החלילן מהמלין (קוריליאנו)

החלילן מהמליןאנגלית: Pied Piper Fantasy הוא קונצ'רטו לחליל ותזמורת מאת המלחין האמריקאי ג'ון קוריליאנו. את היצירה הזמין החלילן ג'יימס גולוויי והיא מבוססת על המעשייה החלילן מהמלין. בביצוע הבכורה העולמי של היצירה השתתפו החלילן ג'יימס גאלוויי והתזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס בניצוח מיונג-וון צ'ונג, ב-4 בפברואר 1982 באולם דורותי צ'נדלר(אנ').[1][2] ב-1993 תיאר המבקר מארק סווד מלוס אנג'לס טיימס את היצירה כ"אחד המוכרים ביותר מבין הקונצ'רטי האמריקאים המודרניים".[3]

ציור על זכוכית של החלילן מהמלין משנת 1592.

הלחנהעריכה

רקעעריכה

החלילן ג'יימס גאלוויי פנה לראשונה אל ג'ון קוריליאנו בהצעה לכתוב בשבילו קונצ'רטו לחליל בשנת 1978. המלחין הסתייג תחילה מכתיבת עוד קונצ'רטו לכלי נשיפה מעץ, לאחר שזמן לא רב קודם השלים קונצ'רטו לאבוב (1975) וקונצ'רטו לקלרינט (1977). קוריליאנו דחה את התחייבותו למיזם, אך שמר אותו בלבו. בינתיים, למד קוריליאנו את טכניקות הביצוע של גאלוויי והחל לחקור אגדות בנושא חלילים ומשרוקיות. מחקר זה הוביל אותו אל סיפור החלילן מהמלין ואל הרעיון של הצבת גאלוויי בתפקיד החלילן האגדי בקונצ'רטו לחליל שיחבר בשבילו. בתוכניית הקונצרט מספר המלחין, "גאלוויי כחלילן מהמלין נראה כמתאים מאין כמותו, משום שלרבים, כולל לי עצמי, הוא מעין חלילן קסום ... במקרה זה, קשה היה למצוא זיווג טוב יותר של אישיות וכלי." עוד הוסיף, "אבל מרגשת עד יותר הייתה העובדה, שכאן נפתחה לפני דרך חדשה לכתיבת קונצ'רטו לכלי נשיפה מעץ. הרעיון של קונצ'רטו-פנטזיה תוכניתי המבוסס על אגדת החלילן הקסום היה לאתגר מבני מרתק. התקשרתי אל גאלוויי עם ההצעה לחבר את "פנטזיית החלילן מהמלין", ולאחר שקיבלתי את הסכמתו, התחלתי לתכנן את היצירה."

קוריליאנו ביסס את תבנית היצירה בחלקה על הפואמה הסיפורית של רוברט בראונינג "החלילן מהמלין", שהיא לדעת רבים הגרסה המפורסמת ביותר של המעשייה. עם זאת, המלחין שינה את העלילה כדי שתתאים יותר למוזיקה. הוא הסביר, "הבעיה הגדולה ביותר הייתה, שבאגדה כשלעצמה אין שום יסודות של וירטואוזיות; החלילן מנגן את שירו לכשף את העכברים ולהוביל אותם לאבדון ומחלל שיר לכת להצעיד את הילדים הרחק מהמלין, אבל אין כל עימותים או מתחים שיוכלו להוליך אותי לכתיבה וירטואוזית לסולן. משום כך היה עלי לשנות מעט את הסיפור, וכללתי בו תרחישי קרבות בין החלילן לעכברים ויסודות אחרים, שיכלו להריץ את אצבעותיו של הסולן." הוא הוסיף, "עיצוב ושינוי מבנה האגדה היו הכרחיים למתן רצף הגיוני לסיפור הזה, אבל בו בזמן היה עלי ליצור מבנה מספק מבחינה מוזיקלית צרופה, כדי שהיצירה תצלח גם כקונצ'רטו לחליל ותזמורת."

מבנהעריכה

"פנטזיית החלילן מהמלין" נמשכת בערך 38 דקות ובנויה בשבעה פרקים, המנוגנים ללא הפסקה:

  1. זריחת השמש ושיר החלילן
  2. העכברים
  3. הקרב עם העכברים
  4. קדנצת מלחמה
  5. ניצחון החלילן
  6. כוראל מועצת העיר
  7. צעדת הילדים

הפרק הראשון "זריחת השמש ושיר החלילן" ממחיש את הזריחה ב"צלילי לילה פונקטיליסטים" המגיעים לשיאם בנגינת התזמורת כולה; הוא מציג גם את "שיר החלילן", השזור כחוט השני לאורך היצירה. הפרק השני, "העכברים" משתמש בתזמורת כחיקוי לציוצים וצלילי הריצה אנה ואנה של המכרסמים. ב"קרב עם העכברים", הסולן נכנס כחלילן ומתחרה על שליטה ב"עכברים", המיוצגים על ידי התזמורת. ב"קדנצת מלחמה", הקרב נמשך, ומוצג באמצעות קדנצה של הסולן. ב"ניצחון החלילן", חוזר ומופיע "שיר החלילן" כאשר החלילן מהפנט ולבסוף מביס את העכברים. ב"כוראל מועצת העיר" מיוצגים תושבי המלין בכוראל פומפוזי מלווה בתוף בס; התזמורת ממשיכה בדיאלוג בוטה עם הסולן, עד שהסולן אינו יכול לשאת עוד. בפרק האחרון, "צעדת הילדים", עובר הסולן מחליל למשרוקית בדיל כשהוא מתחיל למשוך אחריו את ילדי העיר; בפרק זה מתחילה קבוצת ילדים-נגנים, שהייתה חבויה בשורות הקהל, לנגן וללכת לאיטם בעקבות החלילן, הם עולים על הבמה ויוצאים מן האולם, "זונחים את התזמורת מוכת הצער והאבלה מאחור"[4]

אינסטרומנטציהעריכה

היצירה כתובה לחליל סולו (מוחלף במשרוקית בדיל) או פיקולו) ותזמורת גדולה, בהרכב הבא:

עוד כלולה בפרטיטורה קבוצת ילדים-נגנים, בין 9 ל-18 חלילנים ושני מתופפים, המפוזרים בתוך הקהל; הקבוצה הזו מנגנת רק בפרק האחרון, "מצעד הילדים", כשהם נאספים על הבמה לפני שהם הולכים בעקבות הסולן אל מחוץ לאולם.

קבלהעריכה

"פנטזיית החלילן מהמלין" זכתה לשבחים מכמה מבקרי מוזיקה. ג'ק הרסט משיקגו טריביון חיוה דעתו, כי "קוריליאנו נותן חופש מרהיב לאקלקטיות שלו בשבעת פרקיה של יצירה תוכניתית זו, המספרת מחדש את אגדת החלילן מהמלין, בשילוב של ליריות בעלת אופי בריטי, הבזקי דיסוננסים חדשניים, מחוות וירטואוזיות מן הסוג הישן (הן לחליל והן למשרוקית) ואפקטים אונומטופיאים משעשעים (המוזיקה המתרוצצת, המצייצת לעכברים) עם מיומנותו הרגילה מעשה חושב.[5] אדוארד רייכל מ"דזרט ניוז" אמרכ, שהקונצ'רטו "מציג את קוריליאנו במיטב הססגוניות ויכולת התיאור שלו, במונחי תזמור וכושר המצאה מלודי."[6]

עם זאת, לא כל הביקורת הייתה חיובית. מייקל אוליבר ממגזין גרמופון אמר, כי אף היצירה "תפורה במומחיות להבליט את הווירטואוזיות והגוון האישי ביותר של ג'יימס גאלוויי", הוא היה ביקורתי כלפי כל פרקיה פרט לאחרון. "... לרעיונות חזקים דיים לשאת מבנה שאורכו קרוב ל-40 דקות, אין זכר ביצירה." כתב. "אפילו הפינאלה, האפקטיבי במידת-מה, נמשך תשע דקות ומחצה, בערך שבע דקות ארוך יותר מכפי שהחומר, החוזר על עצמו שוב ושוב, יכול לשאת ואף לא לאחד משאר הפרקים אין ולו מחצית מאופיו."[7] ג'ושוע קוסמן מסן פרנסיסקו כרוניקל, בסקירת הקלטה של היצירה עם קונצ'רטי אחרים לחליל, השווה את היצירה שלא לטובתה עם "חליל הזהב" של המלחין צ'ן יי, באמרו, "כתיבתו [של קוריליאנו] מלאה המחשות מלבבות - אפשר לשמוע את העכברים צועדים אנה ואנה, את אנשי העיר מגיבים ואפילו את הילדים, הנחטפים לבלי שוב בכוח צלילי הזהב של החלילן." הוא ממשיך, "אבל אין זה ברור שהממתק התיאטרלי של קוריליאנו, בידור קונצרטי שנכתב בשביל ג'יימס גאלוויי ומבוסס על הפואמה של בראונינג, הוא המוזיקה המעניינת ביותר שאפשר למצוא כאן."[8]

ביצוע בישראלעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה