פתיחת התפריט הראשי

היא יושבה לחלון

שיר מאת חיים נחמן ביאליק

הִיא יוֹשְׁבָה לַחַלּוֹן הוא שיר אהבה של המשורר חיים נחמן ביאליק. השיר נדפס בשבועון של ההסתדרות הציונית, "העולם", בספטמבר 1910, והוא השמיני בסדרת שירי עם שפרסם ביאליק בכתב העת.[1]

תוכן השירעריכה

 
"הִיא יוֹשְׁבָה לַחַלּוֹן". אילוסטרציה, פיסלון של אישה מביטה מאדן החלון

השיר מתאר את רגשותיו של האני השר ל"רחל", אישה עימה הוא מקיים קשרי רעות ואהבה הדדיים: "רָחֵלָה לִי הִיא וְאָנֹכִי לְרָחֵל". הוא מספר כי התנהגותה שנויה במחלוקת בציבור, ועל כן הוא פונה אליו, יחד עם שאר ממועני השיר וסותר את דבריהם: "בְּעֵינֵיכֶם הִיא פְרוּצָה וּבְעֵינַי הִיא בָרָה", ומביע את תלונתו על שפיטתן של הבריות: "וְהוֹלְכוֹת הֵן רָכִיל".

הוא מתאר את געגועיו המתמידים אל מושא אהבתו רחל: הוא רואה אותה, במציאות ובדמיונו, יושבת על אדן החלון ומסרקת את שיערה, הוא מתגעגע אליה מבוקר עד ליל, וחסרונה אך מספר שעות מעכיר מאוד את רוחו. באהבתו חסרת הפניות הוא מכנה אותה בכינויים מנוגדים ליחס הציבור; לדעתו רחל היא "בָרָה" - נקיה מכל רבב, וטהורה - "הַנְּשָׁמָה", ולשמה מתווספת בפיו האות ה"א, לציון אהבתו. כוליות אהבתו מופעלת מול כוליות הטבע, כאשר הוא מזכיר את אהובתו לפני שיבולים וגבעולים בשדה; פרט המלמד כי תקופת השיר היא בתחילת הקיץ.

על פי החוקרים זיוה שמיר ואליהו הכהן השיר הוא עיבוד לעברית של שיר אידי עממי.[2]

אבנר הולצמן מדגיש את ייחודו של שיר עם זה, לעומת מקורות עממיים; בעוד שבשירים האחרים נעלמת הנערה לבלי שוב, מתלבט הגבר הכותב את השיר בתהיות וייסורים לגבי עתיד היחסים ביניהם. יש כאן סיטואציה ייחודית של מחזר נלהב שנאלץ להתמודד עם הלשונות הרעים של הסביבה, עם ספקנותו שלו ועם חמקנותה של הנערה.[1]

מילות השירעריכה

הִיא יוֹשְׁבָה לַחַלּוֹן
וְשׂוֹרְקָה שְׂעָרָהּ,
בְּעֵינֵיכֶם הִיא פְרוּצָה
וּבְעֵינַי הִיא בָרָה.

מַר לִי מָר, לִבִּי
הַיּוֹם עָלַי רָע,
אִם רָחֵלָה אֵינֶנָּה –
אֲנִי אָנָה בָא?

 

פֶּה יֵשׁ לַבְּרִיּוֹת
וְהוֹלְכוֹת הֵן רָכִיל,
אַךְ רָחֵלָה לִי הִיא
וְאָנֹכִי לְרָחֵל.

בָּעֶרֶב כִּי-אֵצֵא
אֶל מִשְׁעוֹל הַקָּמָה –
וְרָחֵלָה אֵין עִמִּי –
אֵין עִמִּי הַנְּשָׁמָה.

 

שִׁבֳּלִים, גִּבְעוֹלִים,
לְרָחֵלָה שְׂאוּ שְׁלוֹמִי
וַעֲנוּ בִי: אִם תְּאַחֵר –
וָמַתִּי בִמְקוֹמִי.


עיבודים מוזיקלייםעריכה

לשיר לחן שנכתב על ידי דרורה חבקין ובוצע על ידי ליאור ייני ב-1969 (עיבוד מוזיקלי: בני נגרי).[3] לחן ידוע שחובר לשיר על ידי מיקי גבריאלוב, יצא לאור בתקליטו של אריק איינשטיין, "חמוש במשקפיים" ב-1980, ובתקליטו של גבריאלוב "זה היה סיפור של חורף" מ-1990. מאוחר יותר בוצע השיר גם על ידי מוש בן-ארי.

לקריאה נוספתעריכה

  • זיוה שמיר, "היא יושבה לחלון" : תרגום מילולי של שיר-עם יידי או יצירה מקורית של ביאליק?, עתון 77, 67/66, תשמ"ה, עמ' 16–17 ‬

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 חיים נחמן ביאליק, השירים, ערך והוסיף מבואות, ביאורים ונספחים: אבנר הולצמן, דביר, 2004, עמ' 403
  2. ^ ראו: אליהו הכהן,"שיכור איז א גוי" (ועל "היא יושבה לחלון"), באתר library.osu.edu.
  3. ^ היא יושבה לחלון, באתר "סטריאו ומונו"