הינדה וייס

אמנית וידאו וצלמת ישראלית

הינדה וייס (נולדה ב-1980) היא אמנית וידאו וצלמת ישראלית. חיה ועובדת בין תל אביב לניו יורק.

הינדה וייס
Hinda Weiss
הינדה וייס, דיוקן עצמי ששימש כדימוי להזמנה לתערוכה "גן אלנבי",2009
הינדה וייס, דיוקן עצמי ששימש כדימוי להזמנה לתערוכה "גן אלנבי",2009
הינדה וייס, דיוקן עצמי ששימש כדימוי להזמנה לתערוכה "גן אלנבי",2009
לידה 1980 (בת 44 בערך)
אוהיו, ארצות הברית
מקום לימודים אוניברסיטת קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה וידאו ארט, צילום
זרם באמנות אמנות עכשווית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

הינדה וייס נולדה באוהיו, ארצות הברית בשנת 1980. עלתה ארצה עם משפחתה בגיל צעיר. היא התחנכה בירושלים במסגרות של חינוך דתי ולמדה בתיכון באולפנה התורנית לאמנויות בירושלים.

וייס היא בוגרת תואר ראשון במדרשה לאמנות ותואר שני באוניברסיטת קולומביה. פעולתה מתרחשת בתוך מרחב אינטר־מדיומלי, נעדר גבולות ברורים – צילום, וידאו, מיצג ומיצב, תוך רקיחת עולם דימויים הממזג בין מציאות, בדיון ומיתוס.[1]

עבודות הווידאו של וייס הן פעמים רבות קומפוזיציות של נופים המשלבים בין זמנים שונים, מרחבים פרטיים וציבוריים והאנשים החיים בתוכם. היא משלבת בין טכניקות תיעודיות יומיומיות ופרקטיקות סוריאליסטיות של התקה אסוציאטיבית וקולאז' וידאו. וייס משתמשת במניפולציות וידאו וקול יחד עם טכניקות עיבוד דיגיטליות, כדי לחבר מקומות וזמנים לסביבות בדיוניות אך עם זאת, מוכרות מאוד.[2]

עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות, בישראל ומחוצה לה, וביניהם מוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב, ומוזיאון הרצליה. וייס השתתפה בתוכנית הרזידנסי ארטפורט תל אביב, בסיס בפרנקפורט ומיטפקטורי בפראג.

עבודותיה נמצאות באוספים ציבוריים ופרטיים בארץ ובעולם, בין השאר באוסף מוזיאון תל אביב [3] ובאוסף "הארץ"[4].

תערוכות

עריכה

תערוכת יחיד

עריכה
  • 2007 - הינדה וייס - תצלומים, גלריה המדרשה, תל אביב[5]
  • 2009 - גן אלנבי, גלריה טבי דרזנר, תל אביב[6]
  • 2011 - העולם הזה, חדר פרויקטים, גלריה 39, תל אביב
  • 2017 - אחרי היעל הנובי, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית[7]
  • 2017 - אחרי היעל הנובי, בובהואף, פראג
  • 2018 - "5846,5851 ו-5852 נגד מחלקת האוכלוסין וההגירה", לדלו 38, ניו יורק
  • 2019 - Frankfurt Notes חדר הפרויקטים של בסיס, פרנקפורט[8]
  • 2021 - פני מזרח מאדימין, ארטפורט תל אביב[9]

מבחר תערוכות קבוצתיות

עריכה

פרסים ורזידנסיז

עריכה
  • 2019 - תוכנית הרזינסי בסיס, פרנקפורט[21]
  • 2017 - תוכנת רזידנסי במיטפקטורי, פראג[22]
  • 2015 - תוכנית הרזידנסי ארטפורט תל אביב
  • 2010 - פרס האמן הצעיר של משרד התרבות[23]
  • 2015 - פרס לאמנים צעירים של עמותת אאוטסט

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ תחת גג אחד, עכבר העיר, גיליון 863, 7 ביולי 2011, עמוד 189
  2. ^ Hinda Weiss, Meet Factory
  3. ^ חגית פלג רותם, רכישות חדשות לאוסף האמנות הישראלית של מוזיאון תל אביב, באתר מגזין פורטפוליו, ‏2022-08-05
  4. ^ להיות עם החיה, באתר מינוס 1
  5. ^ עוזי צור, רוח הקיץ, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2007
  6. ^ הילה שקולניק-ברנר, באותה נשימה: תערוכה מלנכולית במיוחד, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2009
  7. ^ הינדה וייס
  8. ^ air_frankfurt, 'Hinda Weiss; Frankfurt Notes' at basis Projekraum, hinda-weiss, ‏2019-10-25 (ארכיון)
  9. ^   אבי פיטשון, תערוכת הווידיאו של הינדה וייס חוזרת לניו יורק של הסגרים והתוצאה מפתיעה, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2021
  10. ^ curated by Waffelfisch, Centrum Berlin - Spatial Relations, hinda-weiss, ‏2010-12-11 (ארכיון)
  11. ^ "געגועים". הארץ. נבדק ב-2020-03-13.
  12. ^ מנופים | אמנות בירושלים | Re:Visiting Rockefeller, באתר manofim.org
  13. ^ ארץ החול – מוזאון הנגב לאמנות
  14. ^ Journeys, museum.imj.org.il
  15. ^ חגית פלג-רותם, ‏תערוכה חדשה נעלמים במשוואה, באתר גלובס, 11 באוגוסט 2015
  16. ^ WITHOUT A TRACE, Art Cube Artists' Studios (באנגלית)
  17. ^ BUYES, BEUYS, BEUYS, Fashion Israel, ‏2015-09-29
  18. ^ "בית ספר לאמנות" - תערוכה לציון 70 שנה להקמת המדרשה לאמנות, בשיתוף מוזיאון תל אביב - ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת-זמננו, באתר www.beitberl.ac.il
  19. ^ "בתוך הים - תערוכה לכל המשפחה". הארץ. נבדק ב-2020-03-23.
  20. ^ In Response: Scenes from the Collection | Spring 2018, Columbia - School of the Arts (באנגלית)
  21. ^ artist-in-residence program, basis Frankfurt Artist Talk, hinda-weiss, ‏2019-08-14 (ארכיון)
  22. ^ Hinda Weiss, Meet Factory (בצ׳כית)
  23. ^ אייל דץ‏, הוכרזו הזוכים בפרס האמן הצעיר של משרד התרבות, באתר וואלה, 26 ביולי 2010