הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1820
הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1820 היו הבחירות לנשיאות התשיעיות בארצות הברית. הן התרחשו החל מיום רביעי, 1 בנובמבר, עד ליום רביעי, 6 בדצמבר 1820. בחירות אלו היו הפעם השלישית והאחרונה בהיסטוריה של ארצות הברית בהן התקיימו בחירות נשיאותיות כאשר מועמד רץ לנשיאות ללא מתחרים אחרים (הפעמיים הקודמות היו הבחירות ב-1789 ו-1792 בהן ג'ורג' וושינגטון התמודד על הנשיאות בלי תחרות ממשית). הנשיא ג'יימס מונרו וסגן הנשיא דניאל טומפקינס נבחרו מחדש ללא מאמץ משמעותי וזכו בכל האלקטורים פרט לאחד. המפלגה הפדרליסטית כבר קרסה, ואמנם התמודדה כשהציעה את ריצ'רד סטוקסון כמועמד לתפקיד סגן הנשיא, היא לא הצליחה להעמיד מועמד אחד לנשיאות. היא לא השתתפה שוב בבחירות. זאת הייתה הפעם האחרונה עד 2012 בה שלושה נשיאים נבחרו לכהונה ברצף (עת אובמה נבחר לכהונה שנייה, לאחר קלינטון ובוש הבן).
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1820 | |||||||||||
| 1 בנובמבר – 6 בדצמבר 1820 | |||||||||||
|
|||||||||||
| מועמד | ג'יימס מונרו | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה |  המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית
|
||||||||||
| מדינת מוצא | וירג'יניה | ||||||||||
| סגן | דניאל טומפקינס | ||||||||||
| אלקטורים | 231 | ||||||||||
| מדינות | 24 | ||||||||||
| מספר הקולות | 87,343 | ||||||||||
| אחוזים | 80.6% | ||||||||||
 חלוקת האלקטורים לפי מדינה | |||||||||||
| הזוכה: ג'יימס מונרו | |||||||||||
רקע
עריכהלמרות המשך המערכת החד-מפלגתית (שידועה בתור "עידן הרגשות הטובים"), בעיות רציניות עמדו על הפרק בבחירות של 1820. האומה הייתה בהלך-רוח דיכאוני בגלל מיתון שפקד את ארצות הברית באותה תקופה (בהלת 1819), והרחבת העבדות אל הטריטוריות החדשות נעשתה למוקד של ויכוח בעם. למרות זאת, ג'יימס מונרו לא התמודד עם אופוזיציה רצינית בבחירתו, אך לא קיבל את כל הצבעות האלקטורים.
למסצ'וסטס הוקצו 26 אלקטורים בבחירות הקודמות, אך הוקצו לה רק 15 בבחירות אלו. הירידה בכוחה של המדינה נגרמה בגלל פשרת מיזורי שעשתה את מיין- חלק ארוך של מסצ'וסטס- למדינה חופשית, כאיזון לקראת הקבלה של מדינת העבדות מיזורי אל האיחוד.
פנסילבניה, טנסי ומיסיסיפי שלחו אלקטור אחד פחות ממה שהיו צריכות, כי אלקטור אחד מכל מדינה מת. דבר זה גרם למיסיסיפי לשלוח רק שני אלקטורים, בעוד שכל מדינה זכאית לשלוח לפחות שלושה.
אלו היו הבחירות הראשונות של מיסיסיפי, אילינוי, אלבמה ומיזורי. מיזורי עדיין לא הייתה מדינה באופן רשמי והשתתפותה הייתה שנויה במחלוקת. רק ב-1836 השתתפו מדינות חדשות בבחירות, לאחר שארקנסו הצטרפה ב-1836 ומישיגן ב-1837 (אחרי ההצבעה, אבל לפני ספירת האלקטורים).
מועמדים
עריכהמועמדים דמוקרטים-רפובליקנים
עריכה- ג'יימס מונרו, נשיא ארצות הברית מווירג'יניה
בגלל שמועמדותו של מונרו לא הייתה בספק, מעטים טרחו להגיע לאספה המפלגתית באפריל. רק 40 צירים היו שם, ללא צירים ממדינות גדולות כמו וירג'יניה, פנסילבניה, קרוליינה הצפונית, מסצ'וסטס וניו ג'רזי. במקום לספור את הקולות לנשיאות, האספה החליטה לא לבצע הגשת מועמדות פורמלית. הצירים תמכו בכך פה אחד, ולכן הנשיא מונרו וסגן הנשיא דניאל טומפקינס הפכו למועמדים בפועל.
