הגן המלכותי לצמחי מרפא
הגן המלכותי לצמחי מרפא היה גן בוטני ומוסד הוראה ומחקר שנפתח לציבור בפריז בשנת 1640 בחסותו של מלך צרפת לואי השלושה עשר.
 | |
| תוכנית הגן כפי שצויירה בשנת 1636 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גן בוטני |
| תאריך הקמה |
1635  |
| מייסדים | לואי השלושה עשר |
| בעלות | מלך צרפת |
| גוף מנהל | אנשי מדע מתחום מדעי הטבע והרפואה |
| אירועים | הרצאות ללא תשלום לקהל הרחב בתחומי הבוטניקה, הכימיה והאנטומיה |
| נתונים ומידות | |
| מאפיינים עיקריים | מוסד המחקר העתיק ביותר בצרפת |
| צומח | צמחי מרפא |
| מיקום | |
| מדינה |
 צרפת |
| מיקום |
פריז |
| קואורדינטות | 48°50′38″N 2°21′35″E / 48.8439°N 2.35972°E |
| http://www.mnhn.fr/fr/visitez/lieux/cabinet-histoire-jardin-plantes | |
  | |
שלבים בהתפתחות הגן
עריכההולדת הגן (1626–1640)
עריכהתחיית הלמידה בתקופת הרנסאנס האירופי חידשה את העניין בחקר הצמחים. מסעות מחקר מעבר לים הביאו צמחים בלתי מוכרים לגנים הבוטניים שהוקמו בערים הגדולות: פיזה (1543-1544), פדובה (1545), בולוניה (1568) וליידן (1590). בצרפת היו קיימים באותה תקופה גנים בוטניים פרטיים קטנים. הגן הבוטני הגדול הראשון בצרפת הוקם במונפלייה בשנת 1593 על ידי אנרי הרביעי מלך צרפת.[1]
הגן המלכותי לצמחי מרפא בפריז הוקם ביוזמתו של גי דה לה ברוס (Guy de la Brosse). לאחר מאמצים רבים וחרף ההתנגדויות שהושמעו, הוא הצליח, בשנת 1626, לשכנע את המלך לואי השלושה עשר לפרסם צו מלכותי המאשר הקמת גן לצמחי מרפא. ב-21 בפברואר 1633 רכש גי דה לה ברוס בשם המלך נכס גדול בשעריה הדרום-מזרחיים של פריז, על הגדה השמאלית של הסן, במקום בו התפתח מאוחר יותר הרובע החמישי של פריז. צו מלכותי נוסף, שפורסם ב-15 במאי 1635, קבע כי גי דה לה ברוס, בעזרת "מדגים משנה" יילמד על "חיצוניות" הצמחים, דהיינו זיהוי ותכונות חיצוניות, ושלושה מדגימים יילמדו על "פנימיות" הצמחים, דהיינו על תכונותיהם הרפואיות.[2]
עבודות ההכנה נמשכו ארבע שנים והגן נפתח לציבור הרחב בשנת 1640 תחת ניהולו של שרל בובאר, הרופא הראשי של המלך.
הקמת הגן מומנה על ידי קלוד דה בויון, השר הממונה על האוצר.
עם פתיחתו, השתרע הגן על שטח של 61,642 מ"ר, שהם רבע משטחו הנוכחי.[3]
הנכס כלל מבנה ממוקם הרחק מהכניסה, שיועד למגורי האחראי על הגן ולחדרי מחקר, מעבדות וחדרי הרצאות. בחלק הצפון מזרחי של הגן הוקמו בוסתן, מטע דובדבנים, אחו ויער ודרכו זרם הנחל בייברה (Bièvre), יובל של הסיין, שהוסת ממקומו בשנת 1674. בחלק המערבי היו טרסות עם גידולים שונים, שנפתחו לתוך גן.[4] עם פתיחתו, כלל הגן המלכותי לצמחי מרפא כ-2,000 צמחים שנשתלו בהתאם לתכונות הקרקע. בשנת 1641 פרסם גי דה לה ברוס קטלוג שכלל תיאור כל הצמחים שנמצאו באותה העת בגן.[5]
לאחר מותם של גי דה לה ברוס ושל לואי ה-13
עריכהגי דה לה ברוס נפטר בשנת 1641 והמלך לואי ה-13 נפטר בשנת 1643. לאחר מותם הגן עבר תקופה ארוכה של עליות ומורדות בעיקר בגלל היריבות שנוצרה בינו לבין האוניברסיטה של פריז.
בשנת 1664, מנהל הגן, אנטואן ואלו (Antoine Vallot) ביקש מאחיינו של גי דה לה ברוס, גי פאגון, (Guy Crescent Fagon),[6] להביא צמחים מדרום צרפת ומאזורי הרי האלפים והפירינאים כדי להעשיר את אוסף הצמחים בגן. באותה תקופה הוחל בשתילת הגן היערני (ארבורטום) והמבוך.
השפעתו של ז'אן-בטיסט קולבר
עריכהז'אן-בטיסט קולבר, שר האוצר של מלך צרפת לואי ה-14, עודד את הפעילות המחקרית בתחום הבוטניקה. הוא יצר בשנת 1674 את תפקיד "הממונה על גידול הצמחים בגן המלכותי" עבור ניקולא מרשאן שכיהן בו עד למותו בשנת 1678. ניקולא מרשאן יחד עם בנו ז'אן מרשאן,[7] שהמשיך בתפקיד זה עד שנת 1694, הקימו את "הגן הקטן" בו גידלו מעל 500 זנים מיוחדים ונדירים של צמחים שהובאו מארצות זרות. הם תיארו את הצמחים, מסרו אותם למעבדה לצורך בדיקה והנציחו אותם בציורים שבוצעו על ידי ציירי האקדמיה.
בשנת 1714, בתקופת ניהולו של גי פאגון, נבנתה בגן החממה המחוממת הראשונה בצרפת בה ביצע אנטואן-לורן דה ז'יסְיֶיה ניסויים לאיקלום גידולים אקזוטיים ביניהם צמח הקפה[8] שהופץ לאחר מכן במושבות הצרפתיות ביבשת אמריקה. כמוכן הוקם אמפיתיאטרון להוראת אנטומיה וכימיה ובו 400 עד 500 מקומות. בסמוך לאמפיתיאטרון נבנתה מעבדה לכימיה.
בשנת 1718 שונה שמו של הגן המלכותי לצמחי מרפא ל"גן הצמחים המלכותי". בשנת 1729 הורחב המבנה הקיים והוקם בניין מדעי הטבע, שם נשמרו והוצגו אוספים מדעיים של גן הצמחים המלכותי בתחומי הזואולוגיה והמינרלוגיה.[9]
הגן תחת ניהולו של ז'ורז'-לואי לקלר דה בופון
עריכהז'ורז'-לואי לקלר דה בופון ניהל את הגן במשך 50 שנה, בין השנים 1738 - 1788. בתקופה זאת הוקם אמפיתיאטרון גדול להרצאות והדגמות עבור מקצועות האנטומיה והכימיה (1788), הורחב בניין מדעי הטבע (1787), נבנו חממות חדשות (1787), נשתלו עצים שהובאו מרחבי העולם ושטח הגן הוכפל באמצעות רכישת קרקעות נוספות מצפון ומדרום לנהר הסיין. הגן הפך מגן של צמחי מרפא למרכז מחקר ומוזיאון.
ב-10 ביוני 1793 החליטה האספה המכוננת של המהפכה הצרפתית, להסב את שמו של גן הצמחים המלכותי למוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע.
הוראה ומחקר
עריכהההוראה והמחקר היוו חלק בלתי נפרד מפעילות הגן המלכותי לצמחי מרפא מאז הקמתו. המטרה הראשונית של הגן הייתה גידול צמחי מרפא מקומיים, אקלום מינים שהובאו מארצות אחרות והוראת הבוטניקה. בשנת 1670 התחילו ללמד מקצועות נוספים הקשורים במידה זאת או אחרת למלאכת הריפוי, כגון אנטומיה וכירורגיה. בהמשך הוקמו שלוש קתדרות – כימיה, בוטניקה ואנטומיה. בראש כל קתדרה עמד איש אקדמיה בדרגת פרופסור. בצוות ההוראה היו מרצים שכונו גם "מדגימים".[10] כל המרצים והמדגימים פרסמו עבודות מחקר שונות וספרים שסיכמו את הרצאותיהם.
הפרויקט נתקל בהתנגדות רבה מצד הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת פריז שראתה בו מתחרה, במיוחד לאור העובדה שההרצאות היו פתוחות לקהל הרחב וניתנו בצרפתית ולא בלטינית.[11] ההרצאות כיסו נושאים לא מקובלים באותה תקופה, ביניהם מחזור הדם וניתוחי גופות. המרצים הגיעו מאוניברסיטת מונפלייה, מתחרה גדולה של אוניברסיטת פריז. כדי לרצות את המתנגדים, המלך לואי ה-13 החליט שהמוסד הלימודי שהוקם בגן המלכותי לא יהיה רשאי להנפיק תעודות אקדמיות.
בוטניקה
עריכההבוטניקה התחילה לעניין את אנשי המדע רק בתחילת המאה ה-16, עניין זה הוביל להקמת גנים בוטניים בבירות אירופאיות שונות.
הוראת הבוטניקה בגן המלכותי לצמחי מרפא בפריז תוכננה להיות פעילותו המרכזית. כל מפגש כלל הרצאה וסיור בגן לצורך הדגמה. המפגשים התקיימו מוקדם בבוקר. כל מפגש כלל הרצאה על "פנימיות" הצמחים, כלומר על התכונות הרפואיות של הצמחים, וסיור בגן שהתמקד ב"חיצוניות", כלומר במורפולוגיה של הצמח. במהלך הקיץ התקיימו כשלושים מפגשים.
בעוד שבמאה ה-16 הבוטניקה הסתפקה בחקר התכונות הרפואיות של הצמחים ובשל כך נחשבה לחלק ממדע הרפואה, במהלך המאות 17 ו-18 הבוטניקה הפכה למדע חשוב ועצמאי. תרמו לכך מדענים שיצרו מערכות טקסונומיות לסיווג ולמיון הצמחים על פי תכונות משותפות. החלוצים בתחום זה בגן המלכותי לצמחי מרפא היו אנטואן-לורן דה ז'יסְיֶיה (Antoine Laurent de Jussieu)[12] וז'וזף פּיטוֹן דה טוּרנֶפוֹר.[13]
אנטומיה וכירורגיה
עריכה
למרות שהצו המלכותי משנת 1635 לא ציין באופן מפורש את העיסוק באנטומיה ובכירורגיה, קולבר שכנע את המלך לואי ה-14 כי מתן הרצאות והדגמות בנושאים אלה יעלה את קרנו של הגן כמוסד הוראה ומחקר. כתוצאה מכך נבנה בגן אודיטוריום בו הוחל בהוראת האנטומיה על פי גילוייו של הרופא האנגלי ויליאם הארווי שהתמחה בחקר מחזור הדם ושל המדען הצרפתי ז'אן פקט (Jean Pecquet) בוגר אוניברסיטת מונפלייה שהתמחה בחקר מערכת הלימפה והראייה.
כל מפגש כלל הרצאה והדגמה שניתנה על ידי רופא מנתח. בתוקף הצו המלכותי שניתן ב-20 בפברואר 1673 ואושר על ידי הפרלמנט ב-23 במאי 1673, המדגימים היו רשאים לבצע ניתוחים, דיסקציות והדגמות אנטומיות על גופות של אסירים שנתרמו למטרה זאת.
הרצאות והדגמות אלה סוכמו בספר L'anatomie de l'homme שפורסם על ידי פייר דיוניס בשנת 1690 ובספר Cours d'operations de chirurgie demontrees au jardin royal שפורסם על ידו בשנת 1707.[14]
כימיה
עריכהשיעורי הכימיה בגן המלכותי לצמחי מרפא התחילו בשנת 1647 כאשר מונה לתפקיד הוראת הכימיה הרופא – אלכימאי הסקוטי ויליאם דוויסון (William Davisson).[15] היה זה קורס הכימיה הציבורי החינמי הראשון שניתן בצרפת[16] והוא התמקד בדרכים להכנת תרופות. רופא נתן הרצאה תאורטית ורוקח הדגים את אופן הכנת התרופות. בין השנים 1652 - 1660 מילא את תפקיד המדגים הרוקח ניקולאס לה פברה (Nicolas le Fèvre),שספרו Traité de la chymie התפרסם בשנת 1660. בין השנים 1660 - 1671 כיהן בתפקיד זה הרוקח כריסטופר גלזר (Christopher Glaser) שפרסם אף הוא ספר בשם Traité de la chymie בשנת 1663. בשנת 1672 הוסב התפקיד "מדגים פנימיות הצמחים" לתפקיד "מדגים פעולות פרמצבטיות". בשנת 1712 נפתחה הקתדרה לכימיה ולרוקחות.[10]
בשנת 1742 מונה לתפקיד המדגים גיום פרנסוא רואל (Guillaume-François Rouelle).[17] הכימאים הגדולים של התקופה, ביניהם אנטואן-לורַן דה לָבוּאַזיֶה, והפילוסופים דני דידרו וז'אן-ז'אק רוסו נכחו בהרצאותיו, כפי שאפשר ללמוד מיומניו של דידרו.
הערות שוליים
עריכה- ^ "Cabinet d'histoire du Jardin des plantes". Muséum national d'histoire naturelle. 2008. נבדק ב-2016-11-18.
- ^ La Brosse, Guy De | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
- ^ Jardin du roi, Muséum national d'Histoire naturelle (בצרפתית)
- ^ Le jardin botanique du roi Louis XIII - Histoire analysée en images et œuvres d’art | https://histoire-image.org/, L'histoire par l'image (בצרפתית)
- ^ Guy de La Brosse, Catalogue des plantes cultivées à présent au Jardin royal des plantes médecinales, estably par Louis le Juste, à Paris... par Guy de La Brosse,..., 1646. (בצרפתית)
- ^ Vons Jacqueline, Guy Crescent Fagon, FranceArchives (בצרפתית)
- ^ Marchant, Jean | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
- ^ Encyclopædia Universalis, JARDINS BOTANIQUES : Le Jardin royal des plantes médicinales de Paris, Encyclopædia Universalis, 1999-08-12 (בצרפתית)
- ^ L’histoire du Jardin des Plantes, Jardin des Plantes : galeries, jardins, zoo, 2024-06-05 (בצרפתית)
- ^ 1 2 Pierre-Louis Laget, Le développement paradoxal de l’anatomie et de la chimie dans un sanctuaire de la botanique : le Jardin royal des plantes médicinales, In Situ. Revue des patrimoines, 2017-01-31 doi: 10.4000/insitu.14226
- ^ L’intendance du jardin royal des plantes | Le blog de Gallica, gallica.bnf.fr
- ^ Antoine-Laurent de Jussieu | Systematic Botanist, Taxonomist, Naturalist | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ Louis Dulieu, L'enseignement de la botanique au Jardin Royal des Plantes de Paris : P. Crestois, Contribution à l'histoire de l'enseignement de la pharmacie : L'enseignement de la botanique au Jardin Royal des Plantes de Paris, Revue d'Histoire de la Pharmacie 42, 1954, עמ' 238–239
- ^ Pierre Dionis, Cours d'opérations de chirurgie, démontrées au Jardin royal, par M. Dionis,..., 1707. (בצרפתית)
- ^ Dr. E.T. HAMY, WILLIAM DAVISSON INTENDANT DU JARDIN DU ROI ET PROFESSEUR DE CHIMIE (1647-1651)
- ^ Didier Kahn, The First Private and Public Courses of Chymistry in Paris (and Italy) from Jean Beguin to William Davisson, Ambix 68, 2021-07-03, עמ' 247–272 doi: 10.1080/00026980.2021.1922019
- ^ Rouelle, Guillaume-François | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com