אלפרד היצ'קוק
סר אלפרד ג'וזף היצ'קוק (באנגלית: Sir Alfred Joseph Hitchcock; 13 באוגוסט 1899 – 29 באפריל 1980) היה במאי קולנוע, אמן סרטי מתח ואימה, ומפיק סרטים אנגלי. הוא טבע את חותמו על התעשייה, ונחשב לאחד מגדולי במאי הקולנוע של כל הזמנים.
אלפרד היצ'קוק | |
לידה |
13 באוגוסט 1899 לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת |
---|---|
פטירה |
29 באפריל 1980 (בגיל 80) בל אייר, קליפורניה, ארצות הברית |
שם במה | Hitchcock |
שם לידה | Alfred Joseph Hitchcock |
סוגה מועדפת | מותחן, אימה, פילם נואר, דרמה, סרט ריגול, סרט בלשי |
מדינה | הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת |
תקופת הפעילות | 1919–1980 (כ־61 שנים) |
עיסוק | מפיק ובמאי קולנוע |
מקום לימודים |
|
יצירות בולטות |
נודעת חלון אחורי ורטיגו מזימות בינלאומיות פסיכו הציפורים |
בן או בת זוג | עלמה רוויל (2 בדצמבר 1926–29 באפריל 1980) |
צאצאים | פאט היצ'קוק |
פרסים והוקרה |
|
פרופיל ב-IMDb | |
קורות חייו
עריכהאלפרד היצ'קוק נולד ברובע הדל של לונדון, ה"איסט אנד", בשנת 1899 להורים קתולים בעלי חנות מכולת, שדירת מגוריהם הדלה הייתה בצידה האחורי של החנות. בילדותו למד בקולג' ישועי בעל שגרת לימודים ומשמעת קשוחה ומחמירה. בשנת 1913, בגיל 14, עזב את לימודיו הפורמליים ופנה ללימודי ערב במקצועות טכניים שונים, וגילה כישרון בשרטוט ובציור.
בשנת 1915, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, התקבל היצ'קוק לעבודה בחברה לייצור מכשירי טלגרף וכבלי חשמל, שהייתה עמוסת עבודה עקב הדרישה למוצריה לצורכי לחימה. היצ'קוק גילה עניין רב בעבודתו. העובד השקט והמשקיע משך את תשומת לב הממונים עליו והוא הועבר למחלקת הפרסום של החברה, שבה מצא ביטוי לכישרון הציור שלו. אף שהתחוללה מלחמה והיצ'קוק היה כבר בגיל גיוס, הוא לא גויס לצבא מחמת עודף משקל, ומשום שהיה מועסק בחברה התורמת למאמץ המלחמתי.
בשנת 1920 קרא היצ'קוק בעיתון, שחברת סרטים אמריקאית עומדת לפתוח אולפן בלונדון והדבר שינה את מסלול חייו. היצ'קוק פנה לחברה והציג תיק עבודות עם רישומים שהכין לסרט עתידי של החברה, והתקבל לעבודה. זו הייתה ראשית דרכו בעולם הקולנוע. תפקידו של היצ'קוק בחברה היה עיצוב כותרות לסרטים אילמים שהפיקה החברה. היצ'קוק גילה מסירות לתפקידו והשתדל ללמוד את כל מה שקשור בקולנוע. כשנתקלו מנהלי האולפן והבמאים בקושי כלשהו במהלך ההסרטה, או כשנזקקו לסיוע בכתיבת סצנה או בעיצוב תלבושות ותפאורה, היו להיצ'קוק תמיד הצעות מבריקות לפתרון.
בשנת 1923 ניתנה להיצ'קוק ההזדמנות הראשונה לביים סרט, לאחר שנקרא להחליף את במאי הסרט האילם "ספר תמיד לאשתך", שסולק מהמשך הבימוי עקב חילוקי דעות עם המפיק. החברה שהפיקה את הסרט כללה בכותרות את שמו של המפיק בתור במאי הסרט, מבלי לציין את שמו של היצ'קוק, אך פרסמה כי הבמאי "קיבל סיוע מאחד מאנשי הצוות". מיד לאחר סיום צילומי סרט זה, נקרא היצ'קוק לביים סרט נוסף שעמד להיקרא "גברת פיבודי" או "מספר שלושה עשר", אלא שמחמת קשיי מימון לא הושלמה הסרטתו.
הסרט הראשון בבימויו המלא של היצ'קוק היה הסרט האילם "גן התענוגות" משנת 1925. מאז ועד שנת 1929 ביים היצ'קוק מספר סרטים אילמים נוספים. סרטו המדבר הראשון היה "סחיטה" משנת 1929, שהיה גם סרט הקולנוע המדבר הראשון באנגליה. עד מהרה התגלה כוחו הרב של היצ'קוק כבמאי סרטי מתח ואימה, והוא התרכז בעיקר בז'אנר זה. בין 1925 ל-1939 ביים היצ'קוק 23 סרטים והוכר באנגליה כבמאי מוכשר של סרטי מתח, אך הביקורת האנגלית לא עמדה על מלוא כישרונותיו האמנותיים.
בשנת 1939 נעתר היצ'קוק להצעתו של המפיק ההוליוודי הידוע דייוויד או. סלזניק, מי שהפיק את "חלף עם הרוח", לעקור לארצות הברית וליצור בה. היצ'קוק, שהיה מאוכזב מכך שהביקורת האנגלית רואה בסרטיו משום בידור טוב בלבד ולא יצירות אמנות, וכן משום שקץ בדלות האמצעים הטכניים באנגליה, נעתר להזמנה. ב-1 במרץ 1939 הפליגו היצ'קוק, אשתו אלמה ובתו פטרישיה (שהופיעה בהמשך בתפקידי משנה בסרטיו "פחד במה" מ-1949 ו"זרים ברכבת" מ-1950), מאנגליה לארצות הברית על סיפון האונייה "קווין מרי". מאז חי היצ'קוק בהוליווד ויצר בה עד מותו, פרט לגיחה אחת קצרה לאנגליה בשנת 1972, כשיצר את הסרט "פרנזי".
בהגיעו להוליווד הטיל סלזניק על היצ'קוק לביים את הסרט "רֶבֶּקָה", על פי ספרה רב המכר של דפנה דה מוריאה. הסרט זכה להצלחה גדולה, והוענק לו פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר לשנת 1940. מכאן ואילך הייתה דרכו של היצ'קוק סלולה בתעשיית הקולנוע האמריקאית. הוא זכה להצלחה מסחרית ובין-לאומית וגם להכרה אמנותית (בה לא הצליח לזכות באנגליה). במרוצת השנים התעוררו מחלוקות וסכסוכים בין היצ'קוק לסלזניק על רקע האופי האסרטיבי של שניהם ובשל התערבותו של סלזניק בצד האמנותי של התסריטים וההסרטה. בשנת 1947 נפרדו דרכיהם, ומאז ואילך הפיק היצ'קוק את סרטיו בעצמו באמצעות חברה שהקים.
בשנת 1972 שב היצ'קוק לאנגליה וביים את סרטו הלפני אחרון "פרנזי". סרטו האחרון היה "מזימות" משנת 1976, שיצר כשהיה בן 77, ונחשב לאחד מסרטיו הטובים.
היצ'קוק נפטר בשנת 1980 בגיל 80, כשעבד על תכנון סרט נוסף שרצה ליצור.
יצירתו הקולנועית
עריכהסרטיו של היצ'קוק בתקופה האמריקאית שלו מפורסמים ומוערכים יותר מאלה שמתקופתו האנגלית, זאת הן בשל התקדמותו האומנותית, הן מבחינת התקציבים והאמצעים שהיה יכול לגייס, והן עקב הפרסום ואפשרויות ההפצה הגלובליות המשופרות של סרטי הוליווד.
סימן היכר קבוע של היצ'קוק הוא הופעתו הקצרה (הנקראת בשפה קולנועית "הופעת קמע" – cameo), למשך מספר שניות ברקע של רוב סרטיו, בתפקיד ניצב (ב-37 מתוך 52 סרטיו ששרדו). בסרט "סירת ההצלה" (משנת 1944), אשר עלילתו מתרחשת כולה בסירת הצלה השטה בלב ים, מופיעה תמונתו של היצ'קוק בפרסומת לשומרי משקל בעיתון שקורא אחד הגיבורים, על מנת לשמור על העיקרון של "הופעת האורח".
גדולתו של היצ'קוק כאמן מתבטאת בצד הפסיכולוגי של הגיבורים ושל העלילה, וכל זאת מבלי להזניח את הצד החזותי של הרקע והתפאורה היוצרים מציאות מיוחדת האופיינית לסרטיו, ושימת דגש על שילוב האפקטים המוזיקליים בעלילה.
למרות העובדה שאחדים מסרטיו הם סרטי אימה, לא נתן היצ'קוק לעלילותיהם הסברים על-טבעיים (רוחות רפאים, כישוף וכיוצא בזה), כמקובל בהרבה סרטים מז'אנר זה. התוכן בסרטיו תמיד ריאלי ורציונלי, ואף בסרטו "ורטיגו" מ-1958, הנחשב על ידי רבים לגדול בסרטיו ולאחד מסרטי המופת בתולדות הקולנוע, בו מובילה התעלומה הנפרשת בסרט לכוון של גלגול נשמות, הרי שפתרונה מתגלה לבסוף כמזימת רצח מתוחכמת. אף הסרט הציפורים אשר מתאר התנהגות על-טבעית של ציפורים שונות, אינו מתמקד בפשר התנהגות הציפורים, או בהסבר להתנהגותן, אלא במצבים הנובעים מכך, ולכן לא ניתן לראות בו סרט "מדע בדיוני".
מוטיב חוזר בסרטיו של היצ'קוק הוא האדם הנלכד ברשת של חשד או האשמת שווא, עד שמתבררת חפותו. כך הדבר ב-"39 מדרגות" מ-1935, ב"צעירים ותמימים" מ-1937, ב"חשד" מ-1941, ב"נאשם" מ-1957, ב"מזימות בינלאומיות" מ-1959 וב"פרנזי" מ-1972. יוצא דופן מבחינה זו הוא הסרט "צל של ספק" מ-1943, שבו מתלבטת גיבורת הסרט בחשד האם דודה האהוב הוא רוצח סדרתי, חשד שבסוף הסרט מתברר כי לא היה חשד שווא.
הקהל בסרטיו של היצ'קוק הוא קהל יודע כול. בניגוד לדמויות, הקהל יודע מראש את האמת. כך למשל, הוא יודע מי הרוצח ב"פרנזי", ויודע כבר מתחילת הסרט כי גיבור "מזימות בינלאומיות" אכן נקלע לפרשת ריגול, גם כשהכל אינם מאמינים לו. מוטיב זה מנוגד לסרטי מתח קלאסיים אחרים, בהם הקהל מגלה את האמת בתום הסרט.
כמה סצינות מסרטיו הפכו לקלסיקות קולנועיות, כגון: בסרט "מזימות בינלאומיות" – ניסיון חיסול באמצעות מטוס ריסוס, ומרדף בהר ראשמור על גבי פסלי הענק של נשיאי ארצות הברית; בסרט "ורטיגו" – הבלש שנתלה על קצות אצבעותיו על שולי גגו של גורד שחקים; בסרט "פסיכו" – הרצח במקלחת והדם המסתלסל בפתח הניקוז של האמבטיה, וכן בית המגורים המסתורי של נורמן בייטס ואמו על הגבעה שמעל למוטל.
אפיון נוסף שהיה להיצ'קוק הוא בדרך העבודה שלו. ניתן לראות בסרטיו שחשב על כל פרט קטן, ותכנן הכול לדקויות. סרטו "החבל" הוא סרט באורך מלא, אך מורכב מעשרה שוטים בודדים, דבר שמצריך תכנון מדויק מראש. ישנם כאלו שמספרים שהיצ'קוק תכנן את הכל מראש, עד שלפעמים הוא לא הגיע ליום הצילומים, אלא כתב לכל אחד מאנשי הצוות (שחקנים, תאורנים, סאונדמנים, צלמים ועוד) כרטיסיות מדויקות בהן פירט מה עליהם לעשות בכל שנייה ושנייה ביום הצילומים.
יצירתו בטלוויזיה
עריכהבשנת 1955, כשהיה היצ'קוק בתקופת שיא הצלחתו הקולנועית, הוא שוכנע על ידי רשתות הטלוויזיה לביים ולהשתתף בסדרת טלוויזיה, לה ישאיל את שמו ויקדים לכל פרק בה פתיחה וסיום אישית מצולמת. היצ'קוק נאות לכך בהתחשב ברווחים העצומים שהטלוויזיה יכולה הייתה להציע לו. הטלוויזיה מצדה נהנתה מהריטינג הרב ששמו של היצ'קוק הביא לה, שבצדו רווחי פרסומת אדירים. שידור הסדרה החל בשנת 1955 והיא נקראה בשם "אלפרד היצ'קוק מגיש", כשכל פרק בה הוא בן מחצית השעה.
להצלחת הסדרה תרמה נוכחותו האישית של היצ'קוק שהיה פותח וסוגר כל פרק, כאשר לקול מארש אבל הייתה דמותו משתלבת אל תוך קריקטורה מצוירת בגודל טבעי של צלליתו, ואז היה נושא את דברי הפתיחה והסגירה לאותו פרק, שהיו תמיד שנונים וסרקסטיים ובעלי מוסר השכל. בשנת 1962 הורחבה הסדרה לפרקים בני שעה שלמה והחלה להיקרא "שעתו של אלפרד היצ'קוק". במתכונת זו שודרה הסדרה עד לשנת 1964.
רוב הפרקים בסדרה, הם על מקרי רצח שהם כידוע, הנושא המועדף עליו.
הסדרה זכתה לשיעור צפייה עצום בארצות הברית, אך בשל המתכונת הקצרה והפשטנית היא לא נחשבה להישג אומנותי של היצ'קוק כדוגמת סרטי הקולנוע שלו.
עבודתו הייחודית עם שחקנים
עריכההתקציבים שעמדו לרשותו של היצ'קוק, החל מראשית דרכו בהוליווד, אפשרו לו לשתף בסרטיו את מיטב כוכבי הוליווד. שיטת ה"אולפנים" הייתה אז בשיאה, וחלק מהפרסום שלו זכו סרטי היצ'קוק היה בשל השחקנים שהסכימו להשתתף בהם. צידה האחר של גאונותו של היצ'קוק היה אופיו העריץ. הוא נהג בשחקניו (וגם בצוות ההסרטה) באורח מזלזל, היה נוהג למתוח אותם במתיחות שנועדו להפחיד או להביך אותם ולהעבידם קשות. הדבר לא הרתיע את שחקניו, הן משום הפרסום והתהילה שהביאה להם השתתפותם בסרטיו והן בזכות הישגי המשחק אליהם הגיעו הודות לבימויו.
תפיסת עולמו בכל הנוגע לתפקיד השחקנים בסרט הייתה שתפקידו של השחקן נגמר בשנייה שלוהק, ולמעשה הדבר שהשחקן מביא איתו הוא בעיקר נוכחותו הקולנועית או אישיותו הציבורית; את השאר השאיר למצלמה, למוזיקה ולחדר העריכה. לדוגמה, כאשר לקח את גרייס קלי לשחק בחלון אחורי, סרט שעסק בחרדת סירוס גברית, הרי שדמותה, יופייה ומעמדה הציבורי כאישה היפה ביותר באותה תקופה שירתו את סרטו טוב בהרבה ממשחקה בסרט.
הכוכבים
עריכהבין השחקנים הידועים שהשתתפו בסרטי היצ'קוק מצויים:
- לורנס אוליבייה: "רבקה".
- קרי גרנט: "חשד", "הנודעת", "תיפסו את הגנב", "מזימות בינלאומיות".
- פול ניומן: "המסך הקרוע".
- גרגורי פק: "בכבלי השכחה", "משפט פאראדין".
- ג'יימס סטיוארט: "החבל", "חלון אחורי", "האיש שידע יותר מדי", "ורטיגו".
- שון קונרי: "מארני".
- אנתוני פרקינס: "פסיכו" בדמותו של נורמן בייטס.
- הנרי פונדה: "הנאשם".
- ג'וזף קוטן: "צל של ספק", "מתחת לחוג הגדי".
הכוכבות
עריכההדמות הנשית הנערצת על היצ'קוק, אותה חיפש בכל כוכבות סרטיו, הייתה דמות האישה הבלונדינית התמירה ודקת הגזרה. היצ'קוק התייחס באופן קשוח ומעליב לכוכבותיו והשתדל להביכן בלשון גסה ובבדיחות מפולפלות.
האידיאל הנשי של היצ'קוק התגלם בדמותה של גרייס קלי (לימים נסיכת מונקו), שהיוותה את תפקיד האישה היפה, הסקסית, הבלונדינית ודקת גזרה. ככל שהלך היצ'קוק והזדקן, הרשה לעצמו להתייחס באופן חריף יותר לשחקניותיו, עד שטיפי הדרן ששיחקה בסרטים "מארני" ו"הציפורים" דיווחה על התעללות פיזית של ממש במהלך הצילומים, ועל פגיעות שנפגעה במהלך צילומי סצינות תקיפת הציפורים בסרט "הציפורים".
כוכבותיו:
- גרייס קלי "אליבי", "חלון אחורי", "תפסו את הגנב".
- ג'ולי אנדרוז: "המסך הקרוע".
- ג'ואן פונטיין: "רבקה", "חשד".
- קרול לומברד: "אדון וגברת סמית".
- אלידה ואלי: "משפט פאראדין"
- דוריס דיי: "האיש שידע יותר מדי".
- אינגריד ברגמן: "הנודעת", "בכבלי השכחה", "תחת חוג הגדי".
- מרלן דיטריך: "פחד במה".
- אווה מארי סיינט: "מזימות בינלאומיות".
- קים נובאק: "ורטיגו".
- ג'נט לי: "פסיכו".
- טיפי הדרן: "מארני", "הציפורים".
- שירלי מקליין: "מי רצח את הארי?".
- מורין או'הרה: פונדק ג'מייקה
דמות שחרגה לכאורה מן הסטריאוטיפ הנשי של כוכבות היצ'קוק, הייתה דמותה של קים נובאק, שחקנית מלאת גזרה בעלת ניסיון לא רב וכישורי משחק לא מרשימים, ממנה הצליח היצ'קוק להפיק את דמותה של מדליין ב"ורטיגו", דמות שכאילו מרחפת בין המציאות לבין הדמיון וההזיה.
פילמוגרפיה חלקית
עריכההיצ'קוק ביים 53 סרטים במשך 51 שנה. בין סרטיו המפורסמים:
בתקופה האנגלית
עריכה- האיש שידע יותר מדי (1934) – ילד נחטף במהלך חופשה כדי להבטיח את שתיקת הוריו, שהיו עדים להתנקשות במרגל שהעביר להם מידע גורלי לגבי קונספירציה לרצח, בטרם נרצח. בהשתתפות לסלי בנקס, עדנה בסט ופיטר לורה. גרסה זו היא הראשונה שביים היצ'קוק, את השנייה ביים בארצות הברית בשנת 1956.
- 39 המדרגות (1935) – אדם חף מפשע מופלל ברצח שלא ביצע. מרדף לאורכה של סקוטלנד חושף את המזימה ומוציא את חפותו לאור. כבר בשלב מוקדם זה פיתח היצ'קוק את הכלים העלילתיים והדרמטיים שישמשו אותו בסרטיו המאוחרים יותר.
- סוכן חשאי (1936) – עלילותיו של אדם המגויס בניגוד לרצונו לשירות החשאי, ומצווה להרוג אדם אחר. בהשתתפות ג'ון גילגוד ופיטר לורה.
- סבוטז' (1936) – בעלים של אולם קולנוע בלונדון מתגלה כסוכן זר.
- צעירים ותמימים (1937) – בתו התמימה של מפקד תחנת משטרה, עוזרת לחשוד ברצח להימלט, על מנת שיוכיח את חפותו.
- הגברת הנעלמת (1938) – במהלך נסיעה ברכבת מבאנדריקה, ארץ דמיונית במרכז אירופה, בחזרה לאנגליה מגלה נוסעת צעירה כי שותפתה לתא הרכבת, גברת זקנה וחביבה, נעלמה לפתע. גם סרט זה היה הראשון להשתמש בתכסיסי עלילה שלאחר מכן ישתמש בהם היצ'קוק בסרטיו המאוחרים, כמו גם יוצרים רבים נוספים.
- פונדק ג'מייקה (1939), לפי ספרה של דפנה דה מוריאה.
בתקופת הוליווד
עריכה- רֶבֶּקָה (1940) – על פי ספרה של דפנה דה מוריאה. צעירה (ששמה אינו נזכר במשך כל מהלך הסרט) המתחתנת עם אלמן בן אצולה, וחיה בצילה של אשתו המתה. הסרט זכור במיוחד בשל הצילום האומנותי, האווירה הקודרת, ומשחקם של לורנס אוליבייה וג'ואן פונטיין בתפקידים הראשיים כבני הזוג וג'ודית אנדרסון בדמותה השטנית של המשרתת. מעל לכל מרחפת לאורך כל הסרט דמות שכבר אינה בין החיים, דמות אשתו המנוחה של הגבר, רבקה. היצ'קוק ניצל את כל האמצעים הטכניים שהעמידה הוליווד לרשותו, והתוצאה שומרת על איכותה עד היום. רבים מחשיבים סרט זה לאחד מגדולי סרטיו של היצ'קוק וזהו סרטו היחידי אשר זכה באוסקר.
- כתב זר (1940) – מותחן בלשי המספר את סיפורו של כתב אמריקאי שמדווח מבריטניה ומנסה לחשוף מרגלים של כוחות האויב המעורבים בקנוניה רחבת ממדים, בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה.
- מר וגב' סמית' (1941) – הקומדיה האמריקאית היחידה של היצ'קוק. דייוויד ואן סמית מגלים כי נישואיהם אינם בתוקף, ומחליטים לגרום אחד לשנייה לקנא.
- חשד (1941) – ג'ואן פונטיין הצעירה והעשירה נישאת לקרי גראנט השרמנטי, וחושדת כי הוא רוצה לרצוח אותה בשל כספה.
- צל של ספק (1943) – הסרט שהוגדר על ידי היצ'קוק כסרטו האהוב ביותר. תרזה רייט היא נערה מתבגרת בשם צ'ארלי, המתגוררת עם משפחתה הבורגנית בעיירה שלווה. דודה הצעיר והאהוב, אחי אמה, שעל שמו היא קרויה (הדמות מגולמת על ידי השחקן ג'וזף קוטן), מגיע לביקור לאחר שנים של היעדרות, ובצ'ארלי מתחיל לנקר הספק.
- סירת הצלה (1943) – סרט מלחמה המתרחש כולו על סירת הצלה. מספר אזרחים אמריקאים נתקעים על סירת הצלה, לאחר שספינתם שוקעת. לסירה מגיע גם חייל גרמני, המכחיש את היותו נאצי. היצ'קוק קיבל מועמדות לפרס האוסקר על בימוי סרט זה.
- בכבלי השכחה (1945) – מסתבר כי רופא חדש בבית חולים לחולי נפש (גרגורי פק) הוא מטורף בעצמו וחולה שכחה. סרט זה ידוע במיוחד בזכות סצנת החלום שעוצבה על ידי סלבדור דאלי בסגנון הסוריאליזם. כן תזכר בסרט הופעתו של השחקן מייקל צ'כוב (אחיינו של המחזאי אנטון צ'כוב) בדמות הפסיכיאטר הזקן.
- הנודעת (1946) – אינגריד ברגמן היא סוכנת אמריקנית הנישאת לפעיל נאצי בריו דה ז'אנירו, ומתאהבת בסוכן המפעיל אותה קרי גראנט.
- משפט פאראדין (1947) – מדלנה אנה פאראדין בגילומה של אלידה ואלי, יפהפייה איטלקייה הגרה בלונדון, נאשמת ברצח בעלה האנגלי. עורך הדין שנשכר להגנתה גרגורי פק מתאהב בה.
- החבל (1948) – שני סטודנטים מתוחכמים החליטו לבצע את הרצח המושלם בעקבות הרצאה בנוגע ל"אומנות הרצח" ובהשראת הפילוסופיה של פרידריך ניטשה. כדי להדגיש את עליונותם הם חונקים למוות חבר לספסל הלימודים מחביאים אותו בתוך תיבה דמוית שולחן ועורכים עליה סעודה במהלכה נידונות תאוריות פילוסופיות בדבר חוסר השוויון הטבעי בין בני אדם וזכויות היתר שישנן לאנשים עליונים.
- מתחת לחוג הגדי (1949) לפי ספר שעלילתו מתרחשת באוסטרליה, עם אינגריד ברגמן וג'וזף קוטן.
- זרים ברכבת (1951) – על פי תסריט שנכתב על ידי ריימונד צ'נדלר זהו סיפורו של כוכב טניס פארלי גריינג'ר הנפגש במקרה עם אדם ברכבת, ומסכם עמו בבדיחות הדעת שירצח את אביו אם הזר ירצח את גרושתו המטרידה אותו. מסתבר שהזר רוברט ווקר לקח את ההלצה ברצינות.
- אליבי (1954) – מבוסס על מחזה. טוני (ריי מילאנד) הוא טניסאי מקצועי לשעבר, המתגורר בלונדון עם אשתו העשירה מרגוט (גרייס קלי), לאחר פרישתו מהטניס מתחילה מרגוט לבגוד בבעלה עם סופר בשם מארק. טוני שולח מכר שלו לרצוח אותה, אך העלילה מסתבכת כאשר היא דוקרת אותו ועומדת למשפט על רצח.
- חלון אחורי (1954) – ג'ף (ג'יימס סטיוארט) הוא צלם עיתונות ששבר את רגלו, ומבלה שעות מול החלון שבביתו. הוא מתחיל לצפות בשכניו, ומסיק כי אחד מהם ריימונד באר (שלימים גילם את דמותו של איירונסיד בסדרת הטלוויזיה) רצח את אשתו.
- האיש שידע יותר מדי (1956) – מרדף בין-לאומי אחר אנשים הזוממים לרצוח אישיות פוליטית במהלך קונצרט באלברט הול. ידוע בשל אתרי הצילום האקזוטיים. עם ג'יימס סטיוארט ודוריס דיי. גרסה זו היא השנייה שביים היצ'קוק, לאחר שאת הראשונה ביים באנגליה בשנת 1934.
- הנאשם (1956) עם הנרי פונדה, מבוסס על מקרה אמיתי של אדם שנעצר והובא למשפט על שוד, ללא עוול בכפו.
- ורטיגו (1958) – עוסק בבעיות של זהות, של תדמית, של אמת אל מול זיוף, והוא בעל עומק פסיכולוגי אליו ממעטים סרטים להגיע. ג'יימס סטיוארט וקים נובאק בתפקידים הראשיים נותנים הופעה בלתי נשכחת.
- מזימות בינלאומיות (1959) – סרט הרפתקאות שבו קרי גראנט נמלט מחבורת מרגלים בראשות ג'יימס מייסון. כולל כמה סצינות שהפכו לקלאסיות בסוגן, כגון המרדף אחר גראנט באמצעות מטוס קל, או הטיפוס על הר ראשמור.
- פסיכו (1960) – אחד מסרטי האימה הידועים ביותר ומהסרטים המזוהים ביותר עם היצ'קוק. אנתוני פרקינס מגלם בעל מלון הקשור בקשר חולני לאימו. זכורה במיוחד סצנת המקלחת בכיכובה של ג'נט לי.
- הציפורים (1963) – מתקפת ציפורים על עיירה בקליפורניה.
- מארני (1964) – מותחן פסיכולוגי על גנבת יהלומים. עם שון קונרי.
- המסך הקרוע (1966) – מותחן ריגול מתוחכם ומצליח המתרחש בתקופת המלחמה הקרה. עם ג'ולי אנדרוז ופול ניומן.
- פרנזי (1972) – שובו של היצ'קוק לבריטניה הניב סרט מותח ומרתק, הנחשב לאחד מסרטיו הטובים. העלילה היא עלילה היצ'קוקית טיפוסית בה אדם מופלל ברצח שלא ביצע בעוד הרוצח הסדרתי מסתובב חופשי.
- מזימות (1976) – סרטו האחרון של היצ'קוק הוא מותחן העוסק בחילופי זהויות.
פרסים
עריכה- פרס מכון הסרטים האמריקאי על מפעל חיים (1979)
- פרס הזיכרון על שם אירווינג ת'אלברג (1967)
- פרס אדגר (1960)
- פרס באפט"א למפעל חיים (1971)
- אביר מפקד במסדר האימפריה הבריטית (1979)
- גלובוס הזהב על שם ססיל ב. דה-מיל (1971)
- פרס סאטורן
- צדף הכסף לבמאי הטוב ביותר
- קצין מסדר האמנויות והספרות
- אביר בלגיון הכבוד
- פרס גלובוס הזהב
- כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
לקריאה נוספת
עריכה- זאב רב נוף, מסך גדול, הוצאת כתר, 1982.
- דונלד ספוטו, היצ'קוק, צידה האפל של הגאונות. הוצאת דביר, מאנגלית: עודד דגן, תל אביב: תשנ"א 1991.
- פרנסואה טריפו, היצ'קוק/טריפו. הוצאת בבל-האוזן השלישית, 2008.
- דוד גורביץ', הבלש כגיבור תרבות: ספרות, קולנוע, טלוויזיה, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2013, פרק ח – אלפרד היצ'קוק מציג: הפסיון של הגיבור הבלשי, עמ' 200–224.
- אלפרד היצ'קוק, סיפורי תופת, מאנגלית: Suspense Stories, תרגם: ג. מנחם, בהוצאת ספיח
קישורים חיצוניים
עריכה- "גיבור תרבות": פודקאסט להאזנה המוקדש כולו לאלפרד היצ'קוק, בהגשת ד"ר דן ערב, ד"ר דוד גורביץ' ויונתן גת
- היצ'קוק: כרונולוגיה(הקישור אינו פעיל, 18 באוגוסט 2021), מתוך עמלנט, מקור: סינמטק 104, נובמבר–דצמבר 1999
- דני ורט, היצ'קוק: מילון קצר לקולנוע ההיצ'קוקיאני מ-א עד ת, מתוך עמלנט, התפרסם במקור בסינמטק 104 נובמבר–דצמבר 1999
- היצ'קוק: הכל על אודות המלודרמה, מתוך עמלנט, מקור: סינמטק 104, נובמבר-דצמבר 1999
- רותה קופפר, נשיקה באפילה, באתר הארץ, 15 במאי 2011
- אורי קליין, פחד גבהים בצמרת, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2012
- חן ליברמן, שואה שלו: תיעוד ממחנות ההשמדה של אלפרד היצ'קוק, באתר nana10, 8 בינואר 2014
- אורי קליין, הסרטים האילמים של היצ'קוק מדברים בעד עצמם, באתר הארץ, 19 בפברואר 2014
- אורי קליין, גם 40 שנים אחרי מותו, אלפרד היצ'קוק הוא עדיין יותר מ"רק במאי", באתר הארץ, 29 באפריל 2020
- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה-104 של היצ'קוק, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית), 12 באוגוסט 2003
- אלפרד היצ'קוק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אלפרד היצ'קוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קובי פרג', צילום: יכין הירש, יום בירושלים עם אלפרד היצ'קוק (1967), באתר הארץ, 1 בספטמבר 2021
- אלפרד היצ'קוק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- אלפרד היצ'קוק, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- אלפרד היצ'קוק, באתר AllMovie (באנגלית)
- אלפרד היצ'קוק, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- אלפרד היצ'קוק, באתר Metacritic (באנגלית)
- אלפרד היצ'קוק, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- אלפרד היצ'קוק, באתר AllMusic (באנגלית)
- אלפרד היצ'קוק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- אלפרד היצ'קוק, באתר Discogs (באנגלית)
- אלפרד היצ'קוק, באתר Songkick (באנגלית)
- אלפרד היצ'קוק (1899–1980), דף שער בספרייה הלאומית