק יחידים, בדגש לא מפלגות, רשאים להתמודד בבחירות, בהסכמת נציגי PDFJ. ההחלטות חייבות להיות להתקבל על פי מנדט המתקבל מהמפלגה.[4]

הכשרהעריכה

ההרכב של 150 חברי האספה הלאומית מורכב מ-75 חברי הוועד המרכזי של מפלגת PFDJ השולטת ו-75 אחרים נבחרו מתוך האספה הלאומית המכוננת שמנתה 527 חברים בשנת 1997. באותה שנה, נערכו בחירות להקמת ממשלת מעבר שתפקידה היה לדון ולאשרר את החוקה החדשה. בחוקה נקבע שבין 75 החברים הנבחרים מתוך האספה המכוננת חייב להיות: מינימום של 11 נשים ומינימום של 15 חברים המייצגים אריתראים גולים.[5]

סמכויות חוקתיותעריכה

על פי החוקה נקבע שהנשיא יבחר על ידי חברי האספה הלאומית לכהונה של חמש שנים, ולכל היותר לשתי קדנציות. בעוד שחברי האספה הלאומית יבחרו ישירות בהצבעה עממית.

במאי 1997 התקבלה חוקה חדשה, שאפשרה את בחירת 75 הנבחרים הדרושים מהציבור בהצבעה עממית, בעוד ש-75 אחרים היו מועמדים מהוועד המרכזי של ה-PFDJ; כמו כן נקבע שחברי ממשלת המעבר יורשו להמשיך בכהונתם עד לבחירות הבאות.[6] האספה הלאומית הייתה אמורה להתכנס כל חצי שנה, או בזמן חירום, בהוראת הנשיא ושני שלישים מהנבחרים. החוקה גם קבעה שהממשלה הזמנית כפופה לאספה הלאומית ועליה לדווח לאספה הלאומית, שהוגדרה כגוף המחוקק העליון ביותר של חוקת אריתריאה שעליו להבטיח את זכויות היסוד של אזרחי המדינה ולהבטיח צדק, שלום ויציבות. האספה הלאומית נקבעה גם לפקח על הרשות המבצעת במהלך ממשלת המעבר.[7] התפקידים העיקריים האחרים של האספה הלאומית כוללים: אישור תקציבים, ניהול מדיניות פנים וחוץ והסדרת מדיניות המועצה.[8]

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Eritrea - Political structure". ארכיון מ-2016-11-14. נבדק ב-2016-11-24.
  2. ^ "Democracy according to Eritrea's Afwerki, then and now".
  3. ^ "Elections in Eritrea". African Elections. ארכיון מ-21 בדצמבר 2016. נבדק ב-12 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Eritrea". Freedom House. ארכיון מ-12 בנובמבר 2016. נבדק ב-12 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Eritrean Government". Embassy of the state of Eritrea, Sweden. נבדק ב-12 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ USA (PRD) International Business Publications (2004). Eritrea Foreign Policy And Government Guide. Int'l Business Publications. p. 14. ISBN 9780739796412.
  7. ^ Giorgis, Andebrhan Welde (2014). Eritrea at a Crossroads: A Narrative of Triumph, Betrayal and Hope. Strategic Book Publishing. p. 159. ISBN 9781628573312.
  8. ^ "Political structure in Eritrea". ארכיון מ-14 בנובמבר 2016. נבדק ב-24 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)