הטנגו האחרון בהליפקס

הטנגו האחרון בהליפקס (באנגלית: Last Tango in Halifax) היא סדרת דרמה קומית בריטית ששודרה בין השנים 2012 ו-2016.[1] היוצרת והתסריטאית סאלי ויינרייט עיבדה את הסדרה מסיפורה האמיתי של אמה, שנישאה שנית לאחר שהתאלמנה לאחר שפגשה אהבה ישנה באתר למציאת חברים ותיקים.[2] בסדרה מככבים סר דרק ג'קובי ואן ריד, כאלן וסיליה, אהובי נעורים שכיום בשנות השבעים לחייהם. השניים יוצרים קשר מחודש דרך פייסבוק, נפגשים, מתאהבים, ומתכננים להתחתן. ריד וג'קובי שניהם הצהירו על קורת רוחם מההזדמנות לשחק סיפור אהבה בין אנשים זקנים.[3][4][5] שרה לנקשייר וניקולה ווקר מככבות בתור קרוליין, בתה של סיליה, וג'יליאן, בתו של אלן, בהתאמה. דמויות אחרות מגולמות על ידי נינה סוסניה, טוני גרדנר, רוני אנקונה, דין אנדרוז, סשה דוואן וג'וש בולט.

הטנגו האחרון בהליפקס
Last Tango in Halifax
כרזת הסדרה "הטנגו האחרון בהליפקס"
סוגה דרמה קומית
יוצרים סאלי ויינרייט
כותבים סאלי ויינרייט
שחקנים אן ריד
דרק ג'קובי
שרה לנקשייר
ניקולה ווקר
ארץ מקור הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות אנגלית
מספר עונות 4
מספר פרקים 20
הפקה
מפיקים בפועל ניקולה שינדלר
אתר צילומים יורקשייר
מוזיקה מארי גולד
שידור
רשת שידור BBC One
תקופת שידור מקורית 20 בנובמבר 2012 – 20 בדצמבר 2016
קישורים חיצוניים
אתר התוכנית ב-BBC
דף התוכנית ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הסדרה זכתה לשבחים בשל תיאור חייהם של בני הגיל השלישי, המשחק המעולה, והדיאלוג האמין. מבקר בעיתון "דיילי טלגרף" סיכם את הסדרה כ"ניצחון אל מול הגילנות בטלוויזיה". מבקר בעיתון "לוס אנג'לס טיימס" כתב שהסדרה היא "התוכנית הטובה ביותר של העונה". "הטנגו האחרון בהליפקס" צבר ארבע מועמדויות BAFTA לשנת 2013, וזכה בפרס BAFTA לסדרת הדרמה הטובה ביותר.

לסדרה היו שלוש עונות מלאות, ועונה רביעית שכללה שני פרקים בלבד, שתוארו כספיישלים לכבוד חג המולד.[6] הם שודרו ב-19 ו-20 בדצמבר 2016.[7]

עלילהעריכה

סיליה דוסון ואלן באטרשו שניהם בגילאי השבעים, ושניהם התאלמנו. הם הכירו בשנות ה-1950, והייתה ביניהם משיכה, אך היחסים לא התפתחו, וסיליה עברה ממקום מגוריהם עם הוריה. בעת הנוכחית,, הם נפגשים מחדש לאחר שהצטרפו לפייסבוק בעידוד נכדיהם.[8] אלן אהב את סיליה מאז שהוא היה בן 16; סיליה מתוארת כאישה שלא מצאה סיפוק בחייה, והייתה נשואה לגבר שלמדה לשנוא. השניים מתחילים התכתבות נרגשת, כשכל אחד פוחד להתלהב יותר מדי ולהפחיד את השנייה. אך כשהם נפגשים פנים אל פנים, לבסוף, הם מגלים שאותם רגשות של פעם עדיין קיימים, והתשוקה ההדדית שלהם לא דעכה.

סיפור האהבה של אלן וסיליה מתרחש על רקע חייהן ובעיותיהן של הבנות הבוגרות של שניהם. ג'יליאן, בתו של אלן וקרוליין בתה של סיליה הן היפוכים גמורים: ג'יליאן היא אלמנה אשר מנהלת חווה ועובדת במשרה חלקית בסופרמרקט, בעוד קרוליין, שרכשה את השכלתה באוקספורד, היא המנהלת של בית ספר פרטי יוקרתי. האירוסין של הוריהן משפיעים על כל אחת באופן שונה: ג'יליאן פוחדת לאבד את אביה ועזרתו ונוכחותו בחייה,[9] ואילו קרוליין - שמתמודדת עם פירוק נישואיה, דיכאון, גידול ילד מתבגר, ורגשות עבור אחת מעמיתותיה בעבודה, אשר היא מדחיקה - מרגישה שהרומן הבלתי שגרתי של אמה מספק לה לגיטימציה להודות סוף-סוף "מי היא באמת".[10]

הפקהעריכה

קונספט וכתיבהעריכה

הסדרה מבוססת על סיפורה של דורותי, אמה של סאלי ויינרייט.[2] דורותי, איבדה קשר עם חבר ילדות, אלק ווקר, כאשר היא הייתה בת 15, אבל אז הם התחילו לדבר שוב ברשתות החברתיות והתאחדו לראשונה כעבור 60 שנים, ובתוך שישה חודשים התחתנו. ויינרייט אמרה שהיחסים בין אמה ואלק "היו כל כך יפים ומרוממים שהם נותנים השראה לכל הסובבים אותם". כאשר היא סיפרה את הסיפור לעמיתה, ניקולה שינדלר, שינדלר הציעה להפוך את הסיפור לסדרת טלוויזיה, והייתה למפיקה בפועל של הסדרה.

ויינרייט קבלה את רשותה של אמה לעשות דרמטיזציה לסיפורה, ואף שלחה לה דוגמיות לפני שהתסריטים הופקו בפועל. מספר סצנות בסדרה מבוססות על אירועים אמיתיים, כמו השיחה בה קרוליין מרגישה מבוכה כשהיא משוחחת עם סיליה על חיי המין שלה. במציאות.

בנוסף לסוגיית הגילנות, הסדרה בוחנת גם נושאים להט"ביים דרך דמותה של קרוליין. סיליה מתקשה לקבל את היציאה מהארון של קרוליין ופתיחתה במערכת יחסים עם אישה אחרת. אנה ריד שיבחה את העלילה, מתוך אמונתה שהרבה אנשים בני דורה הם הומופובים, וביטאה תקווה שדרך דמותה ימצאו את הדרך לשינוי. דמותו של אלן היא יותר מקבלת, וסיליה נאלצת להתמודד עם הדעות הקדומות שלה כדי לא לאבד אותו.[11]

דמויות וליהוקעריכה

 
דרק ג'קובי, הידוע בשל עבודתו בתיאטרון, נהנה מן ההזדמנות לחקור דמות מסוג שונה.

ויינרייט לא ציפתה להצליח ללהק שחקן בקליבר של ג'קובי, אך הצהירה לגבי ליהוקם של ריד וג'קובי ש"הלכנו על הטובים ביותר, וקיבלנו אותם". היא גם הרגישה שג'קובי הוא מאוד דומה לאלק, עליו דמותו מבוססת, הן במראה והן בחוש ההומור שלו.

ג'קובי, מצידו, הופתע שהציעו לו את התפקיד, משום שבדרך כלל הוא מלוהק בתפקידים קלאסיים, תקופתיים, או "מהודרים", והוא בירך על ההזדמנות לחקור דמות מסוג שונה, או "אדם רגיל".[12] ויינרייט התלהבה מהכימיה שבין ריד וג'קובי. גם ריד התלהבה, באומרה ש"ברגע שמישהי עוברת את גיל 65, מציגים אותה כרפת שכל", ואילו בתסריט המדובר הדמויות הן אנושיות ומורכבות גם בגיל זקנתן.

 
שרה לנקשייר מגלמת את בתה של סיליה, קרוליין, אשר מערכת היחסים הלסבית שלה היא עלילת משנה משמעותית בסדרה.

כששרה לנקשייר קראה את התסריט, היא מספרת שהיא ידעה שמדובר ב"משהו מאוד מיוחד" תוך שני עמודים. היא התלהבה מהשתתפותם של ריד וג'קובי, ואהבה שהתסריט משלב הומור עם הצדדים האפלים יותר של החיים. 

הקאסט היה בטוח שהתוכנית תתקיים רק למשך עונה יחידה, וכך כשהסדרה חודשה והחלו הצילומים לעונה השנייה, חלקם מצאו את עצמם בקונפליקטים בשל פרויקטים אחרים. לנקשייר הייתה באמצע הצילומים של סדרת הדרמה התקופתית, "גן עדן לנשים" (The Paradise), והיא נאלצה לעזוב באמצע העונה כדי לגלם שום את קרוליין. בראיון ב-2013 לנקשייר אמרה שזו הייתה ההחלטה הקלה ביותר בקריירה שלה, וש"כשחקן אתה יכול לחכות קריירה שלמה כדי להיות מעורב בפרויקט כזה."[13]

התפקיד של קרוליין הביא ללנקשייר מספר שיא של מכתבי מעריצים, ביניהם הרבה מנשים שסיפרו לה שמערכת היחסים של קרוליין עם קייט (נינה סוסאניה) הייתה מקור להשראה בחייהן. היא סיפרה שהגישה שלה לגילום תפקיד קרוליין הייתה להתמקד באנושות שלה, ולא במיניות שלה, והרגישה שזה חשוב במיוחד בשל תת-הייצוג הלהט"בי בטלוויזיה. 

ניקולה ווקר השלימה את הקאסט המרכזי בתפקיד ג'יליאן. היא העריצה את הכנות של הדמות, אומץ הלב וחוסר הרחמים העצמיים שלה, והזדהתת עם נטייתה לדבר לפני שהיא חושבת על דבריה עד הסוף, וכן אהבתה הגדולה לאביה. 

המיניות של ג'יליאן היא מרכזית לדמות, שמשתמשת בה גם בביטחון עצמי מלא, וגם כאמצעי להלקאה עצמית. ווקר הרגישה שהסדרה ניגשת למשימת סיפור הנרטיב באופן בוגר מאוד, והצהירה שמעולם לא נתקלה בדמות כמו ג'יליאן, וכן שיבחה את המגוון הרחב של תפקידים עצמתיים לנשים.[14]

עיתון "אינדפנדנט" ציין את החשיבות של הסדרה בה יש שלוש דמויות ראשיות מעל גיל 40, ושדבר זה, לצד הקו העלילתי הלסבי של קרוליין והיחס של ג'יליאן ליחסי מין, הופכים את הסדרה "חתרנית בשקט".

עונותעריכה

עונה פרקים שידור מקורי
בכורת העונה סיום העונה
1 6 20 בנובמבר 2012 19 בדצמבר 2012
2 6 19 בנובמבר 2013 24 בדצמבר 2013
3 6 28 בדצמבר 2014 1 בפברואר 2015
4 2 19 בדצמבר 2016 20 בדצמבר 2016

ביקורתעריכה

הסדרה זכתה בעיקר לביקורות חיוביות, שהתמקדו במידה רבה בתיאור הדמויות המובילות בגילאי השבעים לחייהן. ויין שילינג מעיתון "הדיילי טלגרף" קרא לסדרה "ניצחון מול הגילנות של הטלוויזיה".[15]

אנדרו אנתוני מעיתון "הגרדיאן" כתב שהיו לו "ציפיות נמוכות... אשר מיד הופרכו", והוא שיבח במיוחד את הדיאלוג ואת הביצועים של הדמויות המרכזיות. 

באתר האמריקאי AfterEllen, אשר סוקר ייצוגים להט"ביים בתקשורת, הסדרה קיבלה ביקורת חיובית. המבקרת ג'יל גוצ'יני כתבה ש"התחלתי לצפות בסדרה הזאת במחשבה שזו תוכנית קטנה וחמודה על 'זקיינעס' שמתאהבים", אבל בסופו של דבר האמינה שמדובר ב"ממיטב הטלוויזיה שראיתי, בכל מקום, אי פעם".[16]

פרסיםעריכה

העונה הראשונה של "הטנגו האחרון בהליפקס" הייתה מועמדת לארבעה פרסי BAFTA לשנת 2013. דרק ג'קובי, אן ריד, ושרה לנקשייר זכו למועמדויות לשחקן הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר, ושחקנית המשנה הטובה ביותר בהתאמה. הסדרה עצמה הייתה מועמדת לפרס סדרת הדרמה הטובה ביותר, ובסופו של דבר זכתה.[17] בנוסף, ויינרייט הייתה מועמדת לפרס BAFTA למקצועות הטלוויזיה ככותבת הדרמה הטובה ביותר ב-2013.[18] הסדרה הייתה מועמדת לפרס סדרת הדרמה הטובה ביותר בפרסי Broadcasting Press Guild Awards של 2013, בעוד ויינרייט היה מועמדת לפרס התסריטאית על תרומתה לשתי הסדרות: "הטנגו האחרון בהליפקס" ו"סקוט וביילי".[19] ב-2014, שרה לנקשייר, וניקולה ווקר היו שתיהן מועמדות לפרס BAFTA בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר; לנקשייר זכתה בפרס על תפקידה כקרוליין.[20]

קישורים חיצונייםעריכה

  אתר האינטרנט הרשמי של הטנגו האחרון בהליפקס

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Harp, Justin (4 בנובמבר 2017). "Derek Jacobi says Last Tango in Halifax 'is finished'". Digital Spy. 
  2. ^ 1 2 "Interview with writer, Sally Wainwright". BBC Press Office. BBC Online. 13 באוגוסט 2012. 
  3. ^ "Last Tango in Halifax: Anne Reid interview". The Telegraph. 19 בנובמבר 2013. 
  4. ^ "Anne Reid's slow-burn success: The Our Zoo star on the surgeon's knife, bedding Daniel Craig and having a late-blooming career". The Independent. 6 בספטמבר 2014. 
  5. ^ "Last Tango in Halifax on BBC1 tonight with Sarah Lancashire, Derek Jacobi, Anne Reid and Nicola Walker". Scunthorpe Telegraph. 4 בינואר 2015. 
  6. ^ http://www.bbc.co.uk/programmes/b03h4107/episodes/guide
  7. ^ Gill, James (2 בפברואר 2015). "Last Tango in Halifax series four confirmed". Radio Times. 
  8. ^ "Last Tango In Halifax- Derek Jacobi and Anne Reid lead cast in a new drama series for BBC One". BBC Press Office. BBC Online. 13 באוגוסט 2012. 
  9. ^ "Gillian". BBC. 
  10. ^ "Caroline". BBC. 
  11. ^ Halterman, J. (9 בספטמבר 2013). ""Last Tango in Halifax" stars talk about its lesbian component". AfterEllen. 
  12. ^ Gilbert, Gerard (23 בדצמבר 2014). "Sir Derek Jacobi on 'Last Tango in Halifax' and being just an ordinary fella". The Independent. Independent Media Group. 
  13. ^ Myall, Steve (19 בנובמבר 2013). "Sarah Lancashire says her latest role has had a much bigger impact than Corrie's Raquel". Irish Daily Mirror. Trinity Mirror. 
  14. ^ Mounford, Fiona (4 באפריל 2014). "Nicola Walker interview: ‘There’s more pressure in feeling rated’". The Independent. Independent Media Group. 
  15. ^ Shilling, Jane (11 בדצמבר 2012). "Last Tango in Halifax: a triumph against TV's ageism". The Daily Telegraph. Telegraph Media Group. 
  16. ^ Guccini, Gill (26 במרץ 2013). ""Last Tango in Halifax" recap: Infected with Lesbian Spores (Ep. 6)". AfterEllen. 
  17. ^ Plunkett, John; Halliday, Josh (12 במאי 2013). "Last Tango dances off with Bafta prize for 'love story about people over 35'". The Guardian. Guardian Media Group. 
  18. ^ Plunkett, John (29 באפריל 2013). "Bafta TV craft awards: BBC London Olympics coverage takes two". The Guardian. Guardian Media Group. 
  19. ^ Torin, Douglas (7 בפברואר 2013). "Parade's End leads TV nominations for 39th Broadcasting Press Guild Awards". Broadcasting Press Guild. 
  20. ^ "Television in 2014". BAFTA.