היינריך פון ויטינגהוף
היינריך גוטפריד אוטו ריכרד פון ויטינגהוף (בגרמנית: Heinrich Gottfried Otto Richard von Vietinghoff; 6 בדצמבר 1887 – 23 בפברואר 1952), היה מפקד בכיר בוורמאכט במלחמת העולם השנייה, ומפקד החזית האיטלקית בסוף המלחמה.
 | |
| היינריך פון ויטינגהוף | |
| לידה |
6 בדצמבר 1887 מיינץ, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
23 בפברואר 1952 (בגיל 64) פפרונטן, גרמניה המערבית  |
| מדינה |
גרמניה  |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית גרמניה המערבית |
| תקופת הפעילות | 1903–1945 (כ־42 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-אוברסט (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-5 מפקד הקורפוס ה-13 מפקד קורפוס הפאנצר ה-46 מפקד הארמייה התשיעית מפקד הארמייה ה-15 מפקד הארמייה העשירית מפקד קבוצת ארמיות C מפקד קבוצת ארמיות קורלנד מפקד הפיקוד הדרומי | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהקריירה מוקדמת
עריכהפון ויטינגהוף נולד ב-6 בדצמבר 1887 במיינץ שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. אביו היינריך אוטו קונרד פון ויטינגהוף היה גנרל לוטננט בצבא הפרוסי ואמו הייתה הרוזנת לבית שמטו. בשנת 1903 התגייס פון ויטינגהוף לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הגרנדירים של המשמר ה-2, ולחם בשורותיו במלחמת העולם הראשונה שאותה סיים בדרגת האופטמן.
לאחר המלחמה נשאר פון ויטינגהוף ברייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. בשנת 1924 מונה למפקד הפלוגה ה-1 ברגימנט הרגלים ה-9 (הפרוסי), ובשנת 1926 הועלה לדרגת מיור. בשנת 1931 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט, ומונה למפקד הגדוד ה-1 ברגימנט הרגלים ה-14 (הבווארי), ובשנת 1933 הועלה לדרגת אוברסט, ומונה למפקד חטיבת הרובאים ה-1. ב-1 באפריל 1936 הועלה לדרגת גנרל מיור, ובשנת 1937 מונה למפקח הכללי על כוחות השריון. במרץ 1938 הועלה לדרגת גנרל לוטננט, וב-24 בנובמבר 1938 מונה למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-5.
מלחמת העולם השנייה
עריכהעם פרוץ המלחמה היה פון ויטינגהוף מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-5, ולחם עימה במערכה בפולין, כחלק מהקורפוס ה-8, במסגרת הארמייה ה-14. ב-26 באוקטובר 1939 מונה למפקד הקורפוס ה-13, ופיקד עליו במהלך המערכה על צרפת כחלק מהארמייה ה-16, במסגרת קבוצת ארמיות A. על הצלחתו בקרבות קיבל ב-24 ביוני 1940 את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-20 ביוני מונה פון ויטינגהוף במקביל למפקד הקורפוס ה-46, ופיקד עליו במהלך המערכה בבלקן כחלק מהארמייה השנייה, ובמבצע ברברוסה כחלק מקבוצת הפאנצר השנייה, במסגרת קבוצת ארמיות מרכז. במהלך הקרב על מוסקבה לחם פון ויטינגהוף עם הקורפוס שבפיקודו, כחלק מארמיית הפאנצר הרביעית, וב-22 באפריל 1942 קיבל את עיטור הצלב הגרמני בזהב. ב-10 ביוני 1942 מונה פון ויטינגהוף למפקד הארמייה התשיעית, וב-1 בדצמבר 1942 מונה למפקד הארמייה ה-15 בחזית המערבית.
ב-15 באוגוסט 1943 מונה למפקד הארמייה העשירית בחזית האיטלקית, ופיקד עליה בהצלחה בהגנה בקו החורף ובקו הגותי. ב-16 באפריל 1944 קיבל פון ויטינגהוף תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים, וב-1 בספטמבר 1944 הועלה לדרגת גנרל-אוברסט. בין ה-23 באוקטובר 1944 ל-15 בינואר 1945 פיקד על קבוצת ארמיות C במקום אלברט קסלרינג שנפצע בתאונה. ב-27 בינואר 1945 מונה פון ויטינגהוף למפקד קבוצת ארמיות קורלנד, אך ב-10 במרץ חזר לאיטליה כמפקד הפיקוד הדרומי, במקום קסלרינג שעבר לפקד על הפיקוד המערבי. לקראת סוף אפריל יצר פון ויטינגהוף קשר עם בעלות הברית, וב-29 באפריל חתם נציגו קרל וולף על כניעת כל הכוחות הגרמניים באיטליה. ב-2 במאי נלקח פון ויטינגהוף לשבי הבריטי.
לאחר המלחמה
עריכהפון ויטינגהוף שוחרר מהשבי בספטמבר 1947. לאחר שחרורו שימש כיועץ לממשלת גרמניה המערבית על אופן התחמשותה מחדש, וב-23 בפברואר 1952 מת פון ויטינגהוף בפפרונטן והוא בן 64 שנים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- היינריך פון ויטינגהוף באתר Lexikon der Wehrmacht (בגרמנית)