היינריך פון אופטרדינגן
הַיְנְרִיךְ פוֹן אוֹפְטֶרְדִינְגֶן (בגרמנית: Heinrich von Ofterdingen) היה דמות אגדית של משורר לירי ומינזינגר גרמני מתקופת שיא ימי הביניים, המוזכרת במסורת הספרותית על זנגרקריג (מלחמת המשוררים) בטירת וארטבורג.[1] דמותו הופיעה לימים גם ברומן פרגמנטי מאת נובאליס בשם "היינריך פון אופטרדינגן" משנת 1800 ובנובלה "מאבק המשורר" מאת א.ת.א. הופמן מ-1818.
מקורות על דמותו
עריכההפירסטנלוב (שיר שבח לנסיך) בן 24 הבתים על זנגרקריג מתאר את התמודדותו של היינריך עם זמרים מפורסמים אחרים, כמו ולטר פון דר פוגלוויידה, ריינמאר פון צווטר ווולפרם פון אשנבך בנוכחותו של הלנדגראף של תורינגיה. לאחר שהוא מנוצח הוא מקבל רשות לזמן את המכשף האגדי קלינגזור פון אונגרלנט לעזרתו.
מספר גרסאות של הזנגרקריג, בשינויים מסוימים, הופיעו בכתבי יד לשירה, כגון קודקס מאנסה. עוד בימי הביניים תואר הזנגרקריג כאירוע היסטורי, למשל על ידי דיטריך מאפולדה. הגרסה הוולגטית המאוחרת של השיר על המלך לאורין ודמותו של דיטריך פון ברן מייחסת את כתיבת השיר להיינריך.
לאחר שהזנגרקריג פורסם שוב על ידי הסופר השווייצרי יוהאן יאקוב בודמר במאה ה-18, הפך סיפור ימי ביניימי זה על שירה וחברה פופולרי בקרב סופרים רומנטיים. היינריך פון אופטרדינגן נודע בעיקר בזכות הרומן של נובאליס שפורסם ב-1802, והתגלמותו באופרה טנהויזר מאת ריכרד וגנר, התלכדה עם אגדת טנהויזר של ימי הביניים המאוחרים, שילוב שנוצר על ידי כריסטיאן תאודור לודוויג לוקאס בספרו "על מלחמת וארטבורג" מ-1838. הרומן של נובאליס הכיל גם את סמל הפרח הכחול, שהפך לסמל מפתח ברומנטיקה. בתחילת המאה ה-20 תיארו סופרים גרמנים לאומנים את היינריך כמגן השירה הגרמנית האמיתית ואף כמחבר של שירת הניבלונגים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- הרומן היינריך פון אופטרדינגן מאת נובאליס, באתר פרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ "אופטרדינגן, היינריך פון", האנציקלופדיה העברית (כרך ב, עמ' 66), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשי"א.