הארטיסט

הארטיסט
The Artist
	כרזת הסרט בישראל
בימוי	מישל הזנוויציוס
הופק בידי	עמנואל מונטמא, תומא לאנגמן
תסריט	מישל הזנוויציוס
עריכה	אן-סופי ביון, מישל הזנוויציוס
שחקנים ראשיים	ז'אן דוז'רדן ; ברניס בז'ו
מוזיקה	לודוביק בורס
צילום	גיום שיפמן
מדינה	צרפת
חברת הפקה	France 3, La Classe Américaine, La Petite Reine, Wild Bunch, Orange studio
חברה מפיצה	האחים וורנר
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	15 במאי 2011
משך הקרנה	100 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	קומדיה רומנטית, דרמה קומית, סרט קומדיה, סרט רומנטי, סרט דרמה, סרט אילם
תקציב	15 מיליון דולר
הכנסות	133.4 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו	artist
פרסים	פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר (תומא לאנגמן); פרס דקל הכלב; פרס סזאר לסרט הטוב ביותר (תומא לאנגמן); פרס האקדמיה האירופית לקולנוע למלחין הטוב ביותר (לודוביק בורס); פרס אוסקר למוזיקה המקורית הטובה ביותר (לודוביק בורס); פרס אוסקר לעיצוב התלבושות הטוב ביותר (מרק ברידג'ס); פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (מישל הזנוויציוס); פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר (ז'אן דוז'רדן); פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר לסרט מוזיקלי או קומי; פרס לומייר; מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר ;
	אתר רשמי
	דף הסרט ב־IMDb

הארטיסט (The Artist, רק בקוויבק: L'Artiste) הוא סרט קולנוע צרפתי מסוג דרמה קומית, זוכה פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. הסרט יצא לאקרנים ב-2011, בבימויו של מישל הזנוויציוס, ובכיכובם של ז'אן דוז'רדן וברניס בז'ו. הארטיסט הוא סרט אילם ברובו ומוצג בשחור-לבן, הסרט מהווה מעין חיקוי לסרטי תקופת שלהי שנות ה-20 — ראשית שנות ה-30.

עלילה

עלילת הסרט מתרחשת בהוליווד שבין 1927 ל-1932, תקופת המעבר שבין הסרט האילם לסרט המדבר. ג'ורג' ולנטין (Valentin), כוכב ראינוע פוגש אישה צעירה בשם פפי מילר (Miller), בשעה שהוא מתראיין לעיתונאים לאחר הקרנת אחד מסרטיו. מילר מצטלמת איתו, ולמחרת שניהם מופיעים בכל העיתונים, כשהכותרת הראשית שואלת "מי הבחורה הזאת?" בהמשך, מילר הולכת לאודישן כרקדנית ופוגשת במקרה את ולנטין שמזמין אותה להשתתף בסרט שהוא משחק בו, למרות התנגדותו של מנהל הסטודיו, אל צימר (Zimmer). בהמשך דורך כוכבה של מילר והיא מתחילה לככב בסרטים. שנתיים לאחר מכן צימר מכריז על סיום הפקת סרטי ראינוע. ולנטין לא מאמין שסרטי הראינוע יחלפו מן העולם ומשוכנע שסרטי קולנוע הם רק אופנה חולפת. הוא מחליט להפיק סרט משלו, במימונו המלא. הקרנת הסרט מתרחשת בדיוק ביום של קריסת וול סטריט 1929. הסיכוי היחיד של ולנטין לשרוד הוא שהסרט שלו יהפוך ללהיט. אך רק מעט אנשים מגיעים להקרנה, ורובם הולכים לסרט בו מופיעה פפי מילר. בדיוק אז אשתו דוריס מודיעה לו שעליו לפנות תוך שבוע את חפציו מהבית, וללכת. ולנטין עובר לדירה אחרת עם הכלב שלו. באותו זמן בדיוק הופכת פפי מילר לכוכבת קולנוע מפורסמת בהוליווד.

שתוי ומדוכא חוטף ולנטין התקפת זעם, הוא זורק את כל העותקים של הסרטים בהם הוא השתתף, ומצית אותם. הודות לכלבו שמעורר את תשומת לבו של שוטר ברחוב, מצליחים להציל אותו מהשריפה, והוא מאושפז בבית חולים. פפי מילר מגיעה לבקרו ומבקשת שהוא יעבור להתאושש מהפציעות בביתה.

פפי מילר מאיימת על אל צימר, איתו היא עובדת, שאם בסרט הבא בו היא משתתפת לא ישתתף גם ולנטין, היא עוזבת. בינתיים, ולנטין מגלה שמילר קנתה את כל החפצים שלו שנמכרו במכירה פומבית לאחר שפשט את הרגל. הוא חוזר לדירה שלו, ומנסה להתאבד. ברגע האחרון מגיעה פפי והם מתפייסים. לפתע נזכרת פפי מילר בכישרון הריקוד של ולנטין ומשכנעת את צימר שהם יעשו מחזמר ביחד.

הסצנה האחרונה בסרט מציגה את הצילומים של הריקוד המשותף של מילר וולנטין. זוהי הסצנה היחידה שבה יש פסקול מלא בסרט. לאחר הריקוד המושלם אומר צימר, "קאט. מושלם. אפשר עוד פעם?" ולנטין עונה, "בשמחה", וחושף את מבטאו הצרפתי (מכאן ניתן להבין מדוע הוא חשב שאינו יכול להצליח כשחקן מדבר).

ביקורות ופרסים

הסרט קיבל ביקורות נלהבות וזכה למספר פרסים. דוז'רדן זכה בפרס השחקן הטוב ביותר לשנת 2011 בפסטיבל קאן. הסרט היה מועמד לשישה פרסי גלובוס הזהב, וזכה בשלושה: הסרט הטוב ביותר והשחקן הראשי הטוב ביותר, שניהם בקטגוריה של קומדיה, והפסקול המקורי הטוב ביותר. כמו כן, הסרט מועמד ל-12 פרסי באפט"א. הסרט היה מועמד ל-10 פרסי אוסקר: לסרט הטוב ביותר, לבמאי הטוב ביותר, לשחקן הטוב ביותר (ז'אן דוז'רדן), לשחקנית המשנה הטובה ביותר (ברניס בז'ו), לתסריט המקורי, לעריכה הטובה ביותר, לצילום הטוב ביותר, לעיצוב התלבושות הטוב ביותר, לעיצוב האמנותי הטוב ביותר ולמוזיקה המקורית הטובה ביותר.^[1] בטקס שהתקיים ב-26 בפברואר 2012 זכה הסרט בחמישה פרסי אוסקר, בראשם הפרס לסרט הטוב ביותר.

הסרט זכה בפרס סזאר ובפרס לומייר לסרט הטוב ביותר.

השפעות

זהו סרט מחווה לסרט האילם של שנות ה-20 של המאה ה-20. הוא מושפע ממבנה התסריט של כמה סרטים באותה תקופה, כמו "כוכב חדש נולד" או אורות הכרך, לדברי הבמאי,^[2] גם משיר אשיר בגשם, הסרט ינק רבים מהרעיונות בנושא המעבר הכואב והקשה לשחקנים בסרט האילם, מהראינוע לסרט המדבר.^[3]