בחירות כלליות
עריכהמסע הבחירות
עריכהלא היה מסע בחירות, כיוון שלא הייתה התנגדות למונרו ולתומפקינס.
ערעורים
עריכהב-9 במרץ 1820, הקונגרס העביר חוק שדרש ממיזורי לכונן חוקה וליצור ממשלה מקומית. נאמר שכשמיזורי תיווצר, היא תצטרף לאיחוד כמדינה מן המניין. אולם כשהקונגרס התכנס בנובמבר, צירופה של מיזורי הפך לבעייתי. חלקו טען שמיזורי עשתה את המוטל עליה, וחלקו טען שחוקת מיזורי נוגדת את חוקת ארצות הברית.
כשהקונגרס נפגש כדי לספור את האלקטורים, הסכסוך הזה נמשך כבר חודשיים. נוצרה בעיה: אם הקונגרס יספור את קולותיה של מיזורי, היא תהפוך למדינה. ואם לא, היא לא תיחשב למדינה. כיוון שמונרו ממילא ניצח ולכן קולותיה של מיזורי לא שינו, הסנאט החליט ב-13 בפברואר 1821 שאם לא יערערו על כך, לא יספרו את קולותיה של מיזורי אלא אם הן ישפיעו על זהות הנשיא. נשיא הסנאט הכריז על התוצאות פעמיים, עם או בלי מיזורי.
לאחר ויכוח, ההחלטה עברה. למרות זאת, נציג ניו המפשייר התנגד לספירת קולותיה של מיזורי כיוון שעוד לא הפכה למדינה באופן רשמי. נציג וירג'יניה דרש שכן יספרו את קולות מיזורי. לאחר ויכוח, הסדר חזר רק כשהתוצאות הוקראו לפי החלטת הסנאט.
תוצאות
עריכהאף על פי שכל אחד מחבר האלקטורים היה מחויב למונרו, מספר פדרליסטים הצביעו לסגן נשיא פדרליסט. אפילו במסצ'וסטס, מדינה בה האלקטורים היו פדרליסטיים, הם תמכו במונרו.
רק אלקטור אחד (מניו המפשייר) הצביע נגד מונרו. טענו שניסה לשמור על מעמדו של ג'ורג' וושינגטון כנשיא היחיד שנבחר פה אחד, אולם למעשה הוא לא חיבב את מונרו.
| המועמד לסגנות הנשיאות | מדינה | מפלגה | מספר קולות האלקטורים שקיבל |
|---|---|---|---|
| דניאל טומפקינס | ניו יורק | דמוקרטית-רפובליקנית | 215 |
| ריצ'רד סטוקסון | ניו ג'רזי | פדרליסטית | 8 |
| דניאל רודני | דלאוור | פדרליסטית | 4 |
| רוברט הארפר | מרילנד | פדרליסטית | 1 |
| ריצ'רד רוש | פנסילבניה | פדרליסטית | 1 |
הצבעה לפי מועמדים
עריכה| המועמד | שותף | אלקטורים |
|---|---|---|
| ג'יימס מונרו | דניאל טומפקינס | 215 |
| ג'יימס מונרו | ריצ'רד סטוקסון | 8 |
| ג'יימס מונרו | דניאל רודני | 4 |
| ג'יימס מונרו | רוברט הארפר | 1 |
| ג'ון קווינסי אדמס | ריצ'רד רוש | 1 |
בחירת האלקטורים לפי מדינות
עריכה| אופן בחירת האלקטורים | המדינות שבהן התקיים |
|---|---|
| כל מדינה מחולקת למחוזות, ונבחר אלקטור אחד לכל מחוז על ידי בוחרי המחוז | אילינוי, קנטקי, מרילנד, טנסי |
| כל אלקטור נבחר על ידי בחירות כלליות | קונטיקט, מיסיסיפי, ניו המפשיר, ניו ג'רזי, צפון קרולינה, אוהיו, פנסילבניה, רוד איילנד, וירג'יניה |
| האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה | אלבמה, דלאוור, ג'ורג'יה, אינדיאנה, לואיזיאנה, מיזורי, ניו יורק, דרום קרולינה, ורמונט. |
| שני אלקטורים נבחרים על ידי המצביעים, שניים על ידי מחוזות בחירה | מיין, מסצ'וסטס |
קישורים חיצוניים
עריכה
- הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1820, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